פני יצחק חלק ב נו

הרשב"א בתשו' ומי יקל ראשו נגדם אבל ביבשה אין מי שיאמר דבעי' דלימא מת וקברתיו רק הרמב"ם והוא ב"א וכמ"ש וכו' יעשר"ב ודבר ה' בפיהו אמת דהכי חזינא להרי"פ ז"ל בתש"ו סי' קי"ט הסל"ה להדיא דביבשה לא בעי' קברתיו אפי' בלסטיס דהוי מלחמה קטנה יע"ש ומזה אני תמיה ע"ד כו"כ מרבני האח' ז"ל שנסתפקו ונבוכו ב"ד הרי"פ אי ס"ל כהרמב"ם דבעי' קברתיו ביבשה ג"כ או לא דאשתמיט מנייהו מלכי תש"ו הרי"פ הנז"ל דמשם באר"ה בא"ר דרב תנא ופליג לההיא על הרמב"ם בהא וכמבואר באופן שרוב ככל הפוס' ז"ל פה אחד הסכימו שלא לחוש לס' הרמב"ם המצריך קברתיו גם ביבשה עד שהכר"ש באה"ע סי' ג' דמ"ד ע"ב כתב דהמחמיר לא יפה עושה דמוציא לעז על הראשו' משום חשש ממזרות ואין רו"ח נח"ה יע"ש וכ"כ מר בריה הדב"מ בכמה מתש"ו ובפרט סי' ז' הק"ח ע"ב והב"ה סי' ד' והראש משביר בכמה מתש"ו והרב ידי דוד הנד"מ בכמה תש"ו ושאר פוס' רבו מלמנות וכבר הארכתי קצת בזה בתש"ו אחרת הנז"ל ושם ג"כ הודעתי ה"ן כתיב כו"כ טעמא וסניפים לצאת יד"ח הרמב"ם ז"ל מארי דכל אתרוותא הדין דקבלנו הוראותיו כ"ש להחמיר כידוע וגם לצאת י"ח כל להקת הפוס' דחיישי לסברתיה הגם שלא קבלו הוראותיו ושם הבאתי בעניותי כל הטעמים דשייכי להקל לכ"ע בההוא נדון אשר מהם וכמעט רובם מישך שייכי הכא בנד"ד ע"כ אמרתי להביא מהם פה כל ה"ט ההם דשיכי נמי לנ"ד בתוס' נופך קצת ובתר הכי אוסיף עוד טעמי אחריני מאי דשייכי תו הכא לנ"ד מאי דלא שייכי בההוא נדון כמ"ש הרואה זה יצא ראשו' מ"ש הר"ן בתש"ו הביאה מרן בב"י ובכ"מ דאין ס' שכל שהגוי מכירו א"צ שיאמר קברתיו יע"ש מלתא בטעמא ורובא דרבוותא סמכו ב' ידיהב קדש על חי' הר"ן ז"ל הלזה ומניה ילפי להקל בנ"ד גם בלא קברתיו ע"ע הלא בס' וכבר נקבצו באו באסיפת זקנים הכנה"ג והי"א יעש"ב וע"ע למהרח"ש בק"ע ד"ך ע"א טעמא טעים למה. במכירו אצ"ל קברתיו יע"ש והרב א"ת שם הח"י ני"ב כתב דכל דמכירו הוא מעמיד עצמו לראות סוף מיתתו וכ"כ בשמו הרב"מ ח"א אה"ע סי ה' וסי' ז' וע"מ בכנה"ג אות קפ"ז ובי"א אות רע"א אי הר"ן והה"מ אמרו דבר אחד או לא וע"ע בי"א אות הע"ד הי מנייהו עדיף הזכרת השם או מכירו עדיף יע"ש באופן המורם מכל דבחדא מנייהו סגי או מכירו או מזכירו בשמו תו אצל"ק וכמבואר ואתה תחזה למרן החבי"ב בתש"ו אה"ע סי' ח' שם להקל בנ"ד בלא קברתיו עפ"י חי' הר"ץ ז"ל הנ"ז במכירו וכתב דבנ"ד משיחת הגוי ניכר שהיאודי הנהרג היה ניכר אצלי בחייו בלי ספק מדאמר היאודי בה"א הידיעה יע"ש והגאון מהר"א אביגדור ז"ל בתש"ו הובאה בגבעת שאול ד"ח ע"ג כתב להקל בנ"ד בלא קברתיו עפי' ח"י הר"ן הנ"ז במכירו וכתב דבנ"ד שהערל העיד שזה היה חתנו של הרר"ן א"כ בודאי הכירו מחיים וניחא אפי' להרמב"ם יע"ש וא"כ אוף ה"נ בנ"ד שהגוי ה"א הגיד לחבירו הגוי הב' שאלו הב' יהודים שנהרגו אחד מהם הוא אחיו של ההרוג ה"א שנהרג שם ולקח מהם אחיו ההרוג כעת כופר נפש אחיו ע"י המל' יר"ה וגם שי"ל חנות בכפר כנאכיר ככל דברי הגוי ה"ב שכן שמע מהגוי ה"א א"כ בלתי