פני יצחק חלק ב נט

נבחר מכס"פ הנד"מ ס"י מ"ח ונ"ב דהסכים להקל בנ"ד עפ"י חי' זה כמש"י מהרא"י בכתביו ומהר"מ בתשו' דשייכי ומהריב"ל בתשו' ע"ש וכן תראה לכל האח' שתפסו להקל בטע"ז בהעדר אמירת קברתיו ע"ע ועיין ג"כ ב"ס ידי דוד קאראסו ז"ל הנד"מ בכמה מתשו' גם בפרט זה סמך להקל כמו שיר' הרואה וא"כ אוף אנן נמי בנד"ן כיון דהוי עמפ"ע מל"ת וישראל העד ג"כ השומע מהגוי ה"ב באו דבריו בסתם מה ששמע מהגוי ה"ב ודאי דתלינן. להקל שמא הגוי ה"א אמר ג"כ לגוי ה"ב שקברום או טלטלום ולא חש להאריך הסיפור לישר' השומע ממנו וכמ"ש הרי"פ שם וכל הפי"ס הנ"ז ובפרט דאית לן ס"ס בזה והוא מתהפך שפיר כנז"ל דודאי יש להקל ולהתיר בשופי בנ"ד גם מטע"ז אפי' בל"א קברתיו בלתי שום פקפוק כלל וככל האמור. ומדובר ועוד דהאמת יורה דרכו דבנ"ד ליכא למיחש דילמא אמר בדדמי כי היכי דליבעי דלימא קברתיו כלל לכ"ע אפי' לד' הר"מ ז"ל כיון דאמר בפי' דהרגום והמיתום מיתה בזויה ומשונה דחתכו בשרם חתיכות רבות כבשר מליח כ"כ בקב"ע א"כ הא עדיפא מקברתיו או טלטלתיו בעשר ידות דליכא למיחש תו לבדדמי כלל ואין אנו צריכים עוד בנ"ד לכל הטעמים הנ"ז כי בטע"ז לחוד די והותר לסלק חששת דבדדמי והא עדיפא מקברתיו בלתי ס' כלל וכן ראיתי להרב המוסמך הרי"פ ז"ל בתש"ו שם ס"י ן' שכ"כ וז"ל וכ"ש בנ"ד בעדות ר"י הלוי שאמר שחתכו ראשו לצד אחד והגוף ל"ב דבכה"ג ל"ל עכ"ל עי"ש וכן מתבאר שפיר מ"ד כל הפוס' האח' ז"ל כמ"ש המעיין ואכמ"ל באופן . הנה נא ערכנו כמה וכמה טעמים שונים מפס' ומפ"ס טעמי תריצי הנאמרים באמת מפום רבנן קדישי גדו' הפוס' ז"ל להקל בנ"ד אפ"י של"א קברתיו לכ"ע וגם הנה נמצא אתנו כמה וכמה ס"ס בנ"ד שלא להצריך קברתיו ואם בס"ס אחד התירו. כ"ש היכא דאיכא ספיקי טובא כה"ג דנ"ד ובפרט דבל"א קברתיו הוי איסור דרבנן וכמ"ש מהרח"ש דמטע"ז אמרו דבחסרון קברתיו אם נשאת ל"ת וכמ"ש כ"ז ג"כ הרב מהרי"ף שם בחוקי חיים דל"ח ע"א יעש"ב ומה גם בנ"ד דכבר יצאו נשותהם של אלו הנעלמים מאיסור אשת איש דאורייתא עפ"י עדות היאודים אשר הלכו לחפש עליהם והביאו עצמות וגידים ובגדיהם מלוכלכים בדם וכדבעי' למימר קמן בס"ד א"כ בלאו"ה לא קיימי נשותיהם של אלו רק באיסור דרבנן דרביע עלייהו דוקא וכל ס' שיפול בעדות זו הו"ל סד"ר ואזלי' ביה לקולא ככל ס' איסור דרבנן כידוע וכמ"ש כ"ז ג"כ ויותר. מזה הרב חס"ל ז"ל על נ"ד שם בדמ"ט ע"ג וז"ל באופן דבין הכי ובין הכי מכל מ"ש נראה ודאי דאף של"א קברתיו וכו' אינו מזיק מאחר דאיכא כמה ס' וככל הנז"ל ואעיק' דין זה דקב' אפי' במלחמה עיקרו אינו אלא מד"ר וכו' וכ"כ הגו"ר וכו' ועיין ג"כ להא"ר סי' א' וכו' דהביא דברי מהרח"ש ש"כ דהך מלתא דבעי' קברתיו קלישא טובא ובמילתא כ"ד יל"ד וכו' וכ"ש בנ"ד דמכל. ההוכחות בו"ט שכ"ל אין ס' דיצאת מאיסור תו' דהשתא הוו תרי דרבנן דאעיק' דין זה דקברתיו אפי' במידי דאו' אינו אלא מד"ר