פני יצחק חלק ב נג

הר"ן ומוהריק"ו בחדא שיטה קיימי לדעת מהרימ"ט ומתו"ד נראה שנטה דעתו להחמיר כד' הר"ן ומוהריק"ו וכ"ן מתו"ד מהרא"ש בס"י הנ"ז שחוכך להחמיר כד' הר"ן ומוהריק"ו ובתר הכי נתפייס במ"ש מהראנ"ח כנז"ל כאלו הם הלמ"מ והוא תימה שלא זכר שר דאיכא טובא דלא ס"ל הא דמהראנ"ח ז"ל כמש"ל ותו דמהראנ"ח גופיה לא עשה עיקר מדברים אלו ולא סמך עליהם כנז"ל וכן ראיתי לנכדו הרב פ"מ ח"ב ס"י נ"ז דנ"ג ע"ג בד"ה איברא וכו' שכ"כ וז"ל רואה אני דמרן זקני לא תקע יתד תקועה. על פי' זה וחוזרני למ"ש וכו' עכ"ל יע"ש. מוכח להדיא מד"ק הללו דאין לסמוך ע"ד מהראנ"ח הנ"ז להקל והא ודאי דהרב פ"מ עיקר סמכיה עמ"ש מהראנ"ח בס"י ע"ג הנז"ל וברור וא"כ מכ"ש וק"ו לדידן דקבלנו דעת מרן בש"ע ובדין זה פסק להדיא כהר"ן דבעי' גמל"ת מפי גמל"ת כנ"ל איך נוכל להקל נגדו ויש לתמוה על כמה מרבני האח' ה"ה הרב פרמ"א ח"א ס"י קכ"ה דרי"ט והרב נח"ב והגאון החק"ל ז"ל שכתבו ככל מ"ש הרב מהר"י ן ריי ז"ל ולא נתעוררו מדברי מרן בש"ע שדעתו להחמיר כנז"ל ודוחק לחלק דכיון דרובא דרבוותא שסמכו להקל עפ"י הוראת הרב תה"ד דלא כהר"ן ה"ט באומרם שכן פשט המנהג כ"ס תה"ד ז"ל כמו שיראה הרואה בד"ק ז"ל שכן העידו בגודלם שכן נתפשט המנהג וא"כ מאחר שכבר נהגו להקל כס התה"ד תו חיישי לדעת מרן אפי' שהוא מחמיר כמ"ש בעלי הכללים ועין בהרב שו"ג ז"ל בכללי מרן ז"ל שכ"ח יע"ש דהא ודאי ליתא דהתינח אם היה מנהג זה קדים קודם מרן ז"ל הוה א"ש ברם בדין לא היה מנהג קדום בזה למרן כלל דאל"כ הו"ל למרן בב"י להודיענו כזאת דנתפשט המנהג בזה כתה"ד דלא כהר"ן ז"ל כמו שהודיענו כן בהדיא פלוגתא דהר"ן ומהרד"ך דס"ל דבעי' קשר דברים בגמל"ת שם כתב מרן בב"י משם רבו מהריב"ה ומהרי"ט דנתפשט המנהג דלא כהר"ן דלא בעי' ק"ד יע"ש והיותר תימה על הרב מהרמ"ג ז"ל בסי' ט"ו הנ"ז ש"כ דמרן בש"ע פסק כתה"ד דלא כהריב"ש יע"ש ולא יעיר דמרן פסק כהר"ן דלא כתה"ד ז"ל. וכנז"ל ולפי"ז תורה יוצאה לנ"ד להחמיר כיון דלא ידעינן אם הגוי ה"א הגיד לגוי ה"ב במל"ת או ע"י שאלה ומספיקא נקטי' לחומרא כהר"ן וכד' מרן בש"ע דפסק כוותיה וככל הנז"ל מלבד שצריכים אנו לחוש לס' הריב"ש דמחמיר טובא וס"ל דל"מ שום עדות גוי מפי גוי אפ"י דיהוי שניהם מל"ת לדעת כו"כ פו"ס ז"ל שהבינו בדבריו דהכי ס"ל למר ומרן ז"ל מכללם כמ"ש בב"י ובתש"ו וככל מש"ל ולפי"ז לכאורה נשותהם של אלו הנעלמים דנ"ד עדין הם בכבלי ברזל העיגון ולא מצאנו להם התר לכאו' בספק זה וכמדובר אכן אחר הראות היטב מצאתי להם פתח תקוה והיתר גמור אפ"י לס' הריב"ש והר"ן ז"ל וממילא יוצא לנו התר אפ"י לדעת מרן בש"ע דס"ל כהר"ן ז"ל והוא ממ"ש כמה גדו' הפוס' ז"ל הו"ד בכנה"ג הא"ע סי' י"ז הגב"י אות ובי"א שם אות רי"ז דס"ל לחלק בין להריב"ש בין להר"ן ומוהריק"ו ז"ל דאם משיחת הגוי ה"ב ניכר ונראה דהגוי ה"א המגיד לו היה מל"ת ולא ע"י שאלה מהני אפי' להריב"ש והר"ן