פני יצחק חלק ב לא

לקבלת כתבו הודעתיו דמלתא כדנא הוא קמחא טחינא כי אני עני הייתי נמנה בב"ד של שם ההג"י כמהר"י ישראל ז"ל בעל המ"ח ס' שנות ימין ויד ימין ומשנהו הרה"ג ראש"ל מוהר"א אשכנזי ז"ל וחלקי בינם אנא נפשאי נמניתי עמהם ואתא עובדא כדנא קדמנא והרה"ג ראב"ד ז"ל זכר עשה לתש"ו הרב חיי"א ז"ל ולא היה מצוי פעה"ק ירושת"ו ולא אחד בהם וכתב לרודיס יע"א והעתיקו הפס"ד אוב"א ושלחוהו לידנו ותכפ ישב הרה"ג גדול הנאמר באברהם ז"ל והאריך הרחיב בעוצם בקיאותו וישבנו כל יש"ק בביתו ונשאנו ונתנו ע"כ דברי הרב חיי"א ז"ל והלכה זו העלינו דלא כוותיה. ועד יומא כל מ"ש והאריך הרה"ג אחד היה אברהם ראש"ל ז"ל הוא ביד בנו כמהרי"ץ הי"ו מכתיה"ק ז"ל בעצמו ועכ"ז יען ששרטט וכתב חר"ש חכם הי"ו הנ"ז מ"ש מצודתו מסרתי דבריו לבני גילו אילני דמלבלבי הרבנים כוללי תהלות כמהרי"ץ אשכנזי הי"ו בריה דרבינא הנז"ל וכמהר"י מאיר הי"ו היושבים עמי בישיבתי ומצטרפים לנוספים בב"ד העי"א ונשאו ונתנו כיד ה' הטובה עליהם והסכימו כוותיה ועד אחרן הציגו לפני כל דברי החר"ש חכם וגם ראיתי כל דבריהם ובקשו ממני להשתעשע בדבריהם ואם תעלה הסכמתי עמהם הלכה למעשה. וכשאני לעצמי ידענא בנפשאי ערכי עלי ובפרט כי רבו מאד טרדותי ושגבו תלאותי לא יתנוני השב רוחי. ובפרט מיום פטירת הצדיק אבד הרב הפקיד כמהרמ"ן ויניסטי ז"ל כתרוני הקיפוני עול הציבור והיחיד הכשיל כחי ואפי"ה פניתי אל לבי לבקרים לרגעים וזה מה שהשיגה דעתי באותו פרק בקצור נמרץ וזה לשוני: וכשאני לעצמי אחר ראותי דברי ידי"ן השואל ך מר"ש יצ"ו ודברי טובים ה"ב הנחמדים מזהב פרווים הי"ו אמינא דבנדון זה גם הרב חייא ז"ל יודה כי הוא בעצמו כתב בנדונו כשהביא מקצת המעות המוכר לא אמר לו שום דבר הלוקח להמוכר רק בסתם הביא לו המעות וכתב ע"ג השטר שקבל כו"ך: מוכח שאם היה אומר הלוקח להמוכר הנה לך בעד מעותיך לא היה בו שום חשש איסור רבית כלל וכמ"ש הוא עצמו ז"ל וכן פסק מרן ז"ל ביו"ד סי' קע"ד ס"ד והוא הלכה פסוקה כדפריש להא רבא להא דרב ספרא ב'"פ אז"ן דס''ד ע"ב. וא"כ טענינן ליורש דהוא בא ושטרו בידו כי המוריש כשקבל מקצת המעות לא הגיעו אפ' לשליש דצא כנדון הרב חיי"א ז"ל שפרע ד' חלקים (ונשאר חלק החמישי) ובפרט שהיה ת"ח ודאי שאמ"ל למוכר קנה לך קרקע בעד מעותיך דדינא הוא ששניהם אוכלים פירות. ואפ' אם יאמר המוכר שלא אמר לו המוריש כלום רק קבלם בסתם מקצת המעות אינו נאמן דאנן סהדי דלא שביק היתרא ואכל ס' איסורא וכמ"ש בעה"ת בשמ"ה ופסקו מרן ז"ל בשה"ט ח"מ סי' ס"ז במוכר שט"ח לחבירו שעבר עליו שביעית טענינן ללוקח שהמוכר הי"ל פרוזבול ואבד ואם הודה שלא הי"ל פרוזבול אינו נאמן ואם י"ל נכסים למוכר נאמן וישלם המוכר ללוקח עכ"ל ועיקר הטעם כתב הבעה"ת ז"ל דמ"ס דלא שביק היתרא ואכיל איסורא יע"ש ודון מינה לנ"ד דטענינן ליורש וללוקח ואם היה מורישו