פני יצחק חלק ב סא

הפוס' ז"ל הנז"ל ובפרט למה שכתבנו לעיל דמשיחתו ניכר שגם הוא היה ידו במעל ונמנה עמהם בקשר רשעים בהריגת אלו האומללים הי"ד ובכה"ג ודאי דליכא למיחש דמשקר ומקול הברה שמע וכיוצא וככל האמור ומדובר מה למעלה ועל חששת דשמא להטיל אימה או להתפאר אומר כן ושקר ענה וכנז"ל בריש אמ'יר בספק ה"ד הנז"ל הנה על חששת התפארות הנז"ל כבר כתב מהרלנ"ח ז"ל בח"א הס"י ע"א דליכא למיחש להתפארות. כלל הגם שבנ"ד איתא להאיי חששא טפי מנ"ד כיעו"ש וכ"כ ה' החביב ז"ל בבע"ח אה"ע ס"ס ח' דליכא למיחש להתפארות בנ"ד כלל ויליף לה מר במכ"ש מנדון מהראנ"ח הנ"ז יע"ש וכן מתבאר מדברי ה' תומת ישרים ז"ל ה"ד הכנה"ג ז"ל באה"ע ס"י י"ז הגב"י אות קמ"ט דאפי' בגוי הרוצח עצמו שאומר הכאתי ל"פ הוא נאמן בלי ספק כלל ולא חייש"י לא להתפארות ולא להטיל אימה וכתב ע"ז הכנה"ג שם וז"ל דין זה אמת ולא מצינו שום פוסק חולק עליו יע"ש וכ"כ ה' יד אהרן שם אות רכ"ט משם הרב מהרי"ץ ב"ס נחלה ליאושוע ס"י י"א יע"ש ועיין ג"כ להרב מהרש"ך ח"ד ס"י פ"ז דאפי' ההורגים עצמם היו מתהללים ומתפארים עצמם שהרגו ב' יאודים אפ"ה אין לחוש לזה כלל דלא חישינן להכי אלא כשנתכוון להטיל אימה וכו' ושם דחה דברי מי שהיה ר"ל דיש לחוש לזה דליתא ואין להעלותו על לב יעש"כ וכ"כ הרב כר"ש אה"ע ס"י ט' דקאמר הגוי להדיא שנשתבח שנהרגו ועכ"ז פשיט ליה להרב דאין לחוש לזה כלל מכח דברי מהר"ם שבתשו' ולא חש הרב להא דשבח עצמו כלל כיעו"ש וכבר הארכתי בענין זה דחיישינן שמא להטיל אימה וכו' בתשו' אחרת אשר לי בהתר עגונה אשת שעבאן ושם הבאתי. דברי כל הפו"ס ז"ל המדברים בפרט זה וראש המדברים בזה הוא מהר"ם ז"ל בתשו' הובאה בתשו' דשייכי ל"ס נשים ס"י ט' ושם נאמר להדיא משם ר"י ב"מ ולהרב ר"א שכתבו שגוי רוצח שאומר אנכי מותתי את איש פ' נאמן דכיון דגוי מסל"ת נאמן מה לי שהוא הרוצח ומה לי שאינו רוצח וליכא למפסליה משום דאי"ל דמשקר והאי דקאמר הוא הרגו דילמא למירמא אימתא אמר הכי וכו' אבל. הכא לא מוכחא מילתא וכו' לא תלינן להחמיר וכו' יעש"ב ואחריו נמשכו כל הפו"ס ראש"ו וא"ח. ז"ל דכל דלא מוכחא מילתא טובא דלמירמי אימתא אמר הכי לא תלינן להחמיר כלל ככל מ"ש בעניותי שם עשב"י ודון מנייהו ואוקי באתרין דליכא למיחש בנ"ד לא למירמי אימתא ולא להתפארות כלל וכבר ראיתי להרב ידי דוד הנד"מ ס"י ת' דר"ז ע"א שעמד ב"ס זה בנ"ד שאמרה הגויה דודי אמר לאבי שהוא הרגו אם נאמן הגוי לומר שהוא הרגו וע"ז השיב ראו הביא לנו דברי מהר"מ שבתשו' הנ"ז ואסף איש טהור כל להקת הפו"ס הראש"ו והא"ח. ז"ל דכולם פה אחד סברי מרנן דאין לחוש להתפארות ולא להטיל אימה אף ברוצח עצמו האומר אני הרגתי את"פ ושקו"ט בהא טובא הרב ז"ל ובסו"ד כתב וז"ל ותו דאעיקרא הא דחייש"י דלהטיל אימה קעביד וכו' היינו דוקא היכא שאומר כן הגוי ליש' דהיינו שאו' אהרוג אותך כמו שהרגתי ל"פ וכדמוכח כן מעובדא