פני יצחק חלק ב סב

ונאבד זכרם זה כמה חדשים ולא נודע מקומם איה ונודע לנו שיצאו מכאן מביתם ללכת לכפר כנאכיר לחנות שלהם שם ולא הגיעו לשם וגם לביתם לא חזרו וגם הועד מפי כמה יאודים שהלכו לחפש עליהם ומצאו עצמות וגידים ושערות ובגדים באותו הדרך הגם שלא מצאו הרוג שלם מ"מ הו"ל כמצאו הרוגים שלמים כיון דאף במצאו הרוג שלם עסקינן בלא הכירוהו כלל כ"ש אם הכירו בגדיהם שהם הם כנ"ד וכן מצאתי להרב ראש משביר ז"ל בח"א אה"ע סי' ט' הי"ב ע"כ שכתב בנ"ד שהוא דומה בזה לנ"ד ממש וז"ל וכ"ש בנ"ד אם נצרף עדות ה"ב משבתי משה שהעיד שהביאו ממקום שאמר שנהרג חתנו של הרמ"ז עצמות וגידים וקצת חתיכות ממלבושיו מלוכלכות בדם וחתיכה אחת מ"ד כנפות שלו והכירו שהם של הר' שבתי ההרוג הנה אעפ"י שלענין סי' בכלים איכא פלוגתא דרבוותא אי חיישי' לשאלה ולענין הלכה לא סמכינן אסי' כלים וכו' מ"מ תהני לן להנצל מסכנתא דאיסורא דאורייתא כמ"ש דעת עליון המביט סי' קל"ה וכו' א"כ אמור מעתה וכו' יעש"ב הרי להדיא דאפי' במצאו עצמות וגידים וקצת מלבושים ס"ל להרב ז"ל דדמי למ"ש המבי"ט ז"ל שמצאו הרוג באותו דרך כמבואר בד"ן וזה פשוט באופן כי הנה נמצא בנ"ד הני תרתי לגריעותא דבעי המבי"ט ז"ל כי היכי דתיפוק אשת הנעלם מאיסור א"א דאורייתא לדעת רוב ככל האח' ז"ל כמ"ש הרב באר המים אה"ע סי' ס"ב וסי' ס"ז והרב חס"ל אה"ע סי' ו' והכ"ט ע"ב וא' והחק"ל אה"מ סי' יב ובמ"ב סי' ז' וח' יעש"ב וכבר בתשו' אחרת אשר לי בעינינא דאיתתא אשת אבו צאלח הנעלם שם הבאתי דאיכא כמה פוס' דחולקים ע"ז דלא בעי תרתי לגריעותא הנז' אלא בחדא מנייהו סגי להוציא האשה מחזקת איסור א"א דאורייתא יעש"ב עכ"פ בנ"ד כאן נמצא וכאן היה הני תרתי לגריעותא שכתבו המבי"ט ז"ל בתשו' קל"ה הנז"ל ונמצא דכל הפוס' אזלי ומודו בנ"ד דנפק"ל הני נשי דנ"ד מאיסורא א"א דאורייתא לדעתיה דהרב המבי"ט ז"ל וכבר כתבנו דרוב ככל הפו"ס ראשו' ואח' ז"ל סמכו להקל עפי' ס' המבי"ט ז"ל בסניף גדול וכמ"ש הרב באר המים ב"ב תשו' הנז"ל שאסף איש טהור אמבוהא דרבנן קדישי דסמכי בנ"ד להקל עפי"ד הרב המבי"ט ז"ל וכן הסכים הוא ז"ל ג"כ כיעש"ב:. איברא דחזינן לרבנן קדישי כמה וכמה מהפוס' ז"ל דס"ל בדעת המבי"ט ז"ל בתשו'. זו דס"י קל"ה דבעי כמי שיעבור עליו י"ב חדש וכמ"ש המבי"ט גופיה בח"א ס' שכ"ו כי שם נאמר בד"ק להדיא דבעיא המתנת יב"ח כדי להיות נאבד ונשכח זכרו לגמרי וכמ"ש נשכחתי כמת מלב וכו' יע"ש וס"ל להפוס' ז"ל דגם באותה תשו' דסי' קל"ה מיירי נמי המביט ז"ל בעברו עליו יב"ח ער שהרב מהרמ"א ז"ל הו"ד בנו"ר אה"ע כ"א סי' י"א בהעתיקו דברי המבי"ט שבסי' קל"ה העתיק ג"כ בדבריו ז"ל ועברו עליו יב"ח פקע מיניה איסור דאורייתא וכו' יעש"ב והסכים עמו הנו"ר שם בס"ס יב' ובכלל א' סי' כ' דנ"ד ע"ב וכ"כ בכוונת המבי"ט בסי' קל"ה הרב מהרי"פ ז"ל הו"ד בחוקי. איים סי' י"ט דט"ל ע"ב והרב נוכח השולחן אה"ע סי' י"ד