פני יצחק חלק ב כז

וברור בדברי הרב חיי"א ז"ל כמשי"ר המעיין. באופן דאין מקום לכל מ"ש בתשו' ישמ"ל הנז' לדחות דברי הרב חיי"א ז"ל וכמדובר ותו דכבר הלכה רווחת דמצי המוחזק לומר קי"ל כחד לגבי תרי ותלת כידוע ובכן קם דינא דמלבד דפטיר ועטיר הלוה דנ"ד ואסור עליו לתת למלוה שלו הקונה השטר הנז' שום ריוח ושכי' בעד מעותיו שחייב לו בהלוואה בעלמא משום דאית בהו איסור רבית וכדעת עליון הרב חיי"א ז"ל והלוה שהוא המוחזק בשלו מצ"ל קי"ל כוותיה וכטעמיה דהרב חיי"א ז"ל וכנז"ל עוד זאת הדין נותן לנכות על המלוה מעיקר חובו כל הסך כ"ה אריות שכבר פרע לו בתורת ריוח ושכי' בטעותו בדין כנז"ל והיה הנשאר חיובא רמיא על הלוה לפורעם לו משלם וככל האמור. ואין לומר דכיון דזה הסך כ"ה אריות שכבר פרע הלוה דנ"ד למלוה שלו הקונה השטר הנז' הוא נתנם לו בתו' ריוח ושכי' א"כ נמצא דכבר מחל אותם הלוה למלוה הנז' ולא מצי הלוה השתא לנכותם על המלוה מעיקר חובו כלל בתר דכבר נתנם לו בתו' ריוח ושכי' דהו"ל מחילה גמורה שמחלם הלוה למלוה ואפי' למטוניה דהרב חיי"א ז"ל דאית בהו איסור רבית עכ"פ מד"ק ז"ל נראה להדיא דאינו אלא אבק רבית ומחילה מהניא במה שכבר אכל המלוה אפי' ברבית דאורייתא כ"ש באבק"ר וכמו שכ"ן להדיא מד' מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' ק"ס ס"ה וז"ל אבל אם לקח ממנו רבית וצריך להחזירו לו מועלת מחילה לפוטרו כמו בכל גזל עכ"ל וכתב ע"ז הרב באה"ט ז"ל סק"ד דבמקום שמועלת מחי' הוא אפי' ברבית דאורייתא עכ"ל וזהו דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ד דהלמו"ל שכ"כ להדיא דמחי' מהניא ברבית אפי' ברבית דאורייתא שלא כדעת הגאונים ז"ל יע"ש וכתב מרן החביב ז"ל בתשו' בע"ח יו"ד סי' קפ"א דברבית דרבנן נקטי' קולא כד' הרמב"ם ז"ל דס"ל דמחילה מהניא יע"ש וכ"כ בכנה"ג יו"ד סי' ק"ס הגהט"ו יע"ש וא"כ כיון דגם בנ"ד ליכא אלא רק איסור רבית דרבנן ודאי דתפסינן להקל דמחילה מהניא ולא מנכינן עליה מעיקר חובו ולא מידי אחר שכבר מחל אותם למלוה. אמנם הא ודאי ליתא בנ"ד כיון דהלוה עומד וצווח דכשפרע לו אותם הכ"ה אריות בתורת ריוח ושכי' לא היה יודע שיש בזה איסור רבית כלל ושוב כשנודע לו מסברת הרב חייא ז"ל משך ידו מלפרוע ריוח כלל כי לא רצה להכשילו למלוה באיסור רבית ותובע עוד לנכות מה שכבר פרע לו א"כ היאך נאמר שמחלם לו לגמרי ובאנו לד' הרמב"ם ומרן ז"ל דס"ל דמחילה מועלת ברבית וכנז"ל שזה לא נאמר אלא היכא דמחל בפי' גמור הסך שכבר נתן לו ואמ"ל בפה מלא מחולים לך מעכשיו וכמ"ש כן להדיא מרן החביב ז"ל בתשו' הנז' ובכנה"ג שם הגהט"ו אות י"ט דכל מחילה ברבית שאינה בפי' אע"ג דשתק ול"א כלום אלא דמתוך מעשיו נראה שהודה ומחל לא הויא מחילה יע"ש וכ"כ האחרונים ז"ל כמ"ש הרב בירך יצחק והרב סמיכה לחיים יו"ד סי' ט' ולהרב