פני יצחק חלק ב נב

הוראותיו בש"ע ובפרט בשהוא להחמיר ככל הנ"ל ומי יעצור כח להקל נגדו חלילה והגם דהרב מהראנ"ח ז"ל ח"א ס"י ס"ה וע"ד ס"ל למר דפלוגתא דנא דהר"ן עם התה"ד ז"ל תליא בפלוגתא אחריתי דאפליגו הר"ן ותה"ד גופייהו אי בעי בעדות גמל"ת קשר דברים או לא והיכא שבאו דברי הגמל"ת בלתי הקדמת קשר דברים כלל דעת הר"ן ז"ל דל"מ עדותו כלל כיון שבאו דברים בלתי קשר דברים א"כ הוי מתכוין להעיד ול"מ א"כ ה"ט נמי דס"ל ה"נ כשבאו דברי הגמל"ת. ה"ב מפי גוי אחר בסתם דל"מ משום שצריכים אנו להוסיף על דבריו ולומר שחבירו הגיד לו בק"ד ובהקדמת דברים אחרים ומהיכא תיתי להוסיף אנו על דבריו ועל עדות הגוי הא' שהיה בקשר ובהקדמת דברים אחרים מה שלא הוזכר בעדות הגוי השומע מפיו. שאמר כן וא"כ כ ה"ט דהר"ן דמחמיר בעדות גוי מפי גוי דבעי' בפי' שיהיו שניהם מל"ת משום דלשיטתיה אזיל וכנז"ל אבל הרב תה"ד דלא בעי התם קשר דברים כלל אלא כל שאומר הגוי ל"ת בלתי שאלה כי מת או נהרג אפ שבאו דבריו בלתי שום קשר ובלתי הקדמת ד"א כלל חשיב שפיר מל"ת א"כ כשאומר הגוי ה"ב במל"ת ששמע מפי חבירו הגוי שאמר פ' מת בסתם מהני כיון שאין שום ריעותא בדבריו המגרעת כחה של עדות ואם באנו לומר שמא מתוך שאלה או איזו אמתלאה אחרת סיפר הגוי ה"א כן אנו באים להוסיף על דבריו ומהיכא תיתי לבדות מלבנו מה שלא הוזכר בדברי הגוי המגיד בשמו אתד"ק מהראנ"ח ז"ל יע"ש ומכח זה כתבו רבני האח' ז"ל דכיון דבאותה פלוגתא אי בעי' קשר דברים או לא כבר עלתה הסכמת כל הפו"ס להקל כהתה"ד דלא בעי' ק"ד כלל אלא אפ"י אומר הגוי ל"ת פ' מת סתם מהני א"כ לפי"ז הה"ן דגם במח' זו דהר"ן עם התה"ד ז"ל דנקטי' להקל כהרב תה"ד דלא בעי' שיאמר הגוי הב' בפי' שגם הגוי הא' היה מל"ת אלא אפ"י בסתם נמי מהני כמ"ש הרב מהריב"ר ז"ל בתשו' כי באה בדב"מ ח"ב ס"י קי"ב דק"ל ע"ב והרב מהרמ"א ז"ל ב"ס הבהיר דברי מרדכי בתשו' ס"י ט"ו דק"מ ע"כ והרב פרמ"א ח"א ס"י קפ"ה עפי"ד מהראנ"ח ז"ל הנ"ז וכ"כ עוד כמה מהפוס' האח' ז"ל עפי"ד מהראנ"ח ז"ל הנז' ע"ע הלא ב"ס וא"כ נימא אנן נמי דכיון דבאותה פלוגתא דקשר דברים נקטי' לקולא דלא בעי' ק"ד כלל ודלא כהר"ן ז"ל כהסכמת כל הפו"ס שתפסו להקל בלתי ק"ד כלל דלא כהר"ן ז"ל כמ"ש אצלי בתשו' הנ"ל א"כ ה"ה והוא הטעם דבדין הוא דנתפוס להקל גם במח' זו דהר"ן ותה"ד בעדות גמל"ת מפי גוי דנקטי' לקולא כ"ס תה"ד דלא כהר"ן דפלוגתייהו הא בהא תליא דזיל בתר טעמא כמ"ש מהראנ"ח ז"ל וטעמו ונימוקו עמו וכדאמרן אמנם אנכי הרואה דעם דרוב האח' ז"ל תפסו כדברי מהראנ"ח ועפ"י הנחתו ויסודו הנ"ז שהניח יסוד מוסד והנח"ה סוברת דתרי פלוגתא דהר"ן עם התה"ד הנ"ל. הא בהא תליא וכנז"ל מ"מ חזינא דאין הכל מודים למהראנ"ח במונח ויסוד זה דחזינא למהרש"ך ח"ב ס"י מ' שכתב בפשיטות בעד הר"ן ז"ל דנכרי המספר לנכרי חבירו לא בעי הר"ן קשר דברים וכ"כ מר"ן החבי"ב בכנה"ג אה"ע ס"י י"ז האב"י אות ק"ב וז"ל אפי' לדעת הר"ן נכרי המספר