פני יצחק חלק ב מד

ועכ"ז לא דחו דבריהם ז"ל מהלכה ומידי סברתם לא יצאנו וע"ז ועל כיוצא בזה הם אמרו לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה כידוע ועיין להרב אורח משפט ז"ל בכללי הקי"ל אות בדין סברא זרה ומחודשת מ"ש בזה יעש""ב עוד כתבו מעכ"ת יצ"ו וז"ל זולתי אחת אשר נפל"מ לע"ד במ"ש הרב ז"ל בדל"ה ע'"א וכו ואחהמ"ר לא יצדק זה אלא במכר והטבה וכו' עכ"ל וכבר כתיבנא בעניותין לעיל דכיון דהלוקח לא ירד לתוך הקרקע שקנה והמוכר שהוא הלוה עצמו הוא דר בתוכה וקאי בה השתא גם הרב מהריט"א ז"ל גופיה אזיל ומודה דלא חשיב הלוקח מוחזק כלל וכדחזינן ליה למני"ר גופיה ז"ל בקדושת יו"ט ס"י ט"ז שכ"כ בפשוט ב"ד הרשב"א ז"ל ושכ"ם מהרש"ך ומהרא"ש ז"ל ושכ"כ מרן החבי"ב ז"ל בתש"ו וממ"ש הרב ארעא דישראל ז"ל וככל מש"ל אין צורך לכפול הדברים אשר מפני הנהו טעמי תריצי דכתיבנא לעיל הדין נותן בפשוט גמור דהלוה דנ"ד דוקא הוא המוחזק ועליו להרים דגל הקי"ל וכמדובר: ועוד דהרואה יראה דהרב חיי"א ז"ל מסתמיך ואזיל עמ"ש הוא עצמו בתחי"ד דבעירו יע"א כבר הוחזקו ונהגו להיות עושין שטרי מכר ושכי' כאלו בלתי שום הטבה וסומכין על אמונתם ומנהגם ואין המלוה יכול להחזיק במקחו וכדנהגינן אנן באתרוותא דידן ומעולם לא זיכו ב"ד ללוקח להחזיק במקחו כלל כיון שכבר נהגו להחזיר המתנה בפרוע לו מעותיו וא"כ הגם דנימא למטונויהו דמדינא מצי הלוקח להחזיק במקחו משא"כ האמת לענ"ד מ"מ הרי קי"ל מנהג מבטל הלכה וכאלו כתוב וחתום שטר הטבה דמי ממש וזה פשוט וברור: עוד כתבו וז"ל והנה כ"ז כתבנו באותו נדון וכו' ולעת עתה וכו' אשל"כ בנ"ד דשילם השכי' לקונה ב' וכו' עכ"ל וכבר השבתי ע"ז לעיל דאין כאן שום הוכחה ממה ששילם השכירות להקונה ב' כלל כיון שהיה זה מחסרון ידיעתו מסברת הרב חיי"א ז"ל וכמש"ל אין צורך לכפול הדברים: כתבו עוד וז"ל וכו' הוא למטוניה דמר דנ"ד דומה לנ"ד הר"ח ז"ל וכו' עכ"ל גם ע"ז כבר כתבתי וביארתי לעיל דאין שום הפרש מנ"ד לנדון הרב חיי"א ז"ל כלל כמשי"ר המעיין וישפוט בצדק: עוד כתבו וז"ל תו כתב וז"ל ולפי"ז נמצא דלוי זה שקנה השטר הנ"ז בכתו"מ לחוד לא קנה כלום והמעות שנתן לבעה"ש אינם אלא כמלוה גביה ולא מצי ליטול ממנו ריוח דהוי רבית וגם מן הלוה וכו' וכל לגבי דידן מאי דפשיטא ליה ליהצ"ר והוא דאעי"ק דמילתא וכו' האמנם כ"ז שכתבנו עדין לבנו מהסס בנ"ד כיון וכו' דיש לצדד לכאן ולכאן וכו' ויותר נוטה דעתנו לצד דהוי מחילה וכו' עכ"ל וכל לגבי דידי כל מה שכתבו והאריכו בזה המה בחכמתם יצ"ו הוא ללא צורך שאינו ענין לנ"ד כלל דבודאי הגמור אם יחזור קונה ה"ב או יורשיו על הלוקח א' לתבוע ממנו ריוח מעותיו שהיו בטלות אצלו כיון דהקנאת השטר לו בכתו"מ ל"מ כלום כיון דשטר ראיה הוא כנז"ל והמעות שנתן לו אינם. אלא הלוואה גביה פשוט הדבר דאיסור גמור הוא על הקונה השטר בכתו"מ ליקח מלוקח