ס' שהגוי ה"א הוא מכיר אותם לאלו הב' יאודים בחייהם הכרה מעליא בטיב הידיעה בהו סי' בתוך סי' כנז' וכיון דמשיחתו ניכר להדיא שהוא מכירם תו אצ"ל קברתים דתו ל"ח דאמר בדדמי וכחי' הר"ן הנז' ונ"ד דמי ממש לנדון הגאון ז"ל הנז"ל וכמבואר ודמי נמי למ"ש הרב י"א שם אות ה"פ במי שאמר אותו שהיה מעיר פ' מדידע שהיה מעיר פ' ודאי שמכירם היטב וברור והגם שהרב א"ד שם די"ז ע"כ כתב דהאי הכרה בעי' אנן לידע שהיה מכירו ולא סגי בשיחת הגוי שנראה שהיה מכירו ל"ד הר"ן ז"ל יע"ש הנה מלבד דהוא עצמו כתב שם עוד דמהרא"ש סי' י"ד ומהרח"ש סי' ג' אינם מבינים כן ב"ד הר"ן יע"ש גם מרן החבי"ב בתש"ו ח' הנ"ל הכי ס"ל בפשיטות כנ"ל וגם הרב י"א שם אות ער"ה הביא דברי הג"ר הנ"ל וכ' עציו דמכללות דברי הפוס' נראה שהם חולקים ע"ז יע"ש וגם דאיכא חולקים על ח"י הה"מ והר"ן ז"ל כשמם הכנ"הג שם אות קע"ד קמ"ה והי"א הגב"י אות הנ"א הנ"ב ובי"א ח"ח הגבי"י אוה צ"ח דאפי' בהזכרת שמו אינו מועיל וה"ה כמכירו מ"מ כבר כתב שם הכנה"ג דחומרא יתירה היא וכל שמזכיר שמו או מכירו בזה די ביבשה יע"ש וכתב ע"ז החס"ל ח"ב כמ"ה ע"ב וז"ל והכי חזינא לכל האח' דלא חשו להחולקים כלל וכל א' מייתי ח"י חה"מ והר"ן בנדונו ותו דהן לו יהא מח' האיכא ס"ס ס' אי הל' כהר"מ דגם ביבשה בעי קברתיו או לא ואת"ל דה"ל כוותיה דילמא גם הוא ז"ל מודה במכירו או מזכירו בשמו וכחי' הר"ן והה"מ והוא מתהפך וכה"ג עשה הדב"מ סי' ט' דקל"ו סע"ב שהביא תי' מהרי"ס השייך לנ"ד ו"כ אח"כ וז"ל ואף דאיכא כמה תי' בדבר כבר כת' כמה מרבוות' להתיר בא' מהתי' מס"ס ס' אי קי"ל כמ"ד דאצל"ק ואת"ל דצריך דילמ' ק"ל כהר"ים והוא מתהפך יע"ש ודון מנייהו ואוקי באתרין וכמובן ומנייהו ילפי' נמי לנ"ד דהגם דלפי תי' מהרי"ס ז"ל יוצא לנו לנ"ד להחמיר להצריך לו' קברתיו כיון דהגוי הא' ההוא אמר דנמצא בעת הריגתם דבהא הוא דמצריך הרמב"ם לו' קברתיו דחיישי' לו' בדדמי אמר כיעו"ש מ"מ תסגי לן להקל בנ"ד עפ"י חי' הר"ן ז"ל במכירו הנז' ובכח ס"ס ככל מה שנתבא' עוד יש לצרף בנ"ד גם של"א קברתיו אפי' לד' הרמב"ם הטעם שכ' הריטב"א ב"ד הרמב"ם דכל היכא דמכריז הגוי ואמר מאן איכא בבי פ' בזה סגי בלא קברתיו דכיון דמעייל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקי"ל דשכיב לא הוה אמר יע"ש הביאו מרן בב"י שם וכתב הרב"א בתש"ו סי' ל"ב דלאו דוקא הכרזה אלא הה"ן כל שהוסיף דברי' ול"א פ' מת לבד והכריח כן מל' הרמב"ם שלא נזכר בדבריו הכרזה זו וכ"כ המשפ"ץ ח"א סי' ח' ד"מ ע"א והפ"מ ח"א די"ב ע"ג ומהראנ"ח בתש"ו דרכי נועם אה"ע סי' ד"ן דקנ"ב ע"כ והמטה יוסף ח"ב סי' ד' יע"ש והרב עדות ביהוסף ח"ב סי' י"ד כתב דאם אמר הגמל"ת דבר ההריגה ב"פ הו"ל כמכריז ואף שאמירת פ"ב הוה ע"י שאלה וכו' חשיב ב"פ והו"ל כמכריז יע"ש וכ"כ הכר"ש אה"ע דצ"ז ע"ד יע"ש וע"ע להחס"ל שם דמ"ה ע"ב מ"ש בזה ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד שכפל הגוי ה"א דבר הריגתם פעמים שלש וגם הוסיף דברים הרבה היכן נהרגו