ובנ"ד עוד בה דהנדון עצמו הוא מד"ר איברא וכו' אפ"י לפי"ז בנ"ד לא אכפת לן דבנ"ד כ"ם דאיכא כמה ס"ס המתהפכות וככל הנ"ל באופן דמכל מ"ש פשוט ופשוט דאין לחוש כלל למה של"א קברתיו וז"פ ומבואר וד"ב לס' זה עכ"ל יעש"ב ודוק מניה ואוקי באתרין ואוף אנן נימא דעפ"י כל האמור די בזה והותר לס' זה שכבר יצא לאור משפטו לקולא ולהתרא וככל מה שנתבאר מה למעלה. ובכן אקומה נא ואשובב"ה תשו' ניצחת להתיר הספק הרביעי שנפל בנ"ד דאפשר דלא מהימן הגוי ה"א בכל דבריו דשמא אמר כן כדי להתפאר ולהטיל אימה וכו' ככל הנז"ל בריש אמי"ר בס' זה. לזאת אשיב דאין לנו לחוש מכ"ז כלל דמלבד השורש הגדול אשר השרישונו הראשונים ז"ל וכלל גדול מסרו בידנו דלעולם בעדות עיגונא דאתתא לעולם אנו הולכים ודנים עפ"י גופה של עדות דברים ככתבם אשר נכתבו בקב"ע בב"ד ועליהם אנו סומכים לדין כפי המובן ממשמעות פשט הדברים אשר באו במכתב בקב"ע אך אמנם במה שלא בא דבר ממנו במכתב בגופו של עדות ולא זכר לדבר לא נחתינן נפשין לאחמורי ולמימר דילמא הכי הוה או הכי הוה דא"כ אין לדבר סוף ולא מצאנו ידינו ורגלינו להתיר עיגונא אחת מיני אלף ולא שבקת חיי ואין לנו לבדות דברים וחששות מליבנו לחוש שכך היה כדי להחמיר ולעגן בנות ישראל כמ"ש כ"ז ויותר מזה מרן ז"ל בתשו' אה"ע דק"ז ע"ג ומהרח"ש בס' נ"ו דבעיגונא אין לנו אלא מה שיראה מפשט העדות ושכ"ן מדברי התה"ד כסוף סי' קס"א וכ"כ הרב מהר"ש הלוי אה"ע ס' ג' והרב א"ס בהש"ו והדב"מ אה"ע סי' ט' וקי"ב וקי"ג דאזהרה שמענו מפי רבותינו דבעיגונא אין לנו לדון בדמיונות ושפיטות אלא כפי המובן מהעדויות הבאים לפנינו וכ"כ מוהריק"ו שורש קנ"א והרב מ"ץ ח"נ דק"ד וק"ה והרב פרמ"א בכמה מתשו' יע"ש והרב ראש משביר והרב באר המים ז"ל באה"ע בכמה מתש"ו ושאר פו"ס א"ח ז"ל עצמו מספר ע"ע הלא בספרתם וזוהי סיבה וטעם כעיקר דניתן כח לחכמי ישראל שבכל דור ודור לעשות חייל בדיני עיגונא דאתתא כי אין לנו בזה לאהוב את השמא כמ"ש ה' מופת הדור ר"ל כמהרר"ח ז"ל בס' ישרי לב הנד"מ באה"ע אות ע' סי' ט' ויו"ד יע"ש וה"ה והוא הטעם בנ"ד שאין לנו לבדות חששות מלבינו כזאת וכזאת כדי להחמיר ולעגן בנות ישראל בטענות שמא כך היה וכך היה ואין לנו אלא מה שיראה מפשט עדות הגוי המל"ת ותו לא מידי כהסכמת כל הפוס' הנז"ל ועין בתש"ו הדב"א ז"ל סי' ל"ב שכתב דאין מדקדקים בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש בדברים אלו לא יפה עושה ואין רוח חכמים נוחה הימנו שעיקר תקנתם בעיגונא הקלו משום עיגון יע"ש והרואה יראה לסרב גי"ר כ"ג סי' ה' וי"ד ו"ך כמה הפליא לדבר על המתעקשים בהיתר עגונות יע"ש. וא"כ מאחר עלות כל אלה איך הותר לנו לחוש ולומר שמא כך הוא כוונתו וכך הוא כדי להחמיר לעגן בנות ישראל העניות והאומללות האלה כיון דהרי לפנינו גוי מסל"ת מגיד אומר כי כה וכה הוה עובדא מאן שם לן למשכוני נפשין ולחשוש חששות