ש"ב סי' ש"ט יעש"ב ואכמ"ל בזה א"כ כ"ש בנ"ד דמלבד דליכא מחי' בפי' כלל עוד זאת דאפי' שתיקה והודאה נמי ליכא ולא עוד אלא דצווח ועומד דלא מחל כלל ורוצה לנכותם מעיקר א"כ ודאי ליכא בנ"ד שום מחילה כלל ודינא יתיב לנכותם מחובו וכנז"ל וכמ"ש הרב פרמ"א ז"ל בח"א סי' קט"ו על נ"ד יעש"ב וה"ה והוא הטעם בנ"ד וכמו שנתבאר והדברים ברורים : והנה כל זה שכתבנו מריש. ועד כען הוא בהנח"ה סובר"ת אפי' שהיה השטר דמכר ושכי' דנ"ד ביד המלוה הראשון ולא מכרו לזולתו כלל עכ"ז דינא יתיב שאינו יכול עוד ליטול מהלוה ריוח בתו' שכי' על שארית מעותיו אחר שכבר גבה מקצתם בסתם מן הלוה ואם כבר פרע לו הלוה איזה ריוח ושכי' על שארית חובו שורת הדין נותנת לנכותם מחובו הנשאר עליו עפ"י טענת הקי"ל שיטעון הלוה כס' הרב חיי"א ז"ל ומינה ילפינן אנן בעניותן דה"ה והוא הטעם אם המלוה הא' מכר שטרו לאחר וככל האמור ומדובר מה למעלה והיינו ג"כ במונח גמור דמכירת השטר הנז' להקונה היתה הקנאתו כדין וכהלכה כדת של תורה אמנם כעת אנכי הרואה דמצד אחר אסור לזה הקונה השטר הנז' ליטול ריוח מעותיו מהלוה בכח שטר המקנה שבידו לשטר המש' מן המלוה הא' בין אם נאמר שקנאו בכתו"מ בין אם נאמר שקנאו בקנין אודיתא כנז' בשאלה שלפננו שלא החליט השואל באיזה הקנאה משתים או היתה הקנאת השטר מש' הזה להקונה הזה דנ"ד ולדידי חזי לי דבשתי הקנאות הללו לא הועילו לו להקונה הזה לקנות השטר דנ"ד בכדי שיוכל ליטול מהלוה ריוח מעותיו בתו' שכי' כלל עפ"י הדין הגמור וכמו שאבאר בס"ד ואומר דאם היתה הקנאתו הקנאתו בכתו"מ ודאי דלא קנה כלום כיון דמרן ז"ל בסי' ס"ו ס"ד פסק כהרא"ש ז"ל דס"ל דשטרי ראיה אינם נקנים בכתו"מ כלל כיע כיעו"ש והני שטרי דידן דמכר ושכי' וכיוצא משטרי מקח וממכר. דבעלמא אפי' בלתי שכי' כלל אינם אלא שטרי ראיה נינהו אפי' לדעת מרן ז"ל בסי' קצ"א דפסק להדיא דשטרי דידן שטרי קנין הם יע"ש מ"מ כיון דהשתא בזה"ז נהגו להקנות הקרקע בק"ס לחוד ומתנים המוכר והלוקח בשעת הק"ס שהמכר הוא בק"ס לחודיה בלתי שיצטרך הקונה לשום הקנאה וזכיה אחרת שבעולם כלל וכמו כן מבארים הדבר הזה בתוך שטר המכר כנז"ל והו"ל כפריש להדיא שיקנה בק"ס לחוד ועוד נהגו הני ספרי דווקני דידן לכתוב שטר המכר בזה"ל ממ"ש וז"ל לפ"ע ח"מ בא פב"פ וכו' ואמ"ל אתם הוו עלי ע"ג וקנו מידי קגו"ש וכו' וכתבו בכל ש"ז וכו' וחתמו ותנו ביד פב"פ להיות בידו לעדות ולזכות ולראיה מהימנא מחמת מה שאני מודה לפניכם הודאה גשו"ק מיד פב"פ הנ"ז סך כו"ך ובעד ובעבורם מכרתי לו וכו' וכו' ע"ס השטר כידוע ומפורסם שכן הוא נוסח שטרי מכר דידן וגם בסוף השטר כותבין העדים וז"ל ולראיית אמו"ץ כתבנו וח'ש וכו' עכ"ל וא"כ ודאי דבכה"ג דנא כ"ע יוד דהני שטרי דידן הכתובים בנוסח זה דודאי שטרי ראיה נינהו אפי' לדעת מרן ז"ל בסי' קצ"א וליכא מאