פני יצחק חלק ב כח

הנז' ע"ד מרן ז"ל הנז' בהגהתו יע"ש והכי מתבאר להדיא מדברי מרן ז"ל בתשו' אבק"ר סס"י ע' שכתב וז"ל ואעפ"י שכתבו וכו' דהני שט"ד וכו' מ"מ י"ל כיון דהשתא לא משמע להו לאינשי דשטר הוי אלא לראיה בעלמא וכו' משום דבזה"ז אין רגילין לקנות בשטר לא במכר ולא במתנה אלא מקיימים המכר או המתנה באחד הקנינים דשייכי בהו וכותבין השטר לראיה והשתא כיון דלכ"ע לא מש' להו דשטר הוי לקנין אלא לראיה בעלמא שהרי רובא דרובא דשטרות הנוהגים בין בנ"א אינם אלא שטרי הודאות והלואות שאינם אלא לראיה ובפרט בשטר זה שידים מוכיחות שלא נכתב אלא לראיה שהרי מתחיל מודעת זאת וכו' עכ"ל יע"ש: א"כ כ"ש וק"ו בהני שטרי דידן דכתבי ביה ככל הנז"ל דפשיטא דגם מרן ז"ל דפסק בס' קצ"א כדעת רוב הפוס' ז"ל דס"ל דשטרי דידן שטרי קצין נינהו וכמש"ל מ"מ אזיל ומודה בשטרי דידן הבאים בנוסח הנ"ל דאינם אלא שטרי ראיה נינהו וכמ"ש מרן ז"ל עצמו בתשו' הנ"ל וכיון שכן אתאן למ"ש מרן ז"ל בשה"ט סי' ס"ו כהרא"ש ז"ל דשטרי ראיה אינם נקנים בכתו"מ וכנז"ל ולפי"ז נמצא דלוי זה דנ"ד שקנה השטר דמכר ושכי' מהמלוה הא' בכתו"מ נראה דלא קנה כלום והמעות שלו שנתן לבעל השטר אינם אלא הלוואה ע"פ גביה בעלמא ואם ירצה לוי הקונה להחזיר לו השטר עצמו בטענה זאת שלא קנה כלום ותובעו להחזיר לו מעותיו ופירותיהם לא מצי למשקל מניה ריוח בעד מעותיו שהיו בטלות אצלו דודאי רבית גמור הוי וגם כל הריוח שכבר קבל מיד הלוה בעל הקרקע בתו' שכי' רבית נינהו ומפקינן לון מניה וכ"ש דמנכינן לון עלוהי מעיקר חובו דכיון דהקרקע לא קנה שכירות מאן דכר שמיה זולתי לדעת ר"י ודעמיה דאייתי רבינו הטור ז"ל בסי' ס"ו דס"ל דגם שטרי ראיה נקנים בכתו"מ דלא כהרא"ש ז"ל ובנ"ד לא מצי הקונה בכתו"מ שהוא מוחזק בסך הריוח שכבר קבל לטעון קי"ל כר"י ודעמיה ז"ל דס"ל דשטרי ראיה נמי נקנים בכתו"מ וכדין אכל הריוח מן הלוה ואנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו גם להוציא ולא טענינן קי"ל דלא כמרן ז"ל כידוע וכבר מרן ז"ל פסק כהרא"ש ז"ל דשטרי ראיה ל"מ בהו כתו"מ וגם בתשו' אבק"ר סי' ע' הנ"ז גילה דעתו להדיא דהני שטרי מכר דידן אינם אלא שטרי ראיה ולדעתו בסי' ס"ו דפסק כהרא"ש ז"ל אינם נקנים בכתו"מ כלל כנז"ל. ותו דגם הלוה דנ"ד הוא מוחזק ג"כ טפי בעיקר הקרן שחייב לקונה השטר והוא נמי מוחזק בקרקע שלו דהוא מאריה קמא וקאי בה השתא נמי א"כ עליו דוקא להרים דגל הקי"ל ולא קנה הקונה השטר כלל ובדין הוא דמנכי עליו מעיקר חובו כל הסך שכבר פרע לו בתו' ריוח ושכי' בטעות וככל האמור. והכי חזינא להגאון גדול דורנו הרב מהרר"א קובו ז"ל בס' הבהיר שער אשר ח"ב בתשו' ח"מ סי' י"ט שעמד בזה בנ"ד שקנה המלוה שטר חזקה בכתו"מ ואכל פירות החזקה כמה שנים ופסקיה לדיניה בסכינא חריפא דר"ק הוי