פני יצחק חלק ב נא

לא חיישי' לו' שמא ע"י שאלה היו דבריו דכיון שה גוי הב' באו דבריו בסתם ולא פי' שיחותיו אם הגוי הא' סיפר לו כן מעצמו ל"ת או ע"י שאלה מסתמא לא תלינן לו' שמא ע"י שאלה סיפר אתד"ק עש"ב וכבר הביא דעת עליונים למעלה ז"ל מרן ז"ל בב"י אה"ע סי' י"ז יע"ש וכדעת הגאון מוהריק"ו ש"ו קכ"א אפליגו ביה רבוותא ז"ל דמרן ז"ל בב"י שם ובתשו' אה"ע אשר לו ז"ל הבין בדעתיה דמוהריק"ו דקאי בשיטת הרב תה"ד ז"ל כמבואר ב"ד מר"ן ז"ל יע"ש וכן הבינו ג"כ כמה פו"ס ז"ל הבאים אחר מרן ז"ל אמנם כמה מהפוס' ז"ל חלקו על מרן בזה וס"ל דמוהריק"ו ז"ל קאי בשיטת הר"ן ז"ל הנז"ל דמחמיר מהרב תה"ד ז"ל ויש מהם ג"כ שהבינו דעת הר"ן ז"ל נמי דס"ל כהרב תה"ד ז"ל כמבואר כ"ז בספרי הפוס' ז"ל אשר נקבצו באו בכנה"ג אה"ע סי' י"ז הגב"י ובי"א אה"ע סי' הנ"ז ח"א וח"ב בהגב"י ע"ע הלא בספרתם לא ע"ט האסף פה והנה הגם דחזינא שכתבו כל גדולי הפוס' ז"ל שהעידו בגודלם שכבר פשטה ההוראה והמנהג להקל כדעת התה"ד ז"ל דכל בסתמא לא חיישינן והסכימו להקל בזה עפ"י הוראת הרב תה"ד ז"ל הנ"ז ומרן ז"ל בתשו' אה"ע ד"ק מכללם כמ"ש בשמם הרב כנה"ג והי"א ז"ל שם וכ"כ כמה וכמה מרבני האח' ז"ל ועד אחרן אתה תחזה להרב נחפה בכסף ק"א ס"י ט' דחן ע"א והגאון החק"ל ז"ל. במ"ב אה"ע ס"י יו"ד דצ"ט ע"ד והרב ידי דזד הנד"מ דר"ו ע"ד ועוד כמה אח' רבו מספר באופן כי כולם תפסו במושלם להקל עפ"י הוראת התה"ד ז"ל ושלא לחוש לס' הר"ן וכ"ש לס' הריב"ש ז"ל הנז"ל דלית דחש לה כלל כמ"ש הרואה וכ"כ אני עני בתשו' אחרת אשר לי בכת"י בהתר עגונה אשת שעבאן אל חאצבאני ושם ג"כ הבאתי בקצור סברות הפוס' הנז' שנטו להקל עפ"י עדותם שכבר פשטה ההוראה להקל כהרב תה"ד ז"ל יע"ש וכ"כ הרב הגדול מופת דורנו ז"ל מהרהד"ח ז"ל בס' הנחמד נדיב לב ח"ב אה"ע ס"י ו' דכ"ט ע"א וע"ד דהעיקר כהרב תה"ד ז"ל יע"ש ברם מ"מ למיחש מיהא בעי לסברת הריב"ש ז"ל הנ"ז וכ"ש ל"ס הר"ן ז"ל הנז"ל כיון שדעתם ז"ל להחמיר ומי יקל נגדם באיסור ערוה החמורה בפרט ורואני בכמה וכמה מהפוס' ז"ל הנז"ל ויותר מהמה דחיישי לסברתם להחמיר והמה בחכמתם הוצרכו לבקש בנ"ד אופן ואופנים להסכים בנ"ד להריב"ש והר"ן להקל כאשר החכם עיניו יחזו דברים בשורשן את מקורם הערה הלא בספרתם וגם אני בעוניי בפס"ד עיגונא הנז"ל עיקר סמכין נמי על הטעם ה"ב שכתבתי שם באותו נדון הנ"ז דלא שייך לאומרו בנדון זה כמו שיראה המעיין. ומה גם דכל מה שהעידו בגודלם הראשו' ואח' ז"ל דכבר פשטה ההוראה. והמנהג להקל גם בסתמא כדעת התה"ד ז"ל דלא כהר"ן והריב"ש ז"ל כנז"ל רואה אנכי עתה הפעם דלא יועיל כ"ז להקל בנ"ד עפ"י הוראת התה"ד ז"ל הנ"ז מאחר דאנן בדידן קבלנו עלינו הוראות מרן ז"ל ע"כ אשר יאמר כי הוא זה וכ"ש כשדעתו להחמיר ובפרט באיסור ערוה החמורה כידוע ועינינו הרואות למרן דהגם דבתשו' אה"ע אשר לו ד"ק תפס עיקר להקל כ"ס הרב תה"ד ז"ל וכ"כ כל הפו"ס ז"ל שדיברו בזה