פני יצחק חלק ב נד

תו איכא בנ"ד ס"ס אחרינא תריצא והוא זה דכבר ידוע דאיכ' פלוגת' אחריתי בין רבוות' קמאי אי שאלה מגוי לגוי מזקת דלא נחשביה מל"ת או לא דלדעת הר"ן והרב"ש ז"ל ודעימייהו הנשאל מגוי לגוי ומשיב לא חשיב תו מל"ת ולדעת הרב תה"ד סי' רל"ט שאלה מגוי לגוי אינה מזקת וחשיב שפיר מל"ת וכן פסק מור"ם ז"ל בהגהת סט"ו יע"ש וכבר האריכו בזה להקת הפוס' ראשו' ואח' ז"ל ע"ע הלא בס' לא השאירו עוללות ועד אחרן אתה תחזה להרב נוכח השולחן באה"ע סי' י"ד ד"ך ע"ג שעמר במבוכה זו והאריך בזה וסו"ד כתב וז"ל הרי הוכחנו מכמה רבים ועצומים דאזלי בשיטת הרב תה"ד ז"ל ובפרט תלתא סהדי מהרי"ל ומהרא"ח והפ"מ שהעידו שפשטה הוראה להקל א"כ פשיטא דיש מקום להקל וכדאי הם כל הרבנים שזכרנו לסמוך עליהם במקום עיגון וכו' מעתה גם אנן בדידן יש לדון להקל בנ"ד ולו' דאף דנר' דהר"ן ומהרי"ו מחמירים מ"מ כיון שכבר פשטה ההוראה להקל כס' התה"ד וכן היא הסכמת הא"ח ש"כ לעיל אין לנו להחמיר וכו' עכל"ל עש"ב ולא יהיה אלא מח' שקול בין הפו"ס ז"ל אפי"ה י"ל להקל מכח ס"ס והוא זה ס' אם הגוי הא' היה מל"ת או עפ"י שאלת הגוי ששאל ממנו וס"ל דעפ"י שאלת הגוי ה"ב היו דברי הגוי ה"א עדין ס' הוא דאפ"ל דשאלת גוי לגוי אינה מזקת ולא מפקא מתורת מל"ת וכ"ס התה"ד ודעימיה ולעולם מל"ת קרינן ליה והוא ג"כ ס"ס המתהפך שפיר וכמובן וכבר ראיתי לכמה מגדו' הפוס' הא"ה שעשו בנד"ד הך ס"ס דנא ועלה לרצון לפניהם לדון להקל בכח ס"ס הנ"ז ראשון אדם המעלה שהוליד הך ס"ס דנא הוא הרב מהרי"ך ז"ל בתש"ו שהוצאה במ"מ אה"ע סי' מ' דדכ"ב ע"א יע"ש וכ"כ הרב כר"ש אה"ע סי' א' דל"ו ע"ר והרב נח"ב אה"ע סי' ט' דח"ן ע"ד והרב חס"ל סי' הנ"ז דס"ב ע"ג וע"ד והרב ידי דוד דר"ו ע"ג וע"ד יעש"ב אוף אנן נמי בעקבותהם נלך לדון להקל בכח ס"ס הנ"ז וכמדובר והגם דנימא דמרן ז"ל אזיל בשיטת הר"ן דמחמיר בתרי ספיקי הנז"ל עכ"ז אין לחוש כיון דאיכא קמן ס"ס להקל וכבר כתבתי בעניותי בספרי הקטן פני יצחק יו"ד סי' ט' בפס"ד עגלות. דכלאים דבס"ס יש להקל אפי' דמרן מחמיר ב"ב הספיקות יעש"ב ועתה ראיתי שכ"כ הרב רב ברכות נר"ו הנד"מ באות ס' והביא ראיה לזה מדברי הגאון הרב מח"ב יו"ד. יע"ש עם דלענ"ד איכא למישדי נרגא בראייתו הנז"ל דלא איירי התם הרב מח"ב אלא ב"ב ספיקי דבחד מנייהו מחמיר מר"ן ז"ל כיעו"ש מ"מ הדין דין אמת דעבדינן ס"ס לקולא הגם דמרן מחמיר בב' הס' וכמ"ש שם וע"ע להרב נוכח השולחן שם דכ"ב ע"ב מ"ש בפרט זה דס"ס נגד מרן יע"ש ומה גם בכה"ג דנ"ד דמרן בתשו' אה"ע מדיני גמל"ת ס"ל להקל ב"ב הספקות כיעו"ש ועיין להגאון מהר"מ לובלין ז"ל בסי' ק"י דס"ט ע"כ ש"כ וז"ל אבל מד' מהריק"א בתשו' נראה שהוא פוסק כ"ס זו של מהרא"י בעל תה"ד עכ" יע"ש ותו דכבר כתבנו דכל הפוס' ראשו' ואח' ז"ל תפסו להקל כס' התה"ד ז"ל והעידו שכן פשט המנהג וההוראה להקל כתה"ד ב"ב הספיקות הנ"ז וכנז"ל א"כ ודאי