פני יצחק חלק ב כט

שמו משה הנד"מ בדמ"ג ע"ג מ"ש בזה יעש"ב וע"ע להרב כהונת עולם ז"ל בביאורו להלכות רבית בדל"א ע"ב שכתב וז"ל דע שבנוסחי שט"ע מהגו"ר וכו' כתוב והודה המתעסק שקבל שכט"ו ולענד"ן פשוט דלאו למימרא דסגי באודיתא בכדיני ממונות אף שלא נתן לו דכיון דאיסור הוא ל"מ ביה מחי' והודאת שקר אלא הענין שבאמת נתן לו דינר וכו' עכ"ל והגם דחזינא להרב שבט בנימין ז"ל בסי' ש"ט דפליג עליו וס"ל למר דגם בהודאה לחוד שקבל שכט"ו מהני והוכיח כן מד' הראשו' ז"ל יעש"ב מ"מ היינו דוקא בדין שכט"ו של המתעסק דלאו איסור רבית גמור ואפי' מדבריהם אינו ואפי' שלא קבל שכט"ו כלל רק משום מיחזי כרבית הוא דוקא וכמ"ש הוא ז"ל שם יעו"ש. ברם באיסור רבית גמור מדאורייתא או אפי' רבית דרבנן ודאי דאזיל ומודה גם הרב ש"ב ז"ל דהודאה ל"מ בהו ולא מידי ופשוט. שוב נזכרתי אני עני מ"ש בעניותי בסה"ק פני יצחק ח"מ סי' כ"ב בדקנ"ה ואילך שכבר עמדתי אנא עניא בפרט זה שם בנדון ההוא אי קנין אודיתא מהני להפקיע איסור רבית או לא ושם העלתי בעניותי דדין זה הוי פלוגתא דרבוותא הרב ב"ח ז"ל עם הרב ט"ז ז"ל ביו"ד סי' קס"ח שדעת עליון הרב"ח ז"ל מהניא אודיתא גם להתיר איסור רבית ולהרב ט"ז ז"ל דפליג עליה ס"ל דל"מ האודיתא להפקיע איסור רבית יעש"ב ובכן הדין נותן בנ"ד שהלוה שהוא המוחזק הן בממונו הן בקרקע שלו מצ"ל קי"ל כהרב ט"ז ז"ל דל"מ הודאה להפקיע איסור דבית ויש לו לנכות עליו כל מה שכבר אכל ממנו ריוח מעיקר חובו והנשאר לו מהקרן שלם. ישלם לו וכמדובר ולפי האמור נפק"ל לדינא דזה הקונה האי שטרא באודיתא לא מצי הדר על המלוה הא' שמכר לו השטר באודיתא בטענתו עליו דכיון דאינו יכול ליטול מהלוה ריוח מעותיו בתו' שכי' א"כ החזר לי מעותי וקח לך שטרך בחזרה כיון דמדאורייתא אין כאן מכר כלל. דהא ודאי ליתא כלל כיון דוה שמכר לו השטר הוא המוחזק בדמי השטר א"כ מצי טעין קי"ל כמ"ד דקנין אודיתא הוי מהתו' א"נ כמ"ד דאתי קנין דרבנן ומפקיע איסור דאורייתא ושטר זה הוא מכור לך כדין ואין אני חייב להחזיר לך מעותיך כלל וגם הלוה בעל הקרקע שהוא המוחזק בקרקעו ובממון שחייב בשטר הנז' מצי טעין קי"ל כמ"ד דקנין אודיתא אינו אלא מדבריהם ול"מ להפקיע איסור רבית ומה שכבר לקחת ממני בתו' ריוח אני מנכה אותם עליך מעיקר הסך שאני חייב לך והשאר אפרעם לך וכמש"ל אכן כפי הטעם הראשון שכתבנו לעיל לבטל הקנאת השטר הלזה בכתו"מ מט' דשטרי ראיה אי"ן בכתו"מ וכנז"ל הא ודאי דלפום ה"ט קושטא קאי דמצי הדר זה הקונה האי שטרא על המוכרו לו שיחזיר לו כל מעותיו שנתן לו מאחר דאין כאן מכר כלל או לעשות לו הקנאה אחריתי המועלת לו לפו"ד דאורייתא ברם אסיר ליה למשקל מניה ריוח מעותיו ע"כ מה שעבר לא ממי שמכר לו השטר ולא מהלוה דכיון דלא קנה כלום ואין כאן מכר כלל נשארו מעותיו בהלוואה גבייהו ואם יקבל מהם ריוח אינו אלא