לנכרי חבירו א"צ שיאמר קשר ענין לפניו או לאחריו הרד"ך בס"י הנ"ז הרש"ך ח"ב ס"י מ' מורה אחד הו"ד בסוף תשו' הרשב"א הרב אחי ס"י ל"ח ובתשו' ס"י צ"ה ע"כ והרב מהרש"ך ז"ל שם תמה טובא מכח זה על הרב הפוסק שבנדונו שטרח לצאת ידי חובת דעת הר"ן ז"ל וע"ז כתב עליו וז"ל ובזה יש לתמוה הרבה על כת"ר כי מ"ש הר"ן וכו' היינו בנכרי המספר לישר' וכו' אבל וכו' העולה מכ"ז שלא היה צריך כת"ר לטרוח לכתוב מ"ש וכו' עכ"ל יעש"ב ונראה שהרב מהרש"ך ז"ל סובר כמ"ש הרב תומת ישרים בס"י קל"ד דס"א ע"ב ושאר פוס' הנז"ל דס"ל דלא פליגי הר"ן והתה"ד ז"ל ומה שחשש הר"ן בתשו' ס"י נ' אפי' לשאלת גוי מגוי היינו משום שהגוי ההוא שלחו הישראלית לבקש את המשומד משא"כ בגוי דעלמא יע"ש אמנם כבר כתבנו דמרן ז"ל בב"י ס"ל למר דהר"ן פליג אתה"ד לגמרי כני"ל והכי ס"ל לכמה פוס' ז"ל וא"כ אין לתמוה על הרב הפוסק דבנדון מהרש"ך ז"ל דהאריך טרחא לצאת יד"ח דעת הר"ן ז"ל כי רבים אשר אתו ועיין במהרש"ך ח"א סס"י כ"ו יע"ש איך שיהיה הא קמן דעת כמה מגדולי הפוס' ז"ל דס"ל הדעת הר"ן דב כרי המספר לנכרי חבירו לא בעי הר"ן קשר דברים כלל וכבר נרגשו מהרד"ך ומהרש"ך שם דא"כ אמאי הצריך הר"ן שהגוי הב' יגיד שאם הגוי ה"א היה מל"ת וכתבו ז"ל דהיינו טעמא לאפוקי שלא היה ע"י שאלה יע"ש וכ"כ הרפ"מ ח"ב ס"י ז"ך דהגם דלא בעי הר"ן ק"ד בגוי המגיד לגוי עכ"פ מצריך הר"ן שהגוי הב' יאמר ל"ת שהגוי הא' סיפר לו ל"ת בלתי שאלה יע"ש וכבר השיגו הרב י"א אה"ע ח"ב סי' י"ז הגב"י אות ס"ב שכבר קדמוהו שרים מהרד"ך ומהרש"ך בחי' זה יע"ש ואם מדברי הרב משפ"ץ ח"א ס"י ז' יש להוכיח דאזיל בשיטת הרבנים הנ"ז כיעו"ש וכ"כ בפשיטות הב"ש בס"י י"ז סקל"ח וע"ש בסק"מ הרי לפנינו כמה רברבי דל"ש להו כלו' לא ס"ל מונח ויסוד זה של מהראנ"ח ז" וכמבואר ומה גם דמרן ז"ל פליג עם הר"ן ז"ל בההיא פלוגתא דקשר דברים וס"ל דל"ב ק"ד דאזיל בשיטת רבו מהריב"ר ומהרי"ט והריב"ש ז"ל דלא כהר"ן ומהרד"ך כמתבאר בד"ק בב"י סי' י"ז ובתשו' אה"ע ס"י ג' וכן הסכימו כל הפוס' האח' בדעת מרן ז"ל וכמ"ש בעניותי בתשו' הנז"ל ואלו הכא בהאי פלוגתא פסק להדיא בשה"ט כהר"ן דבעי' גמל"ת מפי גמל"ח כנ"ל ש"מ דלא תליא הא בהא כלל ודלא במהראנ"ח ז"ל ולא עוד אלא אנכי הרואה דמהראנ"ח גופיה לא קאי בהאי סברא דידיה למסקנא שהרי בסי' ע"ג אחר ש"כ ככל מ"ש בסי' ס"ה אסיק וז"ל ומיהו מדברי הריב"ש בסי' שע"ז נראה דבדבר שמסופק לנו היאך היה או היאך נאמר תלינן לחומרא וכו' נראה דלא סגי אם לא שנדע שהגוי הא' הסיח ל"ת אבל מן הסתם. וכו' וזה שלא כדברי מהר"י ז"ל ולא עוד אלא שהריב"ש במל"ת ל"ב ק"ד וכו' ואפי"ה מחמיר לחוש וכו' ע"כ ובנדון ההוא יצא יד"ח הריב"ש יען האומר ה"ב דנדונו היה ישראל כיעו"ש ומן התימה על הרב מהרי"ן הי"י בתשו' הדב"מ ח"ב סי' קי"ב הנז"ל שבתחי' כתב וז"ל וא"כ אך דהריב"ש רבו החול' עליו בגוי מפי גוי דס"ל דמהני מ"מ לענין שצריך שיגיד הגוי הב' שהגוי הא' היה מל"ת