פני יצחק חלק ב מז

לבו לומר שהם דברי יחיד מאחר שדעת הגאונים ורש"י ותו"ס לדעת הרי טב"א והרי"פ לפי"ד רי"ו ז"ל ורי"ו ז"ל גופיה והסמ"ג כולהו ס"ל הכי לדינא בדעת הרמב"ם ז"ל דבקביעות זמן אסור אפי' יצא השער ויש לו כנז"ל ומהרשד"ם ז"ל בכמה תשו' מיו"ד וח"מ חשש להחמיר כד' הרמב"ם ז"ל והבי"ד הוא עצמו בתחי' -"ק שם דקפ"ה ע"א וכתב עליו דאיכא מאן דס"ל בצד זה כמהרשד"ם וכו' יע"ש ובדקפ"ח ע"א יע"ש וא"כ איך אחר כ"ז יהיו דבריו דברי יחיד ואין לחוש לו הא ודאי אתמהא טובא לענ"ד: ומ"ש עוד דמסתם דברי הב"י וכו' הנה הרואה יראה למרן בש"ע שם דלא גילה דעתו בזה כלל והשמיט להאי דינא לגמרי ואסר סאה בסאה וכל מידי אפי' לא קצב זמן לפרעון ושוב התיר ביש לו מעט או ביצא השער ומצ"ל דאיירי בלא קצב זמן לפרעון כדכתב להדיא בריש דבריו בצד האסור אם אין לו מעט ולא יצא השער ואי הוה ס"ל דביש לו או יצא השער מותר אפי' בקבע זמן דלא כהרמב"ם ז"ל הו"ל לאשמועי' הכי בהדיא לאפוקי מדעת הרמב"ם ז"ל וכמ"ש כלל זה בדעת מרן הרב מופת הדור עיר וקדיש כמהרח"פ ז"ל ב"ס הבהיר חוקות החיי' בדס"ז ע"ד יע"ש ומדסתם לן מרן בש"ע כנ"ז מוכרח דההתר ביש לו או ביצא השער מיירי בלא קבע זמן לפרעון כלל וכדקאמר בתחי' הסי' בצד האסור אפי' שלא קצב זמן גם צד ההתר בלא קבע זמן דוקא איירי דש"כ הול"ל כצד דהתר המותר אפי' בקבע זמן לפרעון וזה פשוט ואם בב"י לא חזינן למרן דפליג בהדיא אהרמב"ם בזה רק תמה ע"ד רי"ו שצירף להרי"פ ז"ל עם הרמב"ם בסברא זאת וע"ז תמה דמנ"ל הא ותל"מ כיעו"ש ואיך הוא ז"ל דן ידין דמדסתם בב"י נאמר דמרן פליג ע"ד הרמב"ם בזה הא אדרבא איפכא מסתברא למימר וכנז"ל או לצד הפחות לא גילה מרן ז"ל דעתו בדין זה כמאן ס"ל ועוד יש לתמוה טובא ע"ד הגאון ז"ל הנ"ל דאמר מר דמסתם דברי מרן ז"ל בב"י ובש"ע נראה דלא ס"ל כהרמב"ם ז"ל כנ"ז דאיך יתכן לומר כן בד' מרן ז"ל דהא אפי' הרא"ש והרשב"א ודעימייהו ז"ל החולקים על הרמב"ם ושרו ביש לו ויצא השער אפי' בקבע זמן לפרעון עכ"פ אזלי ומודו לאסור אם אינו רשאי לפרוע תוך הזמן אפי' י"ל ויצא השער כמבואר להדיא בדבריהם ז"ל אשר הובאו בב"י שם ופסקם מור"ם ז"ל שם ס"י קס"ב יע"ש וחזינן ליה למרן ז"ל בש"ע שם שהשמיט סברתם הנ"ל לגמרי והתיר בסתם ביש לו או יצא השער א"כ אטו היתכן לומר דמדסתם בש"ע ש"מ דמתיר גם בכה"ג דאסרי הרא"ש והרשב"א ופליג עלייהו איהו ז"ל מדיליה ומדנפשיה הא ודאי זה לא אמרה אדם מעולם והס כי לא להזכיר אלא ודאי צ"ל דמאי דמתיר מרן ז"ל בסתם ביש לו או יצא השער היינו בלא קצב זמן לפרעון כלל אמנם אנה"ן בקצב זמן לפרעון וכ"ש כשאינו רשאי לפרוע תוך הזמן ודאי דאזיל ומודה מרן דאסור לא דבהכי לא איירי מרן ז"ל וא"כ מה שאנו מוכרחים לומר בדעת מרן כי היכי דלא ליפליג ע"ד הרא"ש והרשב"א ז"ל דאסרי הוא עצמו נאמר בדעתו ז"ל כי היכי דלא ליפלוג ע"ד הרמב"ם ז"ל והדברים ברורים גם מ"ש