פני יצחק חלק ב מה

וכמובן ולכן אם קונה השטר באודיתא יתבע מן הלוה ריוח ושכ"י בכח הקנאת אודיתא שבידו בלאו"ה ר"ל מלבד סברת הרב חיי"א ז"ל הנ"ל ודאי דמצי הלוה לאשתמוטי מניה דקונה השטר הנז"ל שלא לפרוע לו שום ריוח כלל בטענת קי"ל כמ"ד דקנין אודיתא אינו אלא מדרבנן ומדאורייתא לא קנה הקונה השטר כלום כדי שיוכל ליטול מהלוה ריוח ושכי' דמכר אין כאן שכירות אין כאן כיון דמדאורייתא המעות שנתן ללוקח א' אינם אלא הלוואה גבי דלוה דהא מיהא עכ"פ אהנייא ליה להקונה קנין אודיתא דנא לסך הקרן מיהא לענין שיהיה הקונה ה"ב מלוה של הלוה אך לענין ליטול ממנו שכירות ודאי לא מהנייא ליה האודיתא לדעת הרב ט"ז ז"ל וא"כ אם הלוקח א' מתרצה עם קונה השטר במכר זה מאי איכפת ליה ללוה בזה אטו ברצון המלוה ה"א תליא מילתא הלא עכ"פ הלוה דינא קא משתעי עם קונה השטר וטענתו ברורה כשמש להפטר מתביעתו ונמצא א"כ דהמשל שהביאו ממוכר ולוקח מתרצים והסרסור מעכב אין לו מקום ולא שייך בנ"ד כלל וכמובן והדברים ברורים: עוד כתבו כת"ר יצ"ו ו וז"ל יאמר לו קונה ה"ב צא מן הבית כי אינו שלך וכו' עכ"ל ושיחתם בזה איני מכיר דאפי' למטונייהו כ"ז ניחא אם היה נקנה השטר בקנין המועיל לפי"ד מן התורה א"כ אנ"הן דהוה מצ"ל ליה צא מן הבית וכו' משא"כ השתא הכא הלא יאמר לו הלוה אתה לא קנית הבית כלל ומעותיך אינם אלא הלוואה בעלמא גבאי וכנז"ל: וכ"ש לפי מ"ש אנא עניא למעלה ראש דכיון דאם הלוקח הראשון לא ירד לתוך הקרקע שקנה כלל אכתי הלוה הוא המוחזק בשלו ועליו להרים דגל הקי"ל ובפרט בנ"ד דהמלוה ה"א וה"ב תבעו מעותיהם בב"ד כמה פעמי' מן הלוה דתו אינו יכול להחזיק במקחו כלל וכמש"ל ולפי"ז נמצא דהמלוה ה"א והקונה השטר ממנו הם הם שאין להם שום אחיז' בגוף הקרקע כלל והלוה שהוא בעל הקרקע מ"ק וקאי בה השתא הוא המוחזק ודלא כמ"ש הם יצ"ו וכמדובר: עוד כתבו וז"ל גם עמ"ש בסו"ד דכשחוזר על המלוה יאמ"ל קי"ל וכו' דלמטוניה יאמ"ל הקונה לך אתה וגבה השכי' ממנו ותנהו לי ובע"ד כופין וכו' עכ"ל ואנכי לא ידעתי היאך פשוט וברור להם הכי דהא אנן עסקינן בנ"ד שפרע הלווה למלוה ה"א מקצת הקרן ואם היה נשאר השטר בידו ולא היה מוכרו לזולתו היה צריך המלוה א' לעמוד עם הלוה בדינא ובדייני אם יוכל ליטול עוד ממנו ריוח ושכי' כנגד המעות שנשאר חייב לו הלוה או לא ובאנו למח' הרב חיי"א ז"ל עם הרבנים שכנגדו ז"ל אם נתבטל המכר בפרעון אותו מקצת או לא ויכו"ל הלוה קי"ל כהרב חיי"א ז"ל וא"כ השתא הכא דהלוקח א' כבר מכר שטרו בקנין אודיתא וקבל מעותיו הנשארים מהקונה ב' א"כ אם יחזור עליו כעת הקונה ב' להחזיר לו מעותיו מוכרח לטעון קי"ל כמ"ד קנין אודיתא הוי מדאורייתא ולא מצ"ל לוה הקונה ב' לך אתה וגבה השכי' מהלוה ותנהו לי כיון דלא יכול לגבות