שכן הוא דעת עליון מרן ז"ל בתשו' ע"ע מ"מ חזינן ליה למרן ז"ל בשה"ט אה"ע סי' י"ז סט"ז דפסק כהר"ן ז"ל דוקא שכ"כ וז"ל גוי מל"ת מפי גוי מל"ת משיאין ע"פ עכ"ל יע"ש הרי דקדק מרן ז"ל בלשונו הטהור למינקט גמל"ת מפי גמל"ת דמוכח להדיא דס"ל למרן ז"ל דבעי' שיעיד הגוי ה"ב שגם הגוי ה"א היה מל"ת והיינו עפ"י שיטתיה דמר בב"י שם שכן הבין הוא ז"ל והכי משמע ליה בדעת הר"ן ז"ל שהגוי ה"כ יסיח ל"ת שגם הגוי ה"א הגיד לו ל"ת שכן מדוקדקים דברי הר"ן ז"ל שבתשו' הנז' ש"כ מל"ת מפי גמל"ת ודלא כ"ס הפוס' הבאים אחר מרן שצידדו בד' הר"ן דקאי נמי בשיטת התה"ד ז"ל כמ"ש הרואה בדבריהם ז"ל עיין ח"מ וב"ש סקמ"ח תומת ישרים סי' קל"ג וקל"ה פ"מ ח"ב סי' ז"ך מהר"י קצבי סי' י"ג מטה יוסף ח"א אה"ע סי' ט' ושאר פוס' ז"ל ע"ע וא"כ לדעת מרן ז"ל בב"י שהוכיח מדקדוק דברי הר"ן דהכי ס"ל כנ"ל א"כ כשהעתיק מרן ז"ל בשה"ט דברי הר"ן ונקט הכי בלישניה במל"ת מפי גמל"ת ודאי דס"ל הכין דבעי' שהגוי ה"ב יגיד ל"ת שגם הגוי ה"א הגיד לו מל"ת שלא ע"י שאלה כלל אבל בסתם חיישי' להחמיר שמא היו דבריו ע"י שאלה ודלא כהרב תה"ד ומוהריק"ו ואלו סברת התה"ד הנ"ז לא העלה על שה"ט כלל רק מיר"ס ז"ל הביאה בהגהתו שם ש"מ דמרן ז"ל בש"ע פסק להדיא כהר"ן ז"ל דוקא וידוע דעיקר קבלתנו להוראות מרן ז"ל באתרוותא הדין הוא דוקא למ"ש בש"ע דאלו למ"ש בתשו' במח' היא שנויה כידוע וא"כ מאחר דדעת עליון מרן ז"ל בש"ע כהר"ן ז"ל ובנ"ד לא ביאר דבריו הגוי ה"ב שהגוי ה"א המגיד לו היה מל"ת שלא ע"י שאלה כלל רק באו דברי הגוי ה"ב בסתם ולא ידענו איך עברו הדברים בינו לבינו ולדעת הר"ן ומרן כוותיה פסק בש"ע חיישי' להחמיר כנ"ז ומי יוכל להקל בזה נגר דעת מרן בש"ע ובפרט באיסור ערוה ההמורה כנ"ל והכין חזינא להרב ערך השולחן אה"ע ס"י י"ז אות ל' שכן הבין בדעת עליון מרן ז"ל בש"ע דס"ל כהר"ן ז"ל שכ"פ וז"ל דין ט"ז גמל"ת מפי גמל"ת וכו' משמע דבעי' שהגוי ה"א היה במל"ת כמ"ש מרן בב"י מתשו' הר"ן וכ"ן דעת מוהריק"ו ש"ו קכ"א במ"ש הרב מהרימ"ט ס"י ב"ן וכו' ונראה משום דהריב"ש ס"ל דגוי מפי גוי ל"מ הכריע מרן דאנה"ן דמהני אלא שצריך שגם הגוי ה"א היה מל"ת וכו' עכ"ל הצל"ע יע"ש ור"ל דכיון דחזינן בהאי דינא ג' סברות בדבר דלהרב"ש ל"מ גוי מפי גוי כלל ולהתה"ד ז"ל לא מבעיא דמהני אלא דתלינן להקל גם בסתמא ואמרי' דודאי גם הגוי ה"א היה מל"ת ולא ע"י שאלה כלל ולהר"ן ס"ל דמהני גוי מפי גוי אלא דבסתמא לא תלינן להקל אלא דבעי' שהגוי הב' יגיד בפ"י שגם הגוי ה"א הגיד לו מל"ת שלא ע"י שאלה כלל ומאחר דאיכא ג' דעות בזה מסתבר ליה למרן ז"ל למינקט להלכה כס' הר"ן ז"ל שהיא סברא מציעתא וכ"כ הרב לב שמח בס"י ג' וכן הבין גם הוא ז"ל בדעת מרן ז"ל דס"ל בש"ע כהר"ן ז"ל יעש"ב וא"כ אע"ג דרוב ככל הפוס' נקטו להקל עפ"י הורא' הרב תה"ד ז"ל מ"מ כיון דמרן ז"ל מחמיר מאן ספין ומאן רקיע להקל נגדו בערוה החמורה וכ"ש לדידן דקבלנו