פני יצחק חלק ב ס

כאלה לאחמורי עלייהו ולהניחם בכבלי ברזל העיגון באבלם ויגונם בצערם ועוניים הא ודאיי לא תהא כזאת בישראל כמו שלימדונו להועיל כל הפוס' הנ"ז ויותר מהמה ככל האמור ומדבר ומה גם. לכי נידוק שפיר ניחזי אנן דכל החששות הנ"ז בספק זה הבל הם ואין בם מועיל וכולם הם חששות רחוקות מאד כמו שאבאר בס"ד. דהנה אמת דחזינא ליה להרב דבר משה ז"ל בח"א אה"ע סי' י"ב דנסתפק כזאת בנ"ד בספק ה"ג שאומר הגוי שנמצא שם בעת ההריגה וסיפר איך היה ענין ההריגה דיש לחוש דמשקר בזה יען כי אין דרך. ההורגים להרוג בפני בנ"א ואדרבה הוא פונה לכאן ולכאן לראות היש רואה אותו למען לא ילשינו אותו לשופט העיר ויהרגוהו בדין וזה שהעיד כן הוא שקרן ודילמא אמר כן מקול הברה וע"ז השיב בדקכ"ב סע"ד איברא דכ"כ מהרד"ך בבית כ"א ח"ט וח"י דפשיטא דכל הורג אדם תחי' פונה כה. וכה לראות אם אין איש ואח"כ הורגו שעושה מעשהו בסתר ואין להעלות על הדעת שהיא דקדקה בו היטב בהריגתו ולא לדקדק בו אמינא אלא אפי' לראותו וכו' שאין אדם הורג בפני חבירו שחושש הוא שמא יוודע הדבר וכדכת"י עכ"ל. אמנם ע"ד מהרד"ך הללו עמדו עליו כל הבאים אחריו וחלקו. עליו בפה מלא ובאותו נדון עצמו דהחמיר הרב חלק עליו הרב מהרי"ט והתיר אותה האשה. גם מרן ז"ל בב"י כתב עליו די"ל גמגומים ע"ד דאין לנו להוציא הגוי מחזקתו מסל"ת. ואף הרב מהר"י שאמנם המחמיר בענין זה הרבה הו"ד בתשו' מרן כתב ע"ד מהרד"ך הנ"ז שדבריו הללו הם מתמיהים לכל בעל שכל כ"ש למה שכתב מרן שם דאם היינו חוששים ומספקים בכל עדות אשה בכל החששות והספקות האלו לא היה היתר לשום אשה עגונה אחת מני אלף אלא כל שיראה מפשט דברי העדות להתיר שרינן לא ולא נמשכן נפשינו לבדות דברים. . מלבנו לחוש ולומר שמא כוונת זה הייתה כך וכך כדי להחמיר ולאסור כמו שעשה מהרד"ך בההוא עובדא דמשה סוסי ועד"ז הלך שם מרן בכל אותה התשו' יע"ש עכ"ל הצל"ע כעת הנך רואה דלית דחש להאי חששא דמהרד"ך זולתו ומלבד דכלל גדול בידינו דהלכה כבתראי וכדברי המיקל בעיגונא דאתתא. עוד בה דבנ"ד ברור הדבר דגם מהרד"ך ז"ל דחייש להחמיר בההוא נדון אזיל ומודה בנ"ד להקל דליכא האי חששא בנ"ד כלל דהתם מיירי הרב ז"ל באיש או אשה שאומרים שראו הריגת פ' איך הרגו אותו הרוצחים והמה רואים ולא שייכי עם הרוצחים כלל שאינם הם מכלל הרוצחי' רק דאתרמי בעת ההריגה שנמצאו ועיניהם ראו הריגתו משא"כ בנדון דידן דזה הגוי המל"ת הראשון המגיד לגוי ה"ב הוא היה ג"כ בקשר רשעים מכלל הרוצחים שלשתם יחד ומיראתם שלא יעבור זה מקודם בדרך ההוא ויראה אותם שהם רוצחים וילשין עליהם למלכות הניחו אחד מהם שומר בראש היער להביט ולראות העוברים ושבים והשנים מהם הם ההורגים א"כ כיון שהוא ג"כ בכלל הרוצחים ובקשר שלהם שוב אין להם פחד ממנו שמא ילשין עליהם ויגלה עוונם למלכות כיון שהוא עמהם בסודם ובקשר רשעים שלהם וא"כ תו ליכא ההיא חששא דמהרד"ך דחש להחמיר בנדונו