פני יצחק חלק ב לד

זביני שבידו אם לא יוכל שכנגדו לומר פרעתי אמנם בדבר דהוא מ"ח הפו"ס אזי מוק' ארעא בהזקת הלוה דהוא מ"ק ועיין להנ"ש ז"ל בס"י ק"ב. שח"י חי' זה ממ"ש מתש"ו הרשב"א דבס"י קפ"ח לנ"ד יע"ש ובכן בנ"ד דתלוי במח' הפוס' לדעת מרן ודעימיה אמרי' אוקי ארעא בחזקת הלוה ומצ"ל קי"ל ואין לומר דשאני נ"ד מההיא דמרן ז"ל דהתם כיון דאפסיקא הל' דשומא הדרא דאם זה נתן לו כל המעות א"כ הדרא ארעא ליד הלוה אלא דנפל הפרש ביניהם בענין ההוצאות שהוא דבר מבחוץ בהא הוא דס"ל למרן ז"ל ודעימיה דהלוה הוא המוחזק אמנם בנ"ד דעיקר פלוגתייהו דהרב חייא ז"ל עם שכנגדו אם כשנתן לו מקצת המעות נתבטל המכר והדרא ארעא בזה יודו מרן וסייעתו ז"ל דהמלוה הוא המוחזק כיון דהספק הוא בחזרה. דזה אינו דגם בנדון מרן נמי פלוגתייהו תליא בחזרת הקרקע דלמאן דס"ל דחייב לשלם לו גם הוצאותיו אם לא נתן לו אינו חייב להחזיר ואפי"ה ס"ל למרן ז"ל דהלוה הוא המוחזק וכמ"ש הרב ב"מ שלטון ז"ל בדצ"ט ע"א שדחה דברי מהרח"א ז"ל כדכת"י יע"ש אע"כ ט' דמרן הוא דכל שהקרקע עומד להחזיר בודאי בכל מין ס' שיפול הלוה הוא מ"ק וא"כ ה"ה בנ"ד הלוה הוא המוחזק ויכו"ל קי"ל. האמנם אחרי ההתבוננות היטב נראה דל"ד נ"ד לההיא דמרן ז"ל דהיינו דוקא היכא דתלוי מחלוקתם ב"ס דדינא ואינו תלוי מח' בדעת המוכר אך אם הוא דבר התלוי ב"ד המוכר כהך דנ"ד דכל עיקר יסודו דהרב חיי"א ז"ל הוא מ"ט דסמך דעת הקונה לזכות בכסף והמוכר מסתמא. דעתו לקנות ולדעת כת שכנגדו לא זה כיון לקנות ולא זה כיון לקנות ואלו היה מפרש דברו המוכר ואומר דאין רצונו לקנות אפי הרב חיי"א ז"ל יודה דאינו יכול לכופו ואם תלוה נתנם וזה קבלם ע"ד שלא לקנות לא נתבטל המכר וליכא לתא דרביתא וכמ"ש הרב חיי"א ז"ל גופיה בסו"ד יע"ש וא"כ גם עתה דנתנם בסתם והוא קבלם בסתם אפי' מרן ז"ל ודעימיה יודו דעל הלוה לה"ר שהמוכר כיון לקנות ונתבטל המכר דמנ"מ דהיכא דנתן כל המעות הקרקע עומד לחזרה ע"כ כיון דבמקצת המעות אינו יכול לכופו הדר דינא דעל הלוה לה"ר ועוד נלע"ד לה"ר דאמרי' בכגו"ד אוקי ארעא בחוקת המלוה והוא ממ"ש הרב"ד בח"מ סי' כ"ט דאחר שכתב דהמלוה נק' מוחזק ובמ"ש מהרש"ך כ' בדל"ד ע"ג דדב"ז אינו מוסכם ותלוי במח' הראשונים בהך דשומא הדרא אי בעינן הקנאה מחרש וא"כ נמצא דלד' הריטב"א והנ"י ז"ל בעינן הקנאה מחדש ולד' הרשב"א והר"ן לא בעינן הקנאה מחדש וא"כ נמצא דל"ד הריטב"א והני' קנויה למלוה לגמרי והוא נקרא מוחזק ול"ד הרשב"א והר"ן אינה קנויה לגמרי וברשותא דמ"ק קאי ולא יצאה מרשותו לעולם וא"כ הלוה הוא מוחזק עכת"ד וא"כ לגבי מכר והטבה דאף דהיכא דנתן כל המעות לא בעינן קנייה מחדש וכ"ס הרמב"ם ומרן ז"ל בשומא הדרא וכמש"ל מ"מ היכא דנתן לו מ"ק הדמים דאז מן הדין היה צריך הקנאה גמורה ואפי' ל"ס הרב חיי"א ז"ל ומאי דל"ב הקנאה הוא מט' דסמכא דעתיה לקנות