פני יצחק חלק ב ו

הוא מ"ש. מרן ז"ל בב"י מדעת עצמו ומשם רבו מהריב"ר ז"ל והוא זה דהיינו שיזהיר הישראל לנכרי שותפו שלא יעשה בהם שום מלאכה בשבת כלל ושאם יעבור הנכרי על אזהרתו זאת ויעשה בהם מלאכה בשבת ואירע בבהמות ההם איזה אונס מיתה ביום שבת שתהיה אחריותם עליו דנכרי ואפי' אחריות אונס דבכה"ג נמי שרי לגמרי אלא שהצריך מהריב"ר ז"ל לכתוב כן בערכאותיהם על שותפו הנכרי וצידד בזה דעת מרן ז"ל בב"י אם הוא לעיכובא להנצל ישראל מאיסורא או לפרסומי מילתא ולזכות הישראל בדינו אם יכחש הנכרי וכתב ע"ז שני צדדים ועכ"פ אם כה יעשה האיש הישראלי השותף עם הנכרי בבהמות אזי שרי ליה להישראלי ליהנות משכר בהמתו גם במה שעשתה בשבת כיון דהשתא אינה בהמת ישראל שהרי קנאה הנכרי להתחיב בה באונסין וכמבואר כל זה בדברי מרן ז"ל בב"י שם: אופן חמישי איתיה בתקנתא להתיר להישראל השותף עם הנכרי בבהמות ליהיות משכר שבת של חלקו בבהמות אפי' שלא עשה שום תיקון של התר בשום אופן מהאופנים של ההתר הנז"ל כלל הוא על ידי שיטול הישראלי משותפו הנכרי כל חלקו בריוח שכר הבהמות העולה לו מידי חדש. בחדשו או מידי שבת בשבתו בכללות יחד ונמצא שנוטל הישראל שכר שבת בהבלעה בכלל כל ימי החדש או השבוע דבכה"ג נמי שרי ליה לישראל ליהנות משכר שבת בהבלעה אלא שעשה איסור הישראלי שלא התנה מתחילת השיתוף שלו עם הנכרי שיטול חלקו בשבת והוא יטול כנגדו יום אחד בחול ואיסורא דעבד עבד ומאי דהוה הוה אבל עכ"פ לא הפסיד הישראלי מליטול חלקו גם מריוח שבת בהבלעה כיון דמשום איסור שביתת בהמתו ליכא מאחר שיש לנכרי חלק באותם בהמות ובעל כרחו דהישראל עושה הנכרו מלאכה בהם בשבת בעבור חלקו כמ"ש כ"ז הריב"ש ז"ל בתשו' שהביאה מרן ז"ל בב"י שם ונלע"ד ברור בדעת עליון הריב"ש ז"ל דס"ל למר דקרא דכתיב למען ינוח שורך וגו' לא איירי קרא אלא בשכל הבהמה דישראל היא לבדו דוקא ולא כשיש לנכרי עמו חלק בה בשותפות וטעמא דקרא קאמר הריב"ש ז"ל משום דלא ימנע הנכרי מלעשות בה מלאכה בשבת בעבור שיש לו לישראל חלק בה ובעל כרחו דישראל עושה בה הנכרי מלאכה בשבת בעבור חלקו נמצא דבשותף ישראל עם הנכרי בבהמה ס"ל להריב"ש ז"ל דליכא איסור על הישראל משום שביתת בהמתו כלל דהכי דייק קרא לומר שורך וחמורך שיהיו כולם שלך דוקא ולא בשיש לנכרי בהם שותפות עמך כדאשכחן הכי בשס' בכמה דוכתי טובא דדריש הכי למעוטי שותפות הנכרי וכבר האריך הרחיב בזה הגאון האמיתי החק"ל ז"ל ביו"ד ח"ב סי' שחקר הוא ז"ל חקירת חכם דאמאי לא ממעטינן מקרא דאת כספך לא תתן לו בנשך לומר כספך המיוחד לך דוקא אסור עליך להלוותו ברבית ולא כשהוא משותף עם הנכרי במעות ושם ראו הביא לנו כמה בקיאות מש"ס דילן דדריש הכי למעוטי שותפות ישראל עם. הנכרי יעש"ב נפלאות מתורתו אין חקר לתבונתו: ועם דהוא ז"ל בסוד"ק זו הלכה העלה דנקטינן לחומרא ליטול רבית מן המעות שיש לו בשותפות עם הנכרי יעש"ב