רבית גמור וכמדובר. ואין לומר דכפי"ז מצי טעין קונה השטר הלזה על הלוה דנ"ד אי שתקת ולא תנכה מחובי שאצלך מאומה שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למאריה ואגבה ממנו כל הקרן שלי שנתתי או בעד שטרא דנא והוא יגבה ממך קו"פ בכח שטר המכר ושכי' שיהיה בידו וכדאמרינן הכי להאי טענא בש"ס בפ' שני דייני גזירות וכן פסקו כל הפוס' ז"ל לטענה זאת דאי שתקת כמשי"ר המעיין בטוש"ע ח"מ סי' קי"ח וקי"ט וקמ"חכיעו"ש כיעו"ש וגם אין לומר ג"כ בנ"ד דמצי טעין הקונה שט"ד דנ"ד על הלוה טענת מאי אפסדתיך במה שאני קניתי השטר שעליך מן המלוה א' שלך מאחר דאלו היה נשאר השטר בידו היית חייב לפרוע לו כל ריוח מעותיו בתו' שכי' בשלימות עד תום פרעון כל הקרן שלו א"כ השתא נמי תפרע לי ג"כ כמו שהיית חייב לפרוע לו כדאשכחן בש"ס וכפוס' ז"ל דאיתא להאי טענתא דמאי אפסדתיך כמשי"ר הרואה בס' ש"ץ הפיס' ז"ל וכידוע. דלא היא וכ"ז ליתא בנ"ד כלל כיון דאיכא בנ"ד לתא דאיסורא דרבית דחמיר טובא אם יגבה קונה השטר הזה ומן הלוה שום ריוח ככל הנז"ל הא ודאי בכגו"ד לא ניתנו ליאמר לא טענת אי שתקת וכו' ולא טענת מאי אפסדתיך וכו' ואפי' אי הוה טעין הכי לא צייתינן ליה דלא ספינן ליה איסורא בידים עפ"י הטענות הנ"ל וזה ברור ותו דאעיקרא דדינא הני תרי טענתי דאי שתקת ודמאי אפסדתיך הנ"ל שתים זו לא נאמרו כי אם במי שבא להחזיק ולזכות במה שבידו בטענותיו הנ"ל ולא להוציא מחבירו עפ"י הטענות הנ"ל וכדחזינא להגאון מהר"מ ז"ל הוב"ד בהג"א בפ' שד"ג שכ"כ להדיא אהך טענתא גופא דאי שתקת וכו' דלא נאמרה לא להחזיק ולא להוציא יע"ש וכ"כ הגאון האורו"ת ז"ל ס"י ל"א דלא אשכחן טענה זו דאי שתקת בשום מקום להוציא מיד המוחזק אלא להחזיק יעש"ב ומינה יליף נמי הגאון הרב שער אשר ז"ל בח"ב סי' כ"ח בדמ"ב ע"ב גם לטענת מאי אפסדתיך דבתר דשקו"ט טובא בדברי כל הפוס' ז"ל הם המדברים בטענה זאת דמאי אפסדתיך והעלה להלכה דלא נאמרה טענה זו כי אם היכא דליכא דררא דממונא כלל כמו שהכריח כן הוא ז"ל ברוחב מבינתו מדברי הש"ס והפוס' ז"ל דדא נמי איתא לסתום פי הטוען כן בנ"ד כיון דאיכא בנ"ד נמי דררא דממונא והן לו יהיה דאיכא פוס' דפליגי על הני חילוקא דהגאון ז"ל הנ"ל ויסבו"ר ולו ידע דגם בדאיכא דררא דממונא ניתנה ליאמר הך טענתא דמאי אפסדתיך מ"מ בנ"ד דהלוה הוא המוחזק מצ"ל קי"ל כהגאון הרב שער אשר ז"ל בחילוקו הנז' וכמובן עוד זאת אסיק הגאון הנז' ז"ל בתר הכי וכתב דאעיק' לא מצינו בדבריהם דרבנן האי מילתא דמאי אפסדתיך כי אם דוקא היכא שבא להחזיק במה שבידו ולמפטר נפשיה שלא יתן כלום לשכנגדו אך היכא שלא נמצא הממון תחת ידו ורוצה לזכות בטענה זו ולהוציא הממון מתח"י מי שימצא בו פשיטא. ודאי דל"א לה וכו' אתד"ק יעש"ב ודון מנייהו ואוקי באתרין בנ"ד והוא הטעם בנ"ד ממש וכמובן: ועם דבנ"ד עפ"י הב' טענות הנ"ז הוא בא