לדעת הסוברים דשטרי ראיה ל"מ בכתו"מ והלוה הוא המוחזק בחזקת מ"ק יעש"ב אלא דחזיתיה למר בדב"ק דנתחלפו לו הסברות דהרא"ש ודר"י ז"ל מזל"ז והא ודאי דט"ס נפל בד"ק פעם ושתים וצריך לתקן ד"ק כמשי"ר המעיין ואכמ"ל ועין רואה להרב שבט בנימין ז"ל בסי' ק"ח שעמד בדין זה דשטר משכ' אם נקנה בכתו"מ או לא ומתלא תלי לה להאי דינא בפלוגתא דהרא"ש ור"י ז"ל הנ"ל וכתב עוד דבא מעשה לידו והוצרך לעשות ולכתוב שני קניינים יע"ש וכבר מילתא אמורה דהני שט"ד דנהגינן בהו האידנא לכ"ע שטרי ראיה נינהו ולא מהני בהו כתו"מ להרא"ש והטור ומרן ז"ל דס"ל דשטרי ראיה אינם נקנים בכתו"מ וכמש"ל וע"ע בכנה"ג סי' ס"ו הגהט"ו אות ל"ה מ"ש בזה ויש בדבריו ג"כ ט"ס הניכר כיעו"ש וע"ע להרב ש"ך ז"ל סי' ס"ו סקמ"ד ומ"ה ויש לעמוד קצת בד"ק לכאורה יע"ש ועיין בתשו' זרע יעקב למהרי"ן ז"ל סי' ן' יע"ש ואכמ"ל בזה. המורם מכ"ז דהקנאת שטרא דנא דמכר ושכי' בכתו"מ לא מהניא כלל וכנז"ל ונמצא שלא קנה כלום ומעותיו שנתן אינם אלא הלוואה בעלמא גבי הלוה או גבי המלוה ראשון וכל סך הריוח שקבל מן הלוה רבית גמור נינהו ומנכינן להון מעיקר הקרן של הקונה השטר הנז' והדברים ברורים. אתאן לצד שנאמר דהקנאת השטר דנ"ד הן היתה בקנין אודיתא ואמינא דהן אמת דקנין אודיתא מעלנא אית ליה בין לשטרי קנין בין לשטרי ראיה וכיוצא וכמ"ש מרן ז"ל בתשו' אבק"ר סי' ק"ה. וכ"כ הרדב"ז ז"ל בח"א סי' קל"ו ציינו הכנה"ג בסי' ס"ו הגהט"ו אות ס"ב דהודאה מהניא לקנין שטרות יע"ש וע"ע להרב משכה"ר ז"ל במ"ע א' אות ח' יעש"ב. אמנם בקושטא כל זה אינו אלא לקנין שטרות שאין בהם ריוח ושכי' ברם להתיר לקונה השטר ליטול ריוח ושכי' מהלוה בכח קנין אודיתא הא ודאי צריכה בבה דבאנו למח' הראשו' ז"ל אי קנין אודיתא הוי מדאורייתא או מדרבנן וכמו שיר' המעיין בס' ש"ץ האח' ז"ל שהאריכו בזה עיין בס' מוצל מאש סיו"ד ובס' בני משה מגא"ר סי' ולהרב ידי דוד קראסו ז"ל סי' ד"ן ובברכ"י ח"מ סי' מ' ובקצות החושן ס' קצ"ד ובחוקי חיים סי' מ"ב ובשאר פוס' ז"ל עצמו מספר ע"ע הלא בספרתם וא"כ לכת הסוברים דקנין אודיתא אינו אלא מדרבנן דוקא א"כ היכי מצי קונה השטר באודיתא ליטול ריוח מן הלוה כיון דמדאורייתא לא קנה כלום באודיתא לדעת רוב. הפוס' ז"ל דס"ל דלא אתי קנין דרבנן ומפקיע דאורייתא. עיין בס' הפוס' ז"ל הם המדברים בפרט זה לא עת האסף פה ועד אחרן עין רואה להרב בני משה מגאר ז"ל שהאריך הרחיב בזה כיד ה' הטובה עליו יעש"ב וא"כ מצי הלוה בעל הקרקע שהוא המוחזק בממונו ובחזקת מ"ק לטעון קי"ל כמ"ד דקנין אודיתא אינו אלא מדבריהם ומן התורה לא קנה כלום וכמ"ד דלא אתי קנין דרבנן ומפקיע איסור דאורייתא וכל מה שכבר נטל וקבל מהלוה ריוח בתו' שכירות אינו אלא רבית גמור ומנכינן לון עלוהי מעיקר החוב שלו ועיין ג"כ בס' הבהיר