דנ"מ ההוא גוי שאמר ליש' וכ"כ כל הפו"ס ז"ל יע"ש אבל כשאומר כן גוי לגוי אחר כנ"ד לא חיישי' להכי כלל ומלבד שהשכל מחייב כן עוד מצאתי למהרש"ך ח"ד סי' פ"ח שכ"כ להדיא יע"ש ועין לה' יא' אות שס"ה יע"ש באופן שעלה בידינו מכל מה ש"כ דגוי האומר הרגתי אפי' דשיבח את עצמו כן בפני הגוים אין לחוש לזה כלל כ"ש בנ"ד דלא שבח עצמו: דאין לספק בזה כלל וכלל עכ"ל יעש"ב וממנו נקח לדון ולהורות כן בפשיטות בנ"ד כיון שהגוי. ה"א היו דבריו עם גוי אחר ולא עם ישר' כלל דודאי דאפי' היו דבריו בדרך התפארות ולשבח עצמו עם רעהו הגוי אפ"ה אין לחוש דמשקר כלל כ"ש דלא חזינן בדבריו של הגוי ה"ב אמ"ל כן הגוי ה"א בדרך שבח והתפארות כלל דודאי אין לספק בזה כלל ועיקר וכמדובר. ועל מה שחששנו בריש אמי"ר בספק זה. דאם נאמר שזה הגוי נמנה עם הרוצחים הו"ל כרוצח גמור שאומר הרגתי את פ' ואין אדם משים עצמו רשע וכו' כנז"ל הנה אמת שהרב סם חיי ס"י ט"ז דל"ב ע"א כתב סברא זו דגם בגוי אמרי' אין אדם משים עצמו רשע יע"ש ואולם כבר השיגו בזה הרב חס"ל אה"ע סי' ו' דמ"ד סע"ד דדוחק לי' בגוי דאינו משים עצמו רשע וה"ט דהרב מהרח"ש. בדכ"ז ע"ד דלא חש להשיב ע"ז כלל יע"ש ועוד דגם הרב סם חיי שם אזיל ומודה באומר הרגתי את"פ דמהימן ולא בעי' שיאמר מת וקברתיו דאי לאו דקי"ל שהרגו לגמרי לא הוה משים עצמו רשע כיעו"ש וכן מתבאר מדברי מהר"מ שבתשו' הנ"ל ומדברי המרדכי ומכל הפוס' ז"ל והדברים פשוטים ודי בכל זה לספק זה והאריכות בזה עוד אך למומר העולה מכל מ"ש דהותרו כל ה"ד ספיקות הללו לקולא ונתבארו ונתבררו ונתלבנו שפיר יפה יפה מפי סופרים ומפי סופרים כשמש בצהרים והותרו נשותיהם של אלו ההרוגים הי"ד מכבלי עיגונם ככל האמור ומדובר אחת למעלה וכל זה שכתבנו הוא במונח דנשותיהם של אלו עדין הם בחזקת איסור אשת איש מן התורה אכן האמת יורה דרכו דבלאו"ה בלתי עדות. העד מה ששמע מפי הגוי מסל"ת ה"ב שהגיד לו מה ששמע מן הגוי המל"ת הראשון כבר יצאו הנשים הללו מאיסור אשת איש דאוריתא עפ"י עדות כמה יאודים שהלכו לבקש עליהם ומצאו מקום מלא דם לח ורך ועצמות וגידים ושערות ראשיהם וקצת מבגדיהם וה"ד כנפות שלהם מלוכלך בדם ותבואו הכל לפה העירה והכירו נשותיהם את בגדי בעליהם שהם הם אלו שבזה ודאי יצאו נשים אלו מאיסור אשת איש דאוריתא ולא רביע עלייהו כי אם איסור אשת איש מדרבנן כמ"ש הרב המבי"ט ז"ל בתשו' ח"א ס"י קל"א דמי שיצא מביתו ללכת למ"א ולא הגיע לשם ולביתו לא חזר ונשכח ונאבד זכרו ובאו עדים והעידו שמצאו הרוגים באותו הדרך דמאורייתא תלינן דהוא הוא הנהרג ולא אחר ועדיף זה ממי. שנטבע במשאל"ס וכו' יעש"ב ורוב ככל האחרו' ז"ל עשו סניף בנ"ד להקל מכח תשו' הרב המבי"ט ז"ל הנ"ז כמו שהארכתי בזה בתשו' אשת שעבאן הנ"ז ושם אספתי באמרי"ם כל סברות הפו"ס ז"ל שסמכו להקל עפ"י תשו' המבי"ט ז"ל ובפרט היכא דאיכא תרתי לגריעותא כגוונא דנ"ד דהינו שנשכח