פני יצחק חלק ב לב

קני בכספא וכו' דודאי דהוי שטרי קנין איכא דכ"ע ותו אפי' למטוניה דמני"ר דשטר כתו"מ שכתב הלוקח א' ללוקח ב' הוי שטר ראיה כדבעי לומר כבוד הודו משא"כ האמת לפענ"ד א"כ אמינא דל מהכא השטר הרי קנה החצר בכסף לחודיה דדינא הוא דקונה בכסף וכן דעת מרן ז"ל בתשו' לאה"ע בדיני כתובה ס"י ו' וז"ל ואין לומר דאעפ"י שנתן לו כסף לא קנה כדאמרי' בפ"ק דק"י גבי קרקע לא שנו אלא במקום שאין כות' שטר אבל במקום שכות' שטר לא קנה עד שיכתוב שטר משום דה"נ הרי. כתב לו שטר ואעפ"י שי"א דשטר שאמרו היינו שדי מכורה לך אבל שטרי דידן לא כבר כת' המ"פ שכדברי הא"ו דשט"ד נמי מהנו עיקר ועוד שאפי' לדברי החולקים ע"ז כיון דבז"הז אין אנו נוהגים לכתוב שטר דשדי מכורה לך הו"ל מקום שאין כות' שטר עכ"ל יע"ש: הראת לדעת דאם אנו רוצים לומר דשטרי דידן שטרי ראיה נעשה כאתרא דלא כתבי שטרא וקונה בכסף וכ"ש דקונה בכסף ובק"ס דנקנה קרקע בחליפין כידוע ואין נסתר מחמתו ח"ו מרן ז"ל בתשו' אבק"ר ס"י ע' דלכי תידוק יפה. בדבריו ז"ל בקנה אחד ובסגנון אחד הם עולים כמתבאר למעיין היטב ואין צ"ל איברא דתשו' מרן ז"ל באה"ע כתוב בשאלה שמכר לו השפחה ולא כתב לו שטר ואיך כתב בתשו' הה"נ הרי כתב לו שטר ואולי ט"ס נפל בל' השאלה וצ"ע עכ"פ נקטינן מדבריו דבקנין כסף לחוד מהני ופסק את הדין להוציא השפחה מיד האלמנה שהיתה מוחזקת בה וליתנה ביד שמעון הקונה יעש"ב ואעיקרא דדינא נחזי אנן דדברי מרן ז"ל ח"ו סתראי נינהו דבס"י. ס"ו פסק כהרא"ש דשטרי ראיה אינם נקנים בכתו"מ ואיך כתב בסי' קצ"א דשטרי דידן שט"ק הם אבל כבר עמד הכנה"א שם בס"י ס"ו האגט"ו אות לה' דדעת מרן ז"ל באמת. דשטרי דידן שט"ק הם ומ"ש בסי' ס"ו דעת הרא"ש דשטרי ראיה אי"ן בכתו"מ יע"ש והאמת דלמטוניה דמנ"יר דשטרי מכר דידן אינם אלא שטרי ראיה א"כ יורנו מדרכיו איך קנה הקונה הראשון שהרי הרא"ש ז"ל פירש דבריו דה"ט דשטרי ראיה אי"ן בכתו"מ יען שהקונה הא' לא קנה השרה באותו שטר והיאך נייפה כח ה"ב לקנותו באותו שטר וכו' יע"ש בלשון הטור שהביא משם אביו ז"ל שכ"כ בפסקיו. ואם אנו אומרים דשטרי ראיה הוו שטרי. דידן א"כ בטלים המה כל שטרי מכר שמוכר קרקע שלו לחבירו וזהו תמורת המנהג שעינינו הרואות שמוכרים זל"ז בתים וחצרות ומנחילין לזרעם אחריהם באין פוצה פה ופוק חזי מאי עמא דבר: כל זה כתבתי לפי דרכו דרך הקדש דכתב במונח שמכר השכר בכתו"מ וע"ז נכנס לבית ה"ס אי מהני או לא וכשאני לעצמי לא ידעתי אענה אמאי לא עלה ע"ד כבודו שמכר הקונה ה א לקונה ה"ב שמכר לו כל זכות ושעבוד וכל שי"ל בחצר פ' וכג"וד הויא מכירה גמורה וקנה הקונה ה"ב כל זכות ושעבוד שהיה להקונה ה"א בחצר באין תפונה כאשר כן העלה מהריט"ץ ז"ל בס"י קס"ט שנשאל באחד שלוה מחבירו ל' גרוש ונתן לו חצירו משכנתא בנכייתא ואח"כ מכר המלוה המשכונה