פני יצחק חלק ב ה

ספר פני יצחק חלק אורח חיים שאלה ראובן ושמעון סוחרים נשתתפו עם סוחר אחד ערל בעגלות וסוסים שקנו יחד שלשתם בשות' גמו' חלק כחלק יאכלו ומסרו העגלות והסוסים ליד גוים עגלנים לעשות בהם מלאכתם בשכר טרחם ועמלם שנותנים להם מן האמצע מכללות הריוח אשר עולה להם משכירות העגלות והיה הנשאר חולקי' ביניהם בשוה מיד חדש בחדשו והגוים העגלנים אלו הם עושים מלאכה בעגלות והסוסים הנ"ז גם ביום ש"ק אי. לזאת יורנו מורה צדק אם ראובן ושמעון הנ"ז עבדי איסורא במה שעושים הסוסים והעגלות מלאכה ביום ש"ק כיון שיש להם חלק בהם או לא ואת"ל דעבדי איסורא אי מצו ליטול חלקם מהריוח העולה מהסוסים הנז' ביום ש"ק או לא. על הכל יבא דברו הטוב המורה לצדקה ויכתוב על ספר חוקה ונלכה באורחותיו ויבא שכמ"ה: תשובה עם דידענא בנפשאי ערכי עלי ולא צילא דעתאי מרוב עבודה קשה עול הציבור והיחיד אשר השתרגו עלו על צוארי עלי היו כולנה והקיפו עלי יחד ולא יתנוני השב רוחי לשאת ולתת בדבר הלכה בדרך ארוכה כחפצי ורצוני כמאז וכמקדם מכל מקום לאהבת השואל לא יכולתי המלט ולהשיב פניו ריקם ולאפס הפנאי בחרתי לי דרך קצרה כאן בדברי תורה מה שנוגע לענין דינא דוקא ותו לא מידי וזה החלי ה' אלהים יעזור לי לכוין לאמיתותה של תורה הקדושה ולא אכשל בדבר הלכה אכי"ר: ואען ואומר כי הנה נא למדנו להועיל מכל דברי הראשונים אשר אספם וקבצם מרן הק' ז"ל בב"י א"ח ססי' רמ"ה כמה אופני התר גמור לישראל המשותף עם הנכרי בבהמות שיוכל הישראל השותף ליהנות משכרם אפי' משכר שבת שעושה בהם הנכרי מלאכה בשבת וחולק עם שותפו הישראלי בשוה בהתר גמור ולית ביה שום נדנוד איסור לא משום שביתת בהמתו ולא משום שנוטל שכר שבת כלל והם אלו. אופן הראשון הוא זה שקודם ובשעת שיתופם יחד הישראל עם הנכרי בבהמות אזי. יתנה עמו תחילה הישראלי עם שותפו הנכרי שהנכרי יטול שכר יום שבת כולו לעצמו והישראלי יטול בעדו יום חול באופן זה מותר גמור הוא האיש הישראלי לחלוק אח"כ עם שותפו הנכרי בשוה אפי' שכר שבת שעושה בהם מלאכה הנכרי בשבת ולית ביה לא משום איסור שביתת בהמה ולא משום איסור שנוטל שכר שבת כיון שהתנה עמו מתחילה שיטול הנכרי כל שכר שבת והוא יטול בעדו כל יום אחד מימות החול ותנאי זה מהני לכתחילה לדעת שבולי הלקט והריב"ש ז"ל דלא כסברת הכלבו והריצב"א ז"ל לדעת מרן ז"ל בב"י שהבין בדעת ריצב"א שחולק על התר התנאי הנ"ז מדלא כתב התר זה וכבר עמד ע"ד מרן ז"ל הנז"ל הרב מהרי"טץ ז"ל בסי' ע"ו דהריצב"א שכתב שאינו מוצא תקנה להתיר אם לא שימכור וכו' איירי בשכבר נשתתפו בסתם ולא התנו מתחילה דשוב לא מהני התנאי הנ"ז כלל ע"ז הוא שכתב דאינו מוצא התר כי אם ע"י שימכור וכו' אבל אם התנו מתחילת שותפותם תנאי הנ"ז יודה הריצב"א דשרי לכתחילה אתד"ק יעש"ב ואכמ"ל בזה: אופן השני להתיר לישראל השותף עם הנכרי ליהנות משכר שבת אפי' כשלא התני בתחילת שותפותם יחד התנאי הנ"ז דטול אתה חלקך בשבת וכו' דתו לא מהני להתנות כן אחר שכבר נשתתפו בסתם כנז"ל הנה עכ"ז יש אופן ותקנה להתיר לישראל ליטול חלקו משכר הבהמה בשבת על ידי שימכור הישראל חלקו באותם בהמות לנכרי שותפו או שילוה אותם לו בהלוואה גמורה ויזקוף הדמים על הנכרי ושתהיה אחריות הבהמות על הנכרי באופן שיהיה רשות ביד הנכרי למוכרם ולהוציאם אם ירצה שלא ברשות הישראל בכה"ג שרי ליה לישראל ליטול חלק בריוח שכר שבת ג"כ משותפו הנכרי העושה בהם מלאכה בשבת ולית ביה שום איסור דשביתת בהמתו ולא משום דנוטל הישראל שכר שבת כלל וזהו האופן של ההתר שכתבו הריצב"א ז"ל בתחילת דיבר בקדשו כמ"ש מרן ז"ל בב"י בשמו: אופן שלישי להתיר כנז"ל ויותר קיל מאופן הב' הנז"ל והוא זה דאפי' שלא יהיה רשות ביד הנכרי להוציאם שלא ברשות ישדאל עכ"ז שרי על ידי שילוה אותם הנכרי ויזקוף דמיהם עליו ויעשם אפותיקי על הדמים דבכה"ג נמי שרי ותיקון זה ג"כ הוא מדברי קדשו של הריצב"א ז"ל וכמ"ש מרן ב"י ז"ל בשמו ועל תיקון זה כתב מרן ז"ל בב"י דבמחלוקת הוא שנוי: אופן רביעי להתיר לישראל המשותף עם הנכרי בבהמות והנכרי עושה בהם מלאכה בשבת שיטול הישראל חלקו בריוח של יום שבת ג"כ והוא