שייכא בנ"ד כלל וגם הוא ז"ל אזיל ומודה בנ"ד להקל וכמדובר. ומלבד כי חילוק זה הוא ברור ומוסבר מצד עצמו. עוד בה כי מצאתי חי' זה כדמותו ממש יוצא מפ"ק מרן החביב ז"ל בתשו' אה"ע ס"ס ח' בענין העדר אמירת קברתיו דלא היה בנ"ד וע"ז כתב הרב ז"ל דאפ"י למאן דמחמיר ומחשיב נ"ד כמלחמה קטנה בנפלו עליהו לסטים הוא מת ואני נצולתי דבההוא פחדא הוה יתיב הוא ג"כ ומתוך שהוא בהול אומר בדדמי וכו' יע"ש גם הרב' בצלאל אשכנזי ס' ל"ב כתב דאין לחוש דכיון דמסהיד לבתר ג' יומי דילמא חזייה לבתר ג' יומי דנהרג דכבר האריך מהר"ם בכיוצא בזה דכיון דמעיד בסתם דנהרג תוך ג' ימים או ראה שהרגוהו והיה עם ההורגי' ה"נ בנ"ד נימא דראה שהרגוהו הערביים והיה עם ההורגי' וכו עכ"ל יע"ש וכ"כ הרב מהראנ"ח כח"א סי"ך דצ"ז ע"א עפ"י תשו' מהר"ם הנז' יע"ש והביא ד"ק הרב דב"מ ז"ל שם דקכ"א ע"ב וע"א והוכיח במישור מר"ן דכשרואה הריגתו עדיפא טובא ואין לחוש לשום חששא ובתר הכי נרגש הוא ז"ל ממ"ש מהרימ"ט אה"ע ס"י ל"ו דס"ל למר התם דאפי' אמר נהרג בפני ואין בו ס' חייש"י שמא אומר מה שלא ראה בדדמי ליה מפני הקול ששמעו וכו' יע"ש וע"ז יצא לחלק הרב דב"מ ז"ל ממ"ש מהרימ"ט לנ"ד חילוק נכון ומוסבר מאד והוא שייך בנד"ן והוא דע"כ לא אמר מהרימ"ט הכי כי אם בנ"ד שלא מצאנו חידוש בפי העד מהריגת אותם האנשים שגם אנחנו שלא ידענו דבר מסל"ת שפו"פ נהרגו וכו' אבל בנ"ד שמצאנו חידוש בפי האשה בשם הגוי שראה ענין הריגת שו האנשים האומללים הי"ד ושתחי' לקחו לבחור וכו' והרגוהו וחתכו את ראשו דהוא דבר חידוש שאין אנו יודעים מזה וכו' כל כי האי נראה שאין לחוש לדימוי וכ"כ הרב פרמ"א ח"א ס"י קי"א דכל שמעיד הגוי הנמצא שם בעת ההריגה עדיף טפי ול"ל לדדמי והגם דמידי פלוגתא לא נפקא מ"מ כיון דרבו המתירים הכי נקטינן ובס"י נ"ו כתב בסו"ד וז"ל העולה ממ"ש כיון דרבו המתירים והמקילים בענין שלפננו ראוי להקל כ"ש שנלע"ד כ"ע מודו דל"א דאיכ' למתלי בדבר דמה שהעיד. העד הא' היינו מה שנשמע קול הברה אלא כל שאין אנו רואים תוספת בדברי העד ממה שנשמע בקול הברה אבל כשיש תוס' בדבר תלינן כי מה שהעיד העד הכל לפי ראות עיניו והכא בנ"ד כיון שהעיד שבשתיה הולך בשיירא אלא' הב' יאודים בדרך במלון במקום זה הרגו פ' הרי תוס' דברים אלו והוראת המקום שהיה שם ההריגה מורה היותם עידי. ראיה ולא מפי השמועה וכו' ואע"ג דהרב מהרד"ך כתב דברים הפך זה וכו' פוק חזי מ"ש ע"ד ה"ה מהריק"א בתשו' וכו' וכבר נודע מ"ש מהראנ"ח ע"כ דברו ה"ה מהריק"א שכבר קבלנו הוראותיו בכל תפוצותנו ועל ענין זה כתב מהרח"א ז"ל ובלשון הזה אמר יסוד יסדונו לנו רבותינו וכתבו הרב בתשו' אין לנו אלא כל מה שיראה מפשט דברי העדות וכו' עכ"ל ודון מנייהו ואוקי באתרין דאיכא בנ"ד תוספת דברים הרבה בדברי הגוי ה"א לגוי ה"ב עאכ"ו ועדיף נ"ד מכל נדונות הרבנים ז"ל הנ"ז דודאי אין לחוש דמשקר ומקול הברה ששמע הוא אומר כן וככל הסכמת