פני יצחק חלק ב מח

אני מבטל דעתי נגד דעת עליון הגאון החק"ל ז"ל ומה גם כי רואה אנכי שכבר פשט המנהג משנים. קדמוניות בעירנו זאת לכתוב כן בשטרי עי"ס ומשכנתות ומכר ושכי' ושו"ת ודייני דייני כסברת הגאון החק"ל ז"ל והוקבע המנהג להיתרא כדפשט המנהג להתיר שטרי עי"ס עצמם וככל מ"ש החק"ל ז"ל בח"מ ח"א סס"י א קנ"ד הנז"ל וכן הסכימו כעת כל רו"ח עירנו יצ"ו להתיר מכח המנהג הנז"ל וסוגיין דעל מא ודדייני הכי אזלא כמעשים בכל יום כידוע שוב נד"מ ס' קרית ארבע להרב המופלא כמהרי"ץ עקריש נר"ו חד מרבני קושטא יע"א ובתשו' ס"י ד' דקס"ו ע"א נשאל בזה בחלוקת הליראס שהוקרו והאריך הרחיב למעניתו כיד ה' הטובה עליו והתיר בפשיטות וכסברת הגאון החק"ל ז"ל וחייב למשכיר לשלם לשוכר מעותיו כמו שהתנו א' בשעת הלוואה יעש"ב ברם בדין קובע זמן לפרעון דהרמב"ם ודעימיה אסרי לא עמד הרב הנ"ז נר"ו במח' זו כלל זולתי שם בדקס"ח סוף ע"ב הביא מ"ח עו בקצר אמיץ משם הגאון החק"ל ז"ל וסמך עליו גם בזה שאין לומר קי"ל כהרמב"ם בזה ולא נתעורר עליו כלל בזה יע"ש ואנא עניא הנלע"ד כתבתי והמעיין יבחר אתאן לטענת האפוט' דנ"ד הראשונה שטען על המשכיר כנז' בשאלה הנה נלע"ד דגם בזה הדין עם המשכיר דהן אמת דקי"ל דמשכונא סתם נפדת לחצאין ואין המלוה נגרע מן הפירות של המשכונא כלום אלא אוכל המלוה פירות כל המשכונא עד שיתפרע ע"ס פרוטה אחרונה דכולה משכנתא דידיה אשתעבד ליה לכולה מלוה דיליה ואנו רואים המעות שכבר נתן כאלו הם פקדון ביד המלוה כמ"ש כ"ז הרשב"א ו"ל בתשו' הביאה מרן ז"ל בב"י יו"ד ס"י קע"ב ופסקה מור"ם ז"ל שם בהגהה וכ"כ עוד מרן ז"ל בב"י ח"מ ס"י ע"ד מחו"ב משם בעה"ת והר"ן ז"ל יע"ש מ"מ נלע"ד פשוט דהיינו דוקא כשהמלוה נשאר בידו הבית או השדה הממושכנות לו והוא דר בהם והם בידו עדין אזי יוכל לעכב עליו ולומר לו או תפרע לי כל מעותי בב"א כעת או אני אוכל כל פירות המשכונא שבידי עד שתפרע לי הכל עספ"א דהכי מוכחי ודייקי דברי הרשב"א ז"ל אמנם אם כשקבל ממנו ד"מ חצי הסך של המשכונא והוריק לו הבית או השדה ומסרם ביד בעליהם לעשות בהם כרצונו וכגוונא דנ"ד הא ודאי שוב אינו יכול עוד המלוה לתבוע מהלוה שלו שכירות הבית או השדה בטענה שעדין נשאר לו חצי דמי המשכנתא דודאי אמרי' בכה"ג דאחולי אחיל גביה ונתרוקן זכות המלוה מפירותהם לגמרי מדחזינן ליה דבהגיע לידו חצי הדמים שלו הוריקם ומסרם בידו והדברים פשוטים לענ"ד וא"צ חיזוק כלל ועיין