מ"מ שאני התם דשותפות בזוזי נינהו וזוזי כמאן דפליגי דמי ולזה יש לאסור על הישראל ליטול רבית העולה מחלקו במעות המשותף בהם עם הנכרי משא"כ בשותפין ישראל ונכרי יחד בשוורים ובהמות דלא אפשר לפליגינהו אינהו גופייהו ס"ל להריב"ש ז"ל דמקרא דלמען ינוח שורך וכו' ממעטינן שפיר מניה שותפות דישראל ונכרי בשור וחמור ולית ביה איסורא מדאורייתא דשביתת בהמה כלל כיון דלאו כולהו דישראל נינהו ומדאורייתא לית בהו איסורא כלל רק מדרבנן דוקא אית בהו איסורא דנוטל שכר שבת ע"ז כ' הריב"ש ז"ל דהאי איסורא זוטא אית ביה תקנה על ידי שיטול שכר שבת בהבלעה בכלל ימי החדש או השבוע כיון שעיקר האיסור כשנוטל שכר שבת בלתי הבלעה אינו אלא מדרבנן בעלמא א"כ כל שאינו נוטלו אלא בהבלעה מותר גמור הוא כדין כל שכר שבת בהבלעה דהתירוהו הש"ס והפוס' ז"ל בעלמא כמו שיראה המעיין בטור ובב"י א"ח סי' רמ"ד ורמ"ה ורמ"ו ובסי' ש"ו וסי' תקב"פ ובשאר ספרן של צדיקים הפו"ס ז"ל לא ע"ט האסף פה א"כ ה"ה והוא הטעם הכא נמי בשותפות ישראל עם הנכרי בבהמות דשרי ליה לישראל השותף ליהנות משכר שבת בהבלעה זהו סברת הריב"ש ז"ל בתש"ו הנז"ל וכמבוארים כן דבריו ז"ל להדיא וכמש"ל ועם דחזינן לריצב"א ז"ל דרב תנא הוא ופליג על הריב"ש ז"ל בעיקר הסברא במאי דס"ל להריב"ש ז"ל דבשותפות ישראל עם הנכרי בבהמה לית בה איסורא דאורייתא משום דשביתת בהמתו כנז"ל הנה אמת דבזה ודאי פליג עליה להדיא הריצב"א ז"ל וס"ל למר דגם בשות' ישראל ונכרי בבהמה אית ביה איסורא דאורייתא משום שביתת בהמה כמ"ש כן הריצב"א ז"ל להדיא בתחילת ד"ק וכנז"ל מ"מ מצינן למימר שפיר דעכ"פ מודה הריצב"א להריב"ש ז"ל במאי דהתר לישראל ליטול שכר שבת בהבלעה וכל מאי דטרח ויגע הריצב"א ז"ל למצא תקנה אחת ושתים להתיר אינו אלא לסלק האיסור מעל האיש הישראלי השותף עם הנכרי בבהמות להצילו מן האיסור שבו מכל וכל ע"ז מצא שני אופני התר גמור דעל ידם ליכא תו שום איסורא כלל לא כן בהאי התרא דהריב"ש ז"ל דהיינו בהבלעה הרי כתב הריב"ש ז"ל להדיא דהאיסור כבר עושה ומאי דהוה הוה ובלוקחו שכר שבת בהבלעה לא פלט מן האיסור אשר כבר נעשה ולעולם מצינן למימר דלא פליג בזה הריצב"א ז"ל כלל וכמדובר: אופן ששי להתיר ג"כ לגמרי ולסלק האיסור לגמרי מעל האיש הישראלי השותף עם הנכרי בבהמות אפילו. אם כבר נשתתפו בסתם בלתי שום תנאי דאתה טול חלקך בשבת ואני בחול כנגדו כנז' ואפילו שלא עשה שום אופן התר ותקנה מכל הנז"ל אפי"ה איתיה בתקנתא והיא זאת שיחזור הישראל השותף עם הנכרי בהם ויבטל אותה שותפות לגמרי ויחלקו ביניהם הבהמות הנז' או דמיהם בם דהיינו ישמנו ביניהם דמי שיוויין ושוב יחזרו להשתתף בהם יחד מחדש ובעת שותפות השנית יעשה תנאי הנז' הישראלי עם הנכרי שותפו וכה יאמר לו אתה טול חלקך כל ריוח יום שבת ואני אטול כנגדו ביום חול כדין תנאי הנז' המועיל בשעת שותפותם הראשונה ממש וכמעשהו בראשונה