פני יצחק חלק ב לה

מורה להדיא דמעולם לא היה בדעתם לבטל המכר דאל"כ שכי' מ"ד שמיה. וכ"ז כתבנו למטוניה דהרב חיי"א ז"ל דבנ"ד יודה האמנם אעיק' דברי הרב חיי"א ז"ל תמוהים במ"ש בקונט' הא' אצ"ל הדברים זולת אחת אשר נפקל"מ לע"ד במ"ש הרב ז"ל בדל"ה ע"ג וז"ל דהכא מכר לו בלתי ערמה וליתיה בחזרה וכו' ואחהמ"ר לא יצדק זה אלא במכר והטבה אשל"כ בנ"ד דזה מכר לו לצמיתות ואם רוצה להחזיק במקחו הרשות בידו וכמ"ב מרן מהריט"א ז"ל בחק"ל יו"ד ח"כ ס"י ך' עם כי נכנס לבית הס' מאחר דהוא קרקע ואמרי' בחזקת בעליה עומדת עכ"ז. פסק דהלוקח הוא המוחזק ויכו"ל קי"ל ועין להר"הג חק"ל ז"ל ח"א לח"מ סי' ה"ן ד"ס ע"ב בד"ת והנה וכו' שכ' כאמור ופליאה בעינינו למ"ש הרב ישרי לב ז"ל באות ח' סי' י"ח שכתב משם הרב מ"א ז"ל בחק"ל ח"ב סי' דאינו יכול להחזיק דאמרי' אוקי ארעא בחמ"ק והרואה. יראה בדב"ק דלא נכנס בסניף זה דקרקע בח"כע כי אעי"ק לא נ"ל מ"ש רצ"ץ ז"ל ועין להרב ישרי לב אות שי"ן דע"ו ע"ג וד' פסק החרי"פ יצ"ו שכ' דדעת מ"מ החק"ל בנז"ל והרב בעהמ"ח לא העיר עליו כזה ועיין להרב תפארת אדם חיו"ד סי' ל"ז ומעשה אברהם סי' ל"ז דפ"ח ע"ד דמדינא יכול הלוקח להחזיק במקחו בהסכמת הרב שפת הים. ביו"ד סי' ד' והחק"ל וכו' ועד אחרן להרה"ג שמו משה יצ"ו בח"מ סי' ב' יעו"ש וממוצא דברינו אלה בין יבין הקורא מש"ל דבנ"ד דליכא הטבה ואינו מחויב להחזיר דאף מרן ז"ל יודה דעל המלוה להרים דגל הקי"ל: והנה כ"ז כתבנו באותו נדון אשר הוצג לפנינו בימים ההם ולעת עתה בנ"ד מלבד. דשייכי הט' הנ"ל זאת ועוד אחרי ראותנו באופן השאלה דהקונה הא' מכרו לאחר אחרי שאפרע סך מה מהקרן והלוה נתרצה במכר זה ופרע להקונה הב' שבהא ודאי דבנדון כזה יודה הרב. חיי"א ז"ל דכיון דכל חיליה הוא דדעת הלוה לבטל המכר דס"ד לקנות בכסף אשל"כ בנ"ד דשילם השכי' לקונה הב' הורה לדעת דמעולם לא עלה ברעיונו לקנות דאם קנה היאך נתרצה במכר זה וגם לתת לו שכי' והדברים ברורים תו כתב מע"כ יצ"ו ולפי"ז נמצא דלפי זה שקנה השטר הנז' בכתו"מ לחוד ודאי דלא קנה כלום והמעות שנתן לבע"הש אינם אלא כמלוה גביה ואם ירצה הקונה וכו' לא מצי ליטול ממנו ריוח דהוי רבית וגם מן הלוה לא מצי ליטול וכו' וגם כל הריוח שכבר אכל מן הלוה מצי הלוה לנכותם והוא ברור עכ"ל ובל לגבי דידן מאי דפשיטא ליה למר צריכה רבה והוא דאעיק' דמילתא איתא באז"ץ דס"ו ע"ב אמרן השתא דאמו"ר א"ס ל"ק הדרא. ארעא והדרי פירי וכו' התם זביני הכא הלואה ופירש"י הכא הלוואה ומיחזי כרבית שמתחי' בהלואה בא לו וכר"ק דמי דאין אב"ר בדבר הלואה אלא בדבר מכר עכ"ל המתבאר ב"ד רש"י ז"ל הוא דדוקא היכא דתחי' הוא הלואה א"א דהפירות הוא רבית המחי' לא הויא מחי' אבל היכא דתחי' נעשה במכר הגם דהמכר אינו מכר ומה שמחל לו הפירות שאבל הוא בטעות מחי' בטעות כי הא הויא מחי' ודברי רש"י ז"ל מבוארים יותר בה' הריטב"א