קיים היה טוען בהתר לקחתי היה נאמן ועמ"ש מור"ם ז"ל בסי' קס"ט סכ"ד דאם טען הלוה באיסור לקחת והמלוה טוען בהתר לקחתי דישבע המלוה ויגבה דהש"ך הצ"ע דממקום שהביא ממ"ש מרן ב"י משם המרדכי הוא להפך שכתב בפי' דאם יש שטר או משכון גובה בלא שבועה ועין לההט"ז ומ"ש להליץ בעד מור"ם ולהרב נקה"כ מ"ש על הרט"ז יע"ש ולפקע"ד דברי מור"ם אין להם שחר דמשמע דפליג על מרן ז"ל וקי"ל כמרן ז"ל דמרן ז"ל כתב בפי' שם באותו סעיף עצמו וז"ל ראובן. שאמר לשמעון לקחת ממני רבית מיד ליד וש' משיב לא לקחתי אלא עי"נ נאמן בלא שבועה וכתב הש"ך ז"ל ה"ט דאל"ה דלא שביק היתרא ואכיל איסורא יע"ש ואנן קי"ל כוותיה ועיין בס"י קע"ז סי"א ומ"ש הש"ך ז"ל ועיין בח"מ ס"י פ"ב סיו"ד' ובפרט דאיכא נאמנות בשטר וקבלת ס' הפוסק וע"י לה' זל"א בח"ג אות שי"ן: ועוד זאת שניא נ"ד מנדון הרב חיי"א ז"ל דהתם הלוה היה חייב פירות סך שני אלפים והותר ולא רצה לשלם מ"ט איסור רבית וה"ב אלפים שהיה חייב מהקרן רצה לשלם לו ולא תבע לנכותם כנגד ה"ב אלפים שנתן לו בתחי' לחש' הפירות וגם הרב חיי"א ז"ל לא עלה על דעתו לזכותו שינכה מהקרן יען הוי סלוקי בלא זוזי משא"כ בנ"ד דכל שנה היה פורע לו השכי' עד שנגלה ס אחי וראש ודימה הלוה בדעתו דזכה בדינו ויצא לתבוע תבע לנכות מהקרן נגד מה שאכל מהפירות דהוי אפוקי ממונא וכמ"ש הטויו"ד ס"י קע"ב וכתב שם מרן הב"י ז"ל דזהו דעת רש"י ז"ל והה"מ כתב בפ"ו מה"מ שכן דעת הרשב"א ושאר מ"פ והוא ז"ל כתב שכן מטין דעת הרא"ש והטור ז"ל ופסקו מור"ם ז"ל שם ס"י קע"ב סופ ס"ח יע"ש ועיין להר"ן ז"ל בתשו' ס"י כ"ט דמוכח מדבריו ז"ל דאבק רבית אינו מנכה מן היורשים ועיין בתשו' רע"ק איגר ז"ל ס"י פ' ודון מינה ואוקי באתרין ע"כ הגיע קיצור מ"ש מצודתי באותו פרק מלבד מ"ש טובים הב' הרבנים כי באמת יפה כתבו ויפה כיוונו ולא היה לי פנאי להשתעשע בדבר. הם יצ"ו: מעתה הנני בא להשיב על מ"ש כת"ר שחידש לנו דמורישו של רש"מ הי"ו הוא קונה שני שקנה מלוקח ראשון וע"ז נכנס לבית ה"ס כיצד היתה ההעברה מלוקח א' ללוקח ב' אם בכתו"מ אם באודיתא ונו"ן בזה דאם זכה בכתו"מ הני שטרי דידן שטרי ראיה נינהו ולא קנה כאשר הביא רו"מ נוסח שטרות שכו"ת וכו' וא"כ הוי המעות הלוואה אתד"ק ואנא דאמרי לישרי לן מר דבכל שטרות כותבין בתחילה אתם הוו עלי עד"ג וקנו מידי קגו"ש וכו' וכתבו שטר וכו' ובסוף השטר כו"ת ואנ"ס קנינו מידו קנו"ש וכו' ע"כ הכתוב וכו' כבגו"ד מגופה של קרקע ואפי' בדירה שאין בה ממש כתב מור"ם ז"ל בח"מ ס"י רי"ב משם הרמב"ן ז"ל דאם כתבו קנין באחרונה מגופה ש"ק קנו מידו ועיי' להרב משכה"ר באות א' ס"י ח' שכתב משם הרשב"א בכמה תשו' שהקונה שטר הקנאה בקנין אגב אם כתוב קנין באחרונה מגופה ש"ק קנו מידו הגם שאין קרקע נקנה אג"ק יעש"ב ובפרט שבשטרות דידן נוהגין לכתוב וכך אמר פ' המוכר להקונה פ' אי בעית קני בשטרא א"כ