הגאון החק"ל ז"ל מהאו"ה ז"ל שכתב דבא"י ומערב קבלו דעת מרן גם נגד דעת הרמב"ם כנ"ל לא זכר שר פה מ"ש הרב מ"מ ז"ל בשניות ח"מ ס"י ל"ד דפליג ע"ד הגו"ה ז"ל בזה וס"ל למר דמאן דסמיך ע"ד חד מניהו לא משתבש יע"ש וכבר הביא מח' זו הרב חש"ש ז"ל בכללי הקי"ל יע"ש ולא עוד אלא דהגאון החק"ל גופיה באה"ע ס"י מ"ה ובמ"ב ח"מ סס"י כ"ה זכר עשה לדברי שניהם יע"ש וכבר נרגש מסתירת ד"ק הנז"ל מר בריה דרב הרב אורח משפט בכללי הקי"ל אות י"ג יע"ש וא"כ בנד"ן מצי המוחזק לו' קי"ל כהרב מ"מ ז"ל דס"ל דגם נגד מרן מצ"ל קי"ל כהרמב"ם באתריה כנ"ל והגם דהגאון החק"ל שם במ"ב ח"מ ס"י כ"ה בתר דאייתי דעת הע"ה והמ"מ ז"ל הנ"ל הכריע הוא ז"ל מדיליה דבמקום דמרן נגד הרמב"ם אין לנו לדון אלא כרוב הפוס' ז"ל יע"ש הנה ראיתי להרב בית אברהם ז"ל בסי' ס' דק"י ע"ב בדין מתחייב בדשא"ק דרוב הפוס' ומרן פליגי על הרמב"ם ורבותיו ז"ל ועכ"ז כתב הוא ז"ל בפ"י דאפי' באתריה דמרן מצ"ל קי"ל כהרמב"ם יע"ש וזהו הפך הכרעת הגאון החק"ל ז"ל הנז"ל וכמבואר והרב בית אברהם ז"ל אזיל בשיטת הרב ר' אבהו המ"מ ז"ל וכמבואר ועיין בס"הק לב נשבר סי' ה' מ"ש בעניותי בפרט זה יעש"ב באופן דזאת מצינו דאפי' במקום דמרן ז"ל פליג להדיא עליה דהרמב"ם ז"ל בש"ע עכ"ז מצ"ל קי"ל כהרמב"ם אפי' באתריה דמרן ז"ל אפי' דרוב הפוס' פליגי ע"ד הרמב"ם לדעת הרב מ"מ והרב מר בריה ז"ל כ"ש בנ"ד שדעת מרן אינו מבורר דפליג ע"ד הרמב"ם. בזה ומצ"ל הכי והכי דבודאי הגמור דמצ"ל המוחזק. קי"ל כהרמב"ם ודעימיה דאסרי בקבע זמן אפי' ביש לו ויצא השער וכמדובר ודלא כמ"ש הגאון החק"ל ז"ל אחהמ"ר הראויה אליו את כבודו ואת גודלו ובפרט כי ראיתיו להגאון החק"ל גופיה במ"ב ס"י ד' דקע"ו ע"א שכ"כ להדיא וז"ל ומה גם דכתב הרב מ"א ס"י ע"ה דא"י אתריה דהרמב"ם היא וכ"כ ש"פ וא"כ לכשתמ"ל דאין ברירה בדעת מרן הש"ע אין ס' דנקטי' כהרמב"ם וכו' עכ"ל יעש"ב והוא ממש כדכתי' אנן בעניותין ובנ"ד אין ס' דאין ברירה כלל בדעת מרן ז"ל בש"ע ובב"י וכמדובר ועוד שכבר כתבנו דאפי' הרא"ש והרשב"א החולקים בפ"י ע"ד הרמב"ם ז"ל בזה מ"מ אזלי ומודו ליה לאסור בלוה לזמן ולא יוכל לפרוע תו"ז אפי' ביצא השער כנז"ל ובנ"ד פשוט הדבר דאינו יכול המשכיר שהוא הלוה לפרוע תו"ז ה"ד שנים שקצבו ביניהם כלל ואם השוכר לא יוכל לתבוע מעותיו תו"ז כנז"ל כלל שכן התנאי ביניהם מפורש בשטר כנ"ז בשאלה שאחר עבור ה"ד שנים דוקא אזי הרשות בידם לתבוע זמ"ז וא"כ בנ"ד כ"ע מודו דאסור אפי' יצא השער וה"ה נמי אפי' עשאם דמים ג"כ ואין אנו צריכים לטענת קי"ל כהרמב"ם כלל וכמבואר פש גבן היתרא דאם יש לו דינר אחד הנה ישבע המשכיר היסת שלא הי"ל בעת ההיא אפי' דינר אחד אם יטעון שכנגדו בריא שהי"ל למשכיר בעת ההיא דינר אחר ולא יפרע לו כעת אלא תשלום הח"י אלפים לבנים בערך ששוה הזהוב עכשיו ולא יותר כנלע"ד פשוט לדינא כעת ולא למעשה כי למעשה