הו"ד בש"מ שם וז"ל ומיהו כי מהני מהני מחי' התם גבי זביני דמתחי' וע"ס בתו' זביני נחית ליה לוקח ובתו' זביני אכל ומחיל ליה מוכר ואין בזה משום רבית והרי"פ ז"ל כ' וז"ל וזביני דליכא איסורא הויא מחי' מחי' א"כ בהלואה דאיכא איסורא לא הוי מחי' מחי' ע"כ וביאר דבריו הנ"י ז"ל וז"ל נראה דעת הרב ז"ל דבהלואה אנ"ס דלא נח"ל לאיניש למיעבד איסורא ואי ודאי דזבינו בטיל ליה והויא הלואה לא הוה שביק ליה למיכל משום איסור רבית עכ"ל ומבואר.. יותר בחי' אנשי שם וז"ל פי' שקנה בענין זה. דליכא איסורא כמו דקל שקנה על ה"ס והחזיק. בדקל לצורך פירותיו והוא מחל לו מדעתו אלא שהמכר בטל מאליו לאפוקי זביני דאית ביה איסורא ומרן ז"ל בש"הט סי' ר"ז דעתו כרש"י והרי"פ ז"ל כידוע דסת' וי"א הלכ' כסת' וא"כ ממנו נובין ונדון לנ"ד לד' רש"י ודעי' דט' דהדרי פירי הוא דבתו' הלוואה נחית וא"כ בנ"ד דבתו' זביני נחית והפירות כי אכל אותם בתו' זביני אכלינהו אלא דיכול לחזור בו כיון דקנין גרוע א"כ ש"ד לפירות דקל ומחי' כהאי הויא מחי' וליכא איסור רבית: והתוס' ז"ל שם בד"ה הכא זביני דחו פירש"י וכתבו משם. ר"ת ז"ל דהכא הלואה דהלוה לא הקנא אלא בתו' מכר והמכר אינו כלום דא"כ ל"ק והוי מחי' בטעות ול"מ אבל התם גבי פירות דקל הוא ולאו מחי' בטעות היא דנהי דיכול לחזור מ"מ אין לו לחזור כי היכי דלוקים. בהימנותיה עכ"ל ודברי ר"ת ז"ל מבוארים יותר בנ"י משם הרשב"א ז"ל דטעמא דזביני דלא הוי מחי'. בטעות שהרי דעתו למכור באמת אלא שהענין בעצמו מפני שלא באו הפירות עדין בעוצם ל"מ משום דלא ס"ד ומשו"ה יכו"ל בו אבל מ"מ פירות שאכל כבר ה"ה כאלו קנאם עכ"ל ומינה יוצא לנד"ן דב' דעתם זה להקנות וזה לקנות אלא דהקנין הוא גרוע ומשו"ה יכו"ל בו אך הלוקח סמיך דעתו על המוכר דליקום בהימנותיה והוי דומה ממש לפירות דקל וליכא. שום צד רבית. גם מדברי הרב פלפלא חריפא בפ' אז"ן אות ש' בסו"ד שכ' וז"ל. ועוד חייבים אנו לחלק בין היכא שאין המקח מתקיים ע"י שהוא בדשלב"ל להיכא שאין המקח מתקיים ע"י שהוא בא"ס דאם הוא בא"ס ל"א דבעי למיקם בהימנותיה וכו' משא"כ פירות דקל הוי כמו בידו לענין דלא הוי אסמכתא שהרי הדקל ראוי. וכו' הילכך אמרי' דמסתמא בעי למיקם בהימנותיה עכ"ל נראה דהוא מכוון אל האמור וכ"מ ג"כ בדרישה ס"ס קפ"ב בסו"ד שהק' וז"ל וא"ת והיא גופה טעמא מאי זכו' יע"ש ועיין בסמ"ע סי' ר"ז סקכ"ב יע"ש אלא דכ"ז אינו שוה לנו דזולת דברי הדרישה דס"ל כד' הטור דגבי את ונוולא אחי לית ביה משום מחי' בטעות אין מכ"ז שהבאנו ראיה כ"כ לנ"ד דל"ד לפירות דקל ולמוכר שט"ח לחבירו בעדים דכתבו משם ר"ת דמכאן י"ל דאם קדם וגבה דלמ"מ דשם ליכא ביטול מכר דמה שמכר לו דהיינו הפירות או השט"ח כבר הם אצל הקונה ובזה הוא דאמרי'. דלמ"מ וליכא שום שייכות רבית לא כן בנ"ד דכיון דלא קנה חוזר הקרקע לבעליו והלה מחזיר לו את המעות נמצא דעד עתה היו