דעבדי' ס"ס להקל בשופי ואין לחוש עוד להחמיר כלל. באופן עלה בידנו התר הספק הראשון דאתרע בנ"ד בעדות הגויים הנ"ז גם את ה"א גם את ה"ב דחשבינן לראשון ג"כ ודאי מל"ת ותלינן להקל מכמה ס"ס הנ"ז מעתה הותר הס' ה"א הנ"ז לגמרי וככל מה שנתבאר: מעתה אשימה עיני אל הס' ה"ב שנסתפקנו בנ"ד והוא גדול אצלי דלא הוזכר בדברי הגוי הנ"ז מי הם אלו היאוד ם שהגיד לו הגוי הא' שנהרגו באותו יער מה שמם ומה שם אביהם ושם עירם ואנן קי"ל דשמו וש"א וש"ע בעי' כדי להתיר לנשותהם וע"כ לא נחלקו הפוס' הראשו' כי אם אי סגי בתרי מנייהו דהיינו שמו וש"ע או שמו וש"א אבל בהעדר כולם ליכא מ"ד דמהני ואפי' בתרי שמות מנייהו החמירו טובא כל הפוס' ראשו' ואח' ז"ל וחששו להחמיר לדעת רבי' ישעיה ז"ל ודעימיה דס"ל דשלשתם בעי' לעיכובא ואי בציר חד מנייהו ל"מ כלל כמבואר כ"ז במר"ן ז"ל בב"י אה"ע סי' י"ז ובכנה"ג וי"א שם כמ"ש הרואה ובכן אנן מה נענה ביום שידובר בנ"ד דליכא הזכרת שם אפ"י חד מנייהו כלל ושמא על יאודים אחרים דאתו מעלמא הם מגידים שנהרגו ביער ההוא ולא על אלו המבוקשים אצלנו אשר אנו באים להתיר נשותהם והגם שנתנו בהם סימנים בגופם ושערם גוץ וארוך שער שחור ואדום כנז"ל וגם הכר בגדיהם לנשותיהם כנז"ל בשאלתנו הנה נודע דלא סמכינן אסימנא כאלו כלל דלאו מובהקים כלל נינהו דכמה יאודים איכא בשוקא מהם קצרי הקומה מהם ארוכים לבנים ושחורים וגם בשערם מהם אדום מהם שחור או לבן כידוע וגם אסימני כלים כבר נודע דחיישי' לשאלה לחומרא כמו שעלתה הסכמת כל הפוס' ז"ל כידוע וא"כ מאן מוכח דעל אלו דוקא הגיד מה שהגיד הגוי ה"א שנהרגו והנה אמת דלכאורה ספק גדול הוא זה וצריך נגד ובר נגר דליפרקניה. אמנם אחר הישוב היטב בענין ראיתי ונתון אל לבי שגם ספק זה מצאתי לו פתח תקוה פתוח לרווחה להתירו באופן פשוט ומוסכם מכל הפוס' ז"ל כפי מה שנלע"ד והוא הדבר דהנה נודע מ"ש הר"ן ז"ל בתשו' סי' ג"ל דאעפ"י שאמרו בתו"ס אין מעידים עד שמכירים שמו וש"ע לא בא למעט שאין סומכין על אומד הדעת כגון שמעידין על גופו דארוך וגוץ וכן למעט שאין סומכין על עדות שמו בלא שם עירו אבל ודאי כל שמעיד דדבר ברור שא"א לספק באחר משיאין את אשתו אעפ"י שלא הוזכר שמו ודבר ברור הוא זה עכ"ל יע"ש הנה מבואר יוצא מד"ק דהא דהצריכו רז"ל שמו וש"א וש"ע לאו מלתא בלא טעמא וגזירת מלך היא אלא ה"ט הוא כדי שנדע על מי הוא סח הגוי וכיון שהדבר ברור לנו על מי מדבר דהיינו כשהעד מעיד בדבר ברור שא"ל לספק באחר תו אין אנו צריכים להזכרת שמו ולא לש"א וש"ע כלל וכנ"ל וכ"כ מהרשד"ם באה"ע סי' פ' וז"ל מה שצריך שמו וש"א וש"ע כ"ז פשיטא דלאו הלכתא בלא טעמא הוא דנימא דבר זה חק הוא וגזירת מלך והבו דלא לוסיף עלא אלא טעמא רבה איכא והוא כי היכי דנדע על איזה אדם מדבר עד שאפי' לא הזכיר שם. המת כלל אלא שנתן בו סי' מובהקים היי עדות ומשיאין א"א עכ"ל וכ"כ עוד הרב הנז' גופיה בכמה מתשו' אה"ע אשר לו