די"ט ע"כ דגם באותה תשו' דס"י קל"ה בעי המבי"ט שיעבור עליו יב"ח כדי שיהיה נשכח ונאבד זכרו לגמרי ולא ישמע עליו שהוא חי וקיים יע"ש וכבר הרב מהרג"ק ז"ל בתשו' כי באה בנאספות שבס"ס יד אהרן ח"א אה"ע סי' י"ב דטעמא טעים למלתיה דהמבי"ט שבסימן שכ"ו שהצריך המתנת יב"ח עם דלא ראינו שנתנו רז"ל דבריהם לשיעורין ולא חזינא לשום אחד מהפו"ס ז"ל דהצריכוה שתמתין יב"ח כ"ס המבי"ט אמנם טעם המבי"ט ז"ל הוא דלא הצריכוה הפו"ס המתנת יב"ח היינו דוקא בענין שאותו נדון הוא עפ"י עדות שראוהו או מצאוהו מת אלא שיש איזה ספיקות בענין כפי כל ענין וענין אבל כשהעניין הוא קול הברה מבלי ראות שום אדם בעולם אע"ג דמדינא מותרת כדהורה ה"מ ז"ל כיון דלא נשמע עליו שהוא קיים מ"מ אינה מותרת להנשא מיד אלא עד שתברר הדבר כמה זמן עבר עליו מיום שנתעלם ושלא נשמע עליו שהוא קיים רואים אם עברו עליו יב"ח מותרת להנשא דעל הסתם כל יב"ח בחזקת שהוא קיים וכשעברו עציו יב"ח ולא נשמע עליו שהוא קיים מותרת להנשא עכ"ל עש"ב ולפי ד"ק יוצא לנו דבכה"ג דנ"ד לא בעי המבי"ט א המתנת יב"ח כלל וגם בנדון המבי"ט שבסי' קל"ה לא בעי המבי"ט התם המתנת יב"ח כלל ודלא כהרבנים ז"ל הנז"ל וכמובן וכן ראיתי להרב מופת הדור מהרח"פ ז"ל בס"ה הנדמ' חיים ושלום אה"ע סי' א' אחר שהביא תשו' המבי"ט דסי' קל"ה הנ"ז ושכ"כ הרב תה"ד ז"ל בסוף סי' קצ"ט ואסף איש טהור כל להקת הפו"ס ז"ל דבעו להמבי"ט תרתי לגריעותא להוציאה מאיסור תורה דהיינו שהועד שמצאו הרוג באותו דרך ושהנעלם היה מהלך לדרכו באותו דרך כנז"ל וגם אסף וקבץ כל הפוסקים שסמכו בזה לנ"ד עפ"י ס' המבי"ט ז"ל ראשו' ואח' רבני אשכנז ורבני ספרד ז"ל ציין את מקומם ואת מקורם הערה שוב כתב וז"ל והנה אמת כי המבי"ט בח"א סי' קל"ה כתב כן להקל בנמצא הרוג בדרך ונאבד אדם אחד דאמרינן שזהו ההרוג ויצאה מאיסור א"א דאו' ובזה לא נתן הרב המבי"ט גבול שיעור הזמן המוגבל כמבואר בדבריו שם דאין זה תלוי בשיעור זמן כמובן כי תכף שבא העד הראוי להעיד מהני ועיין להרב נודע ביאודה ח"א סי' מ"ז ובס' נאמן שמואל הסי' מ"ח ובס' נטע שעשועים בסימן פ"ב דע"ה ע"ב ברם בסי' שכ"ו לא מיירי הרב המבי"ט כי אם כשלא יש עדות ברורה עליו שמת אלא שיצא עליו קול הברה שמת שלא נשמע עליו שהוא קיים כמ"ש בתשו' הרמ' שכתב בכה"ג שתנשא אפי' שלא בא עליו עדות ברורה שמת אלא שיצא עליו קול הברה שמת בלי שום עדות ואפי' גמל"ת בפרטות על האיש הזה שראו הרוג כתב הרב המבי"ט וז"ל ומפני כן תשו' זו כתוב שלא נשמע עליו שהוא קיים נ"ל שלא תנשא זו עד מלאת יב"ח מיום התעלמותו אם לא ישמע עליו תו"ז שהוא קיים נ"ל שנשכח זכרו בין החיים וזכר לדבר נשכחתי כמת מלב שהם יב"ח עכ"ל וכו' הרי דבתשו' זו דסי' שכ"ו דהתיר בשיעור זמן שעברו יב"ח ונשכח זכרו אינו מזכיר באותה תשו' שצריך שיהא נמצא הרוג בדרך כמ"ש בסי' קל"ה כי בסי' קל"ה הוא ע"י עדות ובסי' שכ"ו הוא