פני יצחק חלק ב מו

שלו והתחי' ראובן להשכי' ביתו על ידו ולוקח השכירו' לעצמו ושטר השכ"י הנ"ל נשאר ביד האלמנה הנ"ל כדי לנכות ממנו התשלום הנ"ל בכח שטר שכירה ועברו יותר מ"ב שנים אחרות שלא פרע לה עדין התשלום הנ"ל כי מ"ע הב"ד יצ"ו לא רצו למסור בידה תשלום הסך הנ"ל עד שתשבע שבועת אלמנה והיא אינה רוצה לשבע כלל וזוהי סיבה שעיכבה פרעון התשלום הנ"ל ביד המשכיר הנ"ל עד יעמדו לדין אפו"ט היתום הנ"ל עם האלמנה וישתוו ביניהם וכעת כבר נשתוו ביניהם אפו"ט היתום עם האלמנה הנ"ל ונמסר השטר ביד האפו"ט הנז"ל והן עתה תובע לדין האפו"ט הנ"ל לראובן המשכיר הנ"ל וטען עליו שתי טענות חדא שרוצה לגבות ממנו שכירות הבית של שתי שנים שעברו מיום שפרע העשרת אלפים לבנים ונמסר הבית בידו כנ"ל שכל הש"כי הנ"ל הם מגיעים לשוכר הראשון שנלב"ע ולב"ך כ"ז שלא פרע להם כל הסך הנשאר להם עספ"א. ועוד שנית כי כי אינו מחשב לו הזהב כי אם לערך הכתוב בשטר דוקא שכן נתבאר בשטר שנטו"ק ממנו סך כו"כ לבני' לערך הזהב בכו"כ ותנאי מפ"ו בשטר ג"כ שגם אחר עבור הד' שנים יפרעם לו לערך הזהב כנ"ל וגם היו"ד אלפים שפרע כבר לא יחשוב אותם כי אם לערך הכ"ז כשטר שבידם דוקא ולא בערך הזהב של עכשיו וראובן המשכיר הנ"ל משיב על טענה ה"א הנ"ל דכיון דכבר קבלו ממנו ע"י ב"ד הצדק סך יו"ד אלפים לבנים ומסרו בידו הבית והשכירה לעצמו ולא מיחו בידו הב"ד והאלמנה כלל הרי נתרוקן זכותם לגמרי מן הבית ואחולי אחילו גביה התנאי הנז' ה"כ בשטר שיפרע הכל בבת אחת ועל טענתו ה"כ הנ"ז היתה תש"ו דהוא קבל מראובן ח"י אלפים לבנים אם הוא יפרע להם ח"י אלפים לבנים בערך. ששוה הזהב עכשיו ולא בערך הכתוב בשטר דלדעתו איכא איסור רבית אם יפרע באותו ערך אעפ"י שהתנא כן ביניהם בשטר הנ"ז התנאי בטל כיון א דאיכא לתא דרביתא וכתורה יעשה אי לזאת יורנו מ"ץ הדין עם מי ויבא שכמ"ה: תשובה נלע"ד דהדין עם ראובן המשכיר הנ"ל ב"ב הטענות הנ"ל ואשיבה ידי על אחרון ראשון לענין מה שתובע האפו"ט ממנו לגבות בערך הכתוב בשטר דלענד"ן אין הדין עם האפו"ט דהא ודאי לא נפיק מאיסור רבית דרבנן אם יפרע לו כעת לאותו ערך הכתוב בשטר דהגם דקי"ל דאם עשאם דמים בתח"י שרי ללוות סאה בסאה ולתת לו יותר אפי' אם הוקרו אח"כ אם עשאם באותם דמים של עכשיו וכפי מה שפסק עמו וכמו כן אם הוזלו ופסק עמו בשעת הלוואה צריך שיתן לו כפי מה שפסק עמו בשעת הלוואה כמ"ש הרב ב"ח ז"ל בקונ"ט אחרון אשר לו ליו"ד בס"י הס"ב יע"ש ובנד"ן כיון שכתב בשטר סך כו"כ לבני' לערך הזהב הלירא בסך כו"כ לבנים הרי עשאם דמים ממש כמבואר יוצא מדברי הרדב"ז ז"ל בתשו' הישנות ס"י קפ"ו ומדברי הרב מהרשר"ם ח"מ ס"י ע"ד ומתשו' מהרימ"ט בראשונות ס"י יו"ד יע"ש וזה פשוט וכמו כן אם יש ללוה דינר אחד או סאה אחת או יצא השער קי"ל דמותר ללוות עליהם כמה סאין וכמה דינרין כמ"ש מרן ז"ל בש"ע יו"ד ס"י הס"ב יע"ש מ"מ בקובע זמן לפרעון כנ"ד הנה הרמב"ם ז"ל