לאחר בעד סך יו"ד גרוש וכתב לו שטר מכר שמכר לו כל כח וזכות ושעבוד שהי"ל בחצר הנז' ועז' בא הלוה לשלם להקונה ה"ב הסך יו"ד גרוש באו' דראובן הקונה ה"א מכר דבר שאינו שלו והמכר בטל ומה שנתן הוא היו"ד גרוש יקבל ואם רוצה לנכות מהיו"ד גרוש' הפירות שאכל שהם רבית כיון שהמכר בטל ע"ז והמלוה תובע ל' גרוש שכתוב בשטר המשכונא וגם השכי' שעבר והלכה זו העלה דחייב הלוה לשלם הסך ל' גרוש והשטר מכר חזק כראי מוצק ואחר החתימה חזר ונכנס לבית ה"ס כי היה צריך לכתוב שטר כתו"מ וכו' וגם בזה עלה בהסכמה דלא בעי כתו"מ ושפיר קנה בכח השטר שמכר לו כל כח וזכות ושעבוד שהי"ל בחצר הנ"ז יעש"ב ואמאי לא ניחא ליה למני"ר לאוקומי בהאי טעמא מאי לא ידענא פש גבן לידע אי דינא יתיב כד' הרב חיי"א ז"ל. דבשעה שהביא הסך ל' ליראה נתבטל המכר והוו שאר המעות הלואה גביה. וא"כ לא קנה הקונה ב' שום זכות וכח בחצר וכיון שלא נשאר שום כח וזכות להקונה הא' בקצר כדי שימכרנו לאחרים ולזה כבר מילתא אמורה דטעניק ללוקח דודאי בשעה שהביא לו מקצת המעות אמ"ל קנה לך חלק בחצר כנגד המעות שנתת לי ולא יוכל המוכר להכחיש ולומר שלא דיבר לו מאומה רק בסתם קבלם מלבד דלאו כ"כ לחוב לאחרים וכאמו"ל עוד זאת יתירה דאמ"ל קנה כנגד מעותיך ויש ידים מוכיחות שכן עושה שהכי כתב על עצמו שמכר כל כח וזכות שהי"ל בחצר פ' ומאיין י"ל כח וזכות מאחר שכבר נתבטל המכר והוי מוכר דשא"ש. וידוע דאח' אפי' אם לא נכתב ט"ס הוא וא"כ חוזר הקונה ה"ב עליו אם לא בהכרח לומר דאנ"ס דלא שביק היתרא ואכיל איסורא וכמ"ל: ותו אמאי לא יוכל להקנות לו השטר באגב וכד"פ מרן ס"י ס"ו סיו"ד וליכא בזה. אין קרקע נקנה אג"ק דכבר כתב הרב משה"ר לדאי איכא קנין בשטר דגופה ש"ק קנו מידו וכמש"ל ובפרט שהשטר מקנה אותו אג"ק ואמאי לא חש מני"ר בהקנאה זו ועיין בתו"ס ב"ב דע"ט בד"ה נקנה השטר וכו' שכתבו דקנין אגב אלים וחשיב כמסירה וכו' יע"ש וע"י להלח"ש בקונ"ט קנין אג"ק ץ ס"י י"ד דשטר מכירת קרקע נקנה באגב וכתב כ"ע ובפרט בנ"ד דאיכא כתו"מ ועין רואה להרמ"ה בחי' לבתרא בפ' מש' בדרכ"א "' מה"ס שכתב דכתו"מ הוי מדרבנן מדחזינן דאם מחל המלוה מחול לו ואי מדאורייתא לא היה יכו"ל ושוב כ' דקנין אגב הוי מדאורייתא ואם ק"ס הוי מהתו' יעש"ב כי מן הבאר התמיהה קיימת דלא חש מני"ר להכי והי"ל להקשות דאף דנימא דשטרי דידן שטרי קנין הם אפי"ה הוי רבית דאורייתא כמשה"ק גבי אודיתא למ"ד דהויא מדרבנן. ולבבי לא כן יחשוב דאף אי נימא דאודיתא לאו הקנאה היא מ"מ מ"ט הודאת בע"ד כ"ק ע"ד קנו מדאו' כמ"ש גאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל בחיים שאל ח"ב סי' ל"ח סי"ב ועין ב"ס תפארת אדם בזכרונותיו האחרונות שאסף להקת הפו"ס דהכי ס"ל דהוזאת בע"ד כקע"ד הוי מדאו' יע"ש ועיין בתו"ס גיטין ד"ד ע"א בד"ד דקי"ל וכו'