א' שום ריוח כלל דהו"ל רבית גמורה בלתי ס' כלל ואין מי שיאמר דשרי כלל ולא אמרה אדם מעולם וכל מ"ש הפו"ס ז"ל שהביאו כת"ר יצ"ו בפרט זה אי הוי מחילה או לא אינו אלא בשכבר אכל המלוה הפירות לא כן בכה"ג דנ"ד דאכתי לא קבל הקונה ב' וב"ך מלוקח ראשון שום ריוח כלל רק עתה הפעם תובע ממנו ריוח מעותיו שהיו בטלות אצלו בכה"ג ודאי כ"ע מודו דאסור על הלוקח א' לתת לקונה השטר ממנו שום ריוח כלל ואין מי שיתיר בזה כלל וזה פשוט וברור אתאן לצד הב' דהיינו אם קונה השטר או ב"ך יתבעו מן הלוה ריוח בת"ו שכ"י בכח שטר כתו"מ שבידם ודאי כיון דכל קנייתם השטר היתה בכתו"מ לחוד לא קנו השטר כיון דשטר ראיה הוא ואי"ן בכתו"מ לדעת מרן ז"ל כמש"ל א"כ היכי מצי ליטול ריוח ושכי' מן הלוה דהא כיון שאין לו קרקע שכירות מאן דכר שמה והרי מעותיו אינם אלא הלואה בעלמא גבי הלוקח א' או גבי הלוה דלעיקר קרנו בלי שום ריוח אהניא ליה עכ"פ הקנאת כתו"מ לגלויי מלתא בעלמ' ברם ליטול ממנו ריוח ושכי' אינו אלא רבית גמור ואם היה הענין שכבר פרע הלוה להקונה ה"ב תשלום הקרן שלו ולא נשאר לו גבי הלוה מידי מן הקרן כלל וגם פרע לו ג"כ רוח בתו שכי' ועתה בא הלוה להוציא מן הקונה ב' או מיורשיו הריוח שכבר פרע אזי באנו לסברת הפו"ס ז"ל שכתבו כת"ר יצ"ו בשמם אי הו"ל מחילה או לא והנה אמת דיש לצדד לכאן ולכאן וכמ"ש כתר יצ"ו ועם שהמה בחכמתם יצ"ו אסיקו מדעתייהו דיותר דעתם נוטה דהוי מחילה אנא נפשאי יותר דעתי נוטה דלא הוי מחילה כיון דלא מחל בפי' וצווח הלוה ואומר דכל מה שנתן לו ריוח היה בטעות בדין מחוסר ידיעתו מסברת הרב חיי"א ז"ל וכמש"ל אמנם אנה"ן מודינא להו דלא הוה מפקינן מניה אותו הריוח שכבר אכל מאחר דאינו לא אבק"ר ואינה יוצאה בדיינים ברם הן כהיום הזה דאכתי הלוה חייב למלוה שלו תשלום הקרן ולא פרע ממנו כלום עדין ועתה רוצה לנכות עליו הריוח שכבר פרע ולשלם לי הנשאר חייב מן הקרן בהא ודאי הדבר פשוט ומבואר לנע"ד דיכול לנכות עליו אותו הריוח שכבר פרע בטעותו בדין כדין כל אבק"ר דעלמא דהגם דאינה יוצאה בדיינין מ"מ מנכינן עליה ה"ה ה"נ בנ"ד דמנכי עלוהי מן הקרן שחייב לו לדעת מרן ז"ל דס"ל כי"א בתרא וכמש"ל והיה הנשאר שלם ישלם לו והדברים ברורים והארוכות בזה הוא אך למותר: עוד כתבו כת"ר וז"ל ונהיה שעשועים וכו' ופליאה נשגבה היא בעינינו כי דבריו אלה אינם מובנים הן במ"ש בתח"י דהלוה הוא המוחזק ומצ"ל קי"ל דמה לו להלוה להתעבר ע"ר ל"ל וכו' וכו' עסה"ל כנז"ל יע"ש: ואני תמיה על יופי עיונם איך לא נחתו להבין דברי הפשוטים והברורים לעיני כל ישר הולך ושופט בצדק והוא דהלוה דנ"ד מצי לפטור עצמו מן המלוה ה"א מלתת לו שום ריוח כלל בעד שארית הקרן שחייב לו בטענת קי"ל כהרב חיי"א ז"ל וככל האמור ומדובר בראשית מאמר דהכי עסקינן אנן בג"ד ונמצא דהלוה אינו עובר ומתעבר ע"ר ל"ל כאשר חשבו המה בחכמתם יצ"ו דלא היא