בפי"ד מ"ה מלו"ל והביאו רב"י הטור ז"ל שם בס"י הנ"ל דאסור אפי' יצא השער או י"ל דינר אחד יע"ש ושם בב"י כתב מרן ז"ל שכן דעת הסמ"א ורי"ו ז"ל ושהעיד רי"ו ז"ל שזהו דעת הרי"פ ז"ל ותמה עליו מרן שם דמנ"ל הא ב"ד הרי"פ וכו' יע"ש וכתב מהר"י באסאן ז"ל בס"י ס"א דמצ"ל המוחזק קי"ל כהרמב"ם והרי"פ והסמ"א ורי"ו ז"ל ואעפ"י שאין הכרח ב"ד הרי"פ בה"ל אולי ראה ד"ק בתשו' יע"ש וגם הרב"א ז"ל באסיפת זקנים למציעא דקס"ד ע"ד מהספר כתב דגם הגאונים ז"ל ס"ל בזה כהרמב"ם ז"ל ושם כתב משם הריטב"א שכן הוא ג"כ דעת רש"י ז"ל והתו"ס יע"ש וכבר פסק מרן ז"ל בשה"ט ח"מ ס"י ה"א דדינר זהב לגבי מטבע כספפירא הוי יע"ש ועיין בתשו' מהר"י באסאן ס"י ס' פס"ד מרב וגדול לא נודע שמו דנ"ד הוא כנ"ד ממש שכתוב בשטר השו"ת דנ"ד כו"כ לבנים לערך הזהב בכו"ך וזיכה הרב ז"ל למוחזק ב"ט קי"ל כהרמב"ם דבקובע זמן אסור אפי' י"ל ויצא השער ופירש עוד דברי השטר דנ"ד ש"כ כנז"ל דאם היה הכוונה שיהיו הפרחים קרן קיים הול"ל בשטר שהוציא ראובן תרס"ג פרחי זהב ומל"ל ה"פ אלפים לבנים כיון שהפרחי זהב הם פירא אלא ודאי וכו' עכ"ל והסכים ע"י הרב מהרי"ב ז"ל שם ס"י ס"א דיכו"ל קי"ל וכו' ע"ל וגם בפ"י דברי השטר כתב ז"ל ומ"מ דעתי נוטה לפ"י ה"א וכדברי ה"ה וכו' ואע"ג וכו' מ"מ היה אפ"ל דכיון דנפ"מ חוכ ל"ש המוחזק נאמר שאין פי' השטר שא כפ"י ה"ב שכתבנו שלכך כתוב לערך וכו' שיקחם וכו' דעכשיו מצ"ל קי"ל וכו' עכ"ל יעש"ב וכבר ראיתי להגאון החק"ל ז"ל בח"א מח"מ ס"י קנ"ד שהאריך הרחיב בזה להתיר למלוה לגבות בערך הכתוב בשטרו מכמה טעמים ועמד בכל הסניפים ובפרט בהדיא שכתב הרב תה"ד ז"ל ופסקו רמ"א ז"ל בש"ע יו"ד ס"י קס"ב הנ"ז דבזה"ז מותר ללוות דינר בדינר וכו' יע"ש והגאון החק"ל ז"ל שם נפק דק ואשכח בכולהו טעמי פלוגתא דרבוותא ומידי ס' רבית לא נפיק אם אין לו ולא יצא השער יעש"ב נפלאות מתורתו וגם ב"ד הרמב"ם ז"ל הנ"ל דאוסר בקובע זמן לפרעון אפי י"ל או יצא השער והוכיח במישור מ"ד הפו"ס ז"ל דאית דס"ל דהרמב"ם ז"ל אוסר בקובע זמן אפ"י דאיכא תרתי לטיבותא דהיינו י"ל או יצא השער אלא דהעלה הרב ז"ל שם דרוב הפו"ס חולקים עליו ושאין לומר קי"ל כהרמב"ם ז"ל בזה יע"ש וחזר הרב ז"ל ושנה פרקו בחק"ל מ"ב ח"מ סי' ט' ושם בדקפ"ח ע"ד הוסיף להוכיח כן דלא מצ"ל קי"ל כהרמב"ם ז"ל וז"ל והנה בעתה נ"ל להוכיח כן שהרי אפ"י בא"י ומערב שהסכימו לדון כהרמב"ם ומרן הב"י הרי מסתם דברי הב"י והש"ע יו"ד סי' קס"ב נראה דעתו דלא כהרמב"ם והרי כתב הגו"ר שבא"י ומערב קבלו דעת מרן אפ"י נגד הרמב"ם וכו' ולא חשו בזה ל"ד הר"מ שראו שהם דברי יחיד אנן נמי לית לן למיחש עכ"ל יעש"ב ואני אומר שאני מני"ר דרב גובריה ורב חיליה לדחות דעת הרמב"ם ז"ל מהלכתא לגמרי אפ"י להוצא מיד המוחזק דלא כהרמב"ם ז"ל ואולם אנן יתמי דיתמי מה כחנו יפה לאפוקי ממונא נגד דעת הרמב"ם ז"ל אמנם תמהני טובא עליה דמני"ר ז"ל איך מלאו