ומוהריק"ו ז"ל יע"ש וכ"כ להדיא מרן גופיה בתש"ו אה"ע ד"ק ע"ג דבזה כ"ע יודו דמהני יע"ש וע"ז סמכו כמה וכמה מהפוס' ז"ל להסכים להקל בנ"ד גם להריב"ש והר"ן ומוהריק"ו ז"ל כמ"ש המעיין בד"ק לא עת האסף פה. והנה בנד"ן הרואה יראה בדברי הגוי ה"ב הלזה המגיד ל"ת לישר' השומע דמשיחתו ניכר ומוכח להדיא דגם הגוי ה"א המגיד היה ג"כ מל"ת שלא ע"י שאלה כלל וזה מוכח ממ"ש הגוי ה"ב הלזה שכל אלו הדברים שמעתים מן השומר הנ"ז שהיה שומר ביער וכו' שמדבריו הללו ניכר שהגוי הא' השומר הנ"ז סיפר לו כל אלו הדברים שלא ע"י שאלה ממנו כלל רק כמספר לו חידושים שאירע בו ובזולתו שכן דרך הגוים וזולתם כשימצאו יחד מספרים זל"ז חידושים אשר לא ידע אותם חבירו השומע לו וחבירו הוא שומע ממנו החידושים הנז' וכמו כן הכא באומרו שכל הדברים הללו שמעתים מן השומר וכו' תיבת שמעתים כן מורה להדיא שהיה ה"א מל"ת שלא נשאל ממנו ומזולתו כלל והרי זה דומה ממש למ"ש הרב אשדות הפסגה באה"ע סי' ב' על נ"ד שאמר הגוי ה"ב ש"פ הגוי סיפר לו דכתב הרב ז"ל דלשון אומרו מילוק ונטו שר"ל סיפר לי מזה נראה שהיה הגוי ה"א מל"ת ולא ע"י שאלה יע"ש ומניה יליף לנ"ד הרב במ"ח מוצירי ח"ב אה"ע סי' ו' יע"ש אוף הכא בנד"ן שאמר שכ"ז שמעתים משומר היער שתיבת שמעתי מוכחת טפי דהיה השומר מספר לו ל"ת בלתי שאלה כלל וכמדובר ולענ"ד הא דנ"ד עדיפא טובא מנדון הרבנים הנ"ז שאמרו התם דמאומרו סיפר לי ניכר דהיה ה"א מל"ת כנ"ל הגם דהוה מצ"ל דלשון סיפר לי יש במשמעו נמי דע"י שאלה סיפר לו משא"כ לשון שמעתי מ"פ אין במשמעו ע"י שאלה כלל וא"כ נ"ד נפיק במכ"ש מנדון הרבנים הנז"ל וכמובן וע"ע שם להרב במ"ח ז"ל מ"ש בזה קודם לזה יע"ש דהוא תנא דמסייע ע לן למאי דכתיבנא בעניותין כיעו"ש ולפי"ז יצאנו יד"ח הריב"ש והר"ן ומוהריק"ו בנ"ד דכ"ע יודו דמהני בנ"ד כיון דמשיחת הגוי ה"ב ניכר ומוכח להדיא דכל מה שהגיד לו הגוי ה"א היה מל"ת שלא ע"י שאלה כלל וליכא למיחש תו בנ"ד לסברת הר"ן ומוהריק"ו והריב"ש ז"ל כלל עפי"ד הפו"ס הנ"ל וכמו שנתבאר. והגם דהרב אליה רבה בקונ"ט עיגונא די"ל ע"ב הביא להקת הפוס' שכ"כ בדעת הריב"ש ואיהו ז"ל פליג עלייהו והכי אמר מר דלהריב"ש ל"מ עדות גוי מפי גוי בשום אופן אפ"י דיהיו שניהם מל"ת כ"ש אם משיחת הגוי ה"ב ניכר שהיה הגוי ה"א מל"ת דל"מ והוכיח במישור שכ"כ כמה פוס' בדעת הריב"ש דכל אפייא שוין יע"ש נמצא דדעת הריב"ש בח"י הנ"ז במח' הוא שנוי וכמבואר וא"כ לכאורה יש לחוש לדעת אותם פוס' דס"ל. בד' הריב"ש לחומרא דלא שנה וכנ"ל הנה מ"מ יש להקל בנ"ד גם להם ז"ל מכח ס"ס והוא זה ספק אם הלכה כהריב"ש דמחמיר טובא כנ"ז או כהר"ן והתה"ד ז"ל ואת"ל דהל' כהריב"ש שמא הלכה כד' הפו"ס דס"ל כד' הריב"ש דאם משיחת הגוי ה"ב ניכר שהגוי ה"א היה מל"ת גם הריב"ש מודה דמהני והוא מתהפך שפיר כמובן וס"ס זה עצמו כתבו הרב חס"ל ח"ב אה"ע סי' ו' דס"ב ע"ג יע"ש ודון מניה ואוקי באתרין וכמדובר