מהלוה כלום כי יטעון עליו הלוה קי"ל כהרב חיי"א ז"ל כנז"ל וא"כ ודאי דהוי כבע"ד זה נהנה וזה חסר ובכגו"ד אין כופין כלל וזה ודאי פשוט וברור באמו"ץ כתבו עוד וז"ל ומהתימה עליו כי הוא בעצמו בס' פני יצחק באותה תש"ו זיכה לראובן אפי' דהיה בקנין אודיתא עכ"ל ונוראות נפלאתי עליהם יצ"ו איך ולמה לא השגיחו יפה באותו נדון ובמ"ש אני עני שם בס"י הנ"ל בדקפ"ה ע"ב וע"א ומשם באר"ה דכיון דלוי המוחזק כעת כנדון ההוא בסך השטר לא החזיק בדין כי חזקתו היתה עי"ג ול"מ כלל א"כ ודאי דזכה ראובן בשטר בהודאת יעקב ע"כ לשוני שם יעש"ב וא"כ מה זו תמיהא עלי דידי מהתם דהתם שאני דראובן הוא הוא המוחזק ובידו לזכות בשטר ובסך הכתוב בו בטענת קיי"ל כמ"ד דקנין אודיתא הוא מדאוריתא וקי"ל כהרב ב"ח וקצות החושן ז"ל דס"ל דמהניא אודיתא להפקיע לאיסור רבית א"כ וככל מ"ש בעניותי שם והוא פשוט: ומה שהביאו ראיה מתשו' הרב דרכי נועם ז"ל ס"י י"ב הרואה וראה דליכא שום ראיה והוכחה מהתם כלל ולא קרב זא"ז כי התם מיירי בשטר עיסקא ופרע ממנו מקצת וליכא בהא שום ביטול מכר כלל משא"כ בנ"ד וזה פשוט מאד: סו"ד אנכי עפר במקומי אני עומד וככחי אז כחי עתה בדין זה שלא מצאתי בכל דבריהם יצ"ו שום טעם מספיק לדחות מ"ש בעניותי אפי' כמלא נימא כלל ככל אשר הוכחתי וביררתי הדברים היטב והנלע"ד כתבתי כעת להלכה ולמעשה וצור ישראל י"מ וימ"ן ויזכני תמיד לכוין בהלכה ע"ד אמת לאמיתו כעת הזאת תמיד כל הימים אמן כי"ר הלא כ"ד נא"ה המשתוקק לחזות בנועם זיו פנ"ק תוככי ירוש' הבנויה אנא זעירא דמן חברייא: הצעיר יצחק אבואלעפיא ס"ט שאלה ראובן השכיר ביתו לשמעון בסך ח"י אלפים לבנים לערך הזהב פ' בסך כך וכך לבנים בתורת שכירות מוקדמת לשנים רבות ותנאי עשו ביניהם שאחר עבור ה' שנים יש להם רשות השוכר והמשכיר לתבוע זה מזה זה הבית וזה המעות וכתנאי גו"ש שיפרע הכל בבת אחת אחר ניכוי סך מה לארבעה שנים שעברו וגם התנו ביעהם שיפרע לו כל סך הנז' לערך הזהב הנז' בסך הנ"ל כנ"ל כמבואר כז' בשטר השכירות הנ"ל בשעבוד וכו' בנאמנות וכו' ובלשון חיוב וכו' ומשם בא'רה ככל הנז"ל והנה השוכר הנ"ל השכיר הבית לאחרים על ידו והיה לוקח השכירות לעצמו כל הד' שנים הנ"ל ואחר עבור ה' שנים הנ"ל באותם ימים נלב"ע השוכר הנז' וחלו"ש ונשארה אלמנתו ובנו יתום קטן מאשתו הראשונה ועמדה אלמנתו ותבעה מראובן המשכיר הנ"ל ע"י ב"ד הצדק מעות השכירות הנ"ל כדי להוריק לו הבית ולמוסרו בידו וברשותו והמשכיר הנ"ל פרע לה ע"י ב"ד הצדק סך עשרת אלפים לבנים לערך הזהב הנ"ל בסך ח' למאה יותר מהסך הכתוב בשטר הנ"ל שכן היה הזהב שוה בעת הפרעון הנ"ל ונשאר עליו ח' אלפים לבנים מהסך הכתוב בשטר הנ"ל והאלמנה הנ"ל קבלה מידו הסך יו"ד אלפים לבנים הנ"ל בשתיקה ומסרה בידו הבית