בכסף ולאו משום דדמו לשומא הדרא א"כ כיון דהקניה הוא מכאן ולהבא ועד עתה היתה הקניה ביד המלוה אליבא דכ"ע איהו ניהו המוחזק וכ"ש בנ"ד דליכא הטבה דגם להרב חיי"א ז"ל עקר סמך המנהג דל"ב קניה חדשה אפי' בנתן כל המעות הוא מט' דס"ד כנז"ל בהא ודאי המלוה הוא המוחזק ופשי' דבנ"ד דליכא הטבה כלל ואינו מחויב להחזיר מדינא גם מרן ודעימיה ייודי דהמלוה הוא המוחזק דל"ד לההיא דשומא דמחויב להח יר מדינא משום ועשית הישר והטוב וז"ן ברור ועיין ב"ס טוב לישראל סי' שהאריך בזה יעש"ב ודרך אגב ראה ראינו להתומים ז"ל בס"י ק"נ סקיו"ד שחי' בין הא לההיא דמצרנות ד"פ מרן ז"ל בזבן כ"ק ושור ק"ק והמצרן טוען דלכ"ע הוה מוזיל דעל המצרן לה"ר דהתם שאני דההזלה בגוף הקרקע והלוקח טוען לא נתן לך קרקע רק כפי שיעור מעותיך כי הנשאר הוא אצלי במתנה דאוזיל גבאי וכיון דהסכסוך היא בגוף הקרקע שפיר הוי הלוקח מוחזק אכל כאן שלא השביח כלל אין כאן סכסוך בגוף הקרקע רק תביעה בעלמא הדין עם המוחזק יע"ש וכ"כ המשכה"ר אות שי"ן ס"י כ"כ שחילק חי' זה וז"ל דשאני גבי מצרן כיון דקא טעין וכו' אין כאן חלוק לדינא דב"מ וכו' וכן גבי זבן ב"ק ושוה ק"ק דאין בין המצר זוכה עד דיהיב ללוקח כל דמי ארעא וכו' ושוב כתב שכבר ראה חי' זה בתומים יע"ש והוא ממש כחי' הרב מהרש"א ז"ל שכתב בשמו הרב ב"מ שלטון ז"ל וכמש"ל ודחאו ב"ב ידים אך בזאת נאותה להרב משכה"ר במ"ש בתחי"ד היכא דקא טעין לשאר מילי דלית בהו דינא דב"מ כלל דבהא אין הקרקע עומד לחזרה אשל"כ בההיא דזבן ב"ק ושוה ק"ק כיון דעכ"פ אם נתן לוה מאתים הקרקע עומד לחזרה הוי ממש כדין שומא ולעיקר הק"ו דלא ליהוי דברי מרן סתראי אהדדי או נאמר כמ"ש הסמ"ע ש"ם בסי' קע"ג סי"ב ע' דשאני ההיא דמצרן דליכא חזקת מ"ק כיון דהמוכר נסתלק אשל"כ בהך דשומא הדרא דהדרא לגבי המוכר דאיהו מ"ק הדרן למ"ד דבנ"ד אפ מרן יודה דעל המלוה להרים דגל הקי"ל וכו' זה מ"ש בקונ"ט ה"א בפרט הלזה גם לעיקר נ"ד העלינו בקונ"ט ה"א וכו' דבנ"ד יודה גם הרב חיי"א ז"ל דשאני בנ"ד דהוא בעצמו אזיל ומודה דבמה שפרע סך מה מהקרן לא ס"ד לקנות בכסף לחוד ביון שאח"כ היה פורע לו שכי' נגד מה שנשאר לו וגלי אדעתיה דנחית לפדות לחצאין כההיא דהרשב"א והריטב"א ודעתו לקנות כנגד מעותיו וכההיא דפסק מרן ז"ל ביו"ד סי' קע"ד ס"ד וכל די"ל דלהיתרא קא מכוונו ל"א דאיסורא עבד ע"ע למיספי אבק"ר וגם הרואה יר' דעיקר נדונו של הרב חיי"א ז"ל הוא מחמת שנתן רוב המעות וכמ"ש פעמים שלש הרב חיי"א ז"ל כיעו"ש בדבריו אשל"כ בנ"ד דאעיק' עיקר סמך המלוה להיות בטוח על הקרן ועל הריוח הוא על המשכונא ומה"ית לאמר דבקבלת מעט מזער מהקרן סמך דעתו מוכר לקנות ולבטל המקח ולהיות פורח באויר על מעותיו צועק וא"נ הא ודאי אין הדעת סובלתו ואומ"ד הוא דמעולם לא עלה ע"ד. לבטל המכר. גם בנ"ד מפו' יוצא מתוך השטר מלבד השכ"י וכו' דזה