בזה להרב יד המלך דפ"ד ע"ב ובמאמר מרדכי דפ"ט ע"א וע"ב ולהרב ירך אברהם ח"ב ד"ו ע"ד נוה נצדקק בפכ"ג מה"ל מלו"ל הטו"ב אחי וראש חיו"ד ס"י ח' ובש"פ ז"ל ע"ע הלא בס' ואכמ"ל ועוד נלע"ד לומר דכל מ"ש הרשב"א ובעה"ת והר"ן הנ"ל דנשאר המלוה אוכל פירות כל המשכונא עד שיפרע עספ"א כנז"ל זהו דוקא במשכונא ממש לא כן בכה"ג דנ"ד שהוא בתורת שכירות מוקדמת לשנים רבות לה דמי למשכונא כלל וכמ"ש מרן ז"ל להדיא בב"י ובש"ע יו"ד סס"י קע"ד דבכה"ג שהוא בתו' שכי' מותר אפי' שיהיה אחריות הקרקע משריפה או נפילה על בעל הקרקע יע"ש ש"מ דחילוק גדול יש בין משכונא ממש לכשהוא בתו' שכי' מוקדמת כנ"ל יכיון שכן ה"ה והוא הטעם לדין זה א"כ וכמובן ומאחר דהאי שטרא דנ"ד הוא מבואר מתוכו דהוא שטר שכי' מו"ק ולא משכנתא כלל ואם בשעבוד וכו' ובנאמנות וכו' לפרעון סך המוקדמים הנ"ז א"כ אחר שפרע להם המשכיר היו"ד אלפים לבנים ומסרו בידו הבית ריקם לדור בו הוא וב"ך או להשכירו כרצונו א"כ נשארו תשלום הסך ח"י אלפים לבנים בהלוואה גביה ואפי' שהתנו בתוך השטר הנ"ז שיפרע הכל בב"א מ"מ כשנתרצו וקבלו ממנו אותו הסך הנ"ז והחזירו לו ביתו לרשותו ולא תבעוהו בדינא ובדייני לקיים תנאו לפרוע הכל בב"א ולא עוד אלא שהיה פרעון אותו הסך הנ"ל ע"י מ"ע הרב דאב"ד הצדק נר"ו כנ"ל בשאלה הלא חייבו לפרוע הכל בב"א הא ודאי מסתמא אמרי' דמחלו לו התנאי הנ"ל ופרעון זוזא זוזא הוי פרעון ואין להם עליו אלא תרעומת כמ"ש מרן ז"ל בש"ע ח"מ ס"י ע"ד יע"ש וזה ברור ולא שייך למימר בנ"ד שכירות ליומיה ממכר הוי ובכן שרי למכור סאה בסאה או דינר בדינר אפי' אין לו כלל ולא יצא השער כל שהוא דרך מקח וממכר וה"ה בדרך שכי' כנ"ד ואם הוי ממכר לכל השנים המושכר לו הבית הכת"ו בשטר השכי' ובכן מגיע לשוכר ה"א כל סכי השכי' שקבל המשכיר מהם בשנים הללו כל זמן שלא פרע להם תש' מעותיהם ע"ס פ"א דהא ודאי ליתא כלל כיון דאיכא תנאי ה"ד שנים הנ"ל ואיכא נמי שעבוד ונאמנות על פרעון הסך כולו א"כ הדר הו"ל הלוואה גביה ועיין בתשו' מהר"י אדרבי ומהרשד"ם ז"ל הידועה והוד"ק בתשו' הרב מט"ש ז"ל במ"א סי' י"ב ובמ"ש הרב מט"ש ז"ל גופיה שם ובמ"ש אני עני בספרי הקטן פני יצחק ח"א בתשו' ס"י ו' בדין משכנתא דסורא ב"ל שכי' יעש"ב וע"ע במ"ש אני עני בתשו' פני יצחק ח"ב יו"ד סי' נ"ד ומשם באר"ה ואכמ"ל בזה והנלע"ד כתבתי וצו"י י"מ וימ"ן כיר"א כ"ד זעירא דמן חברייא:. והוא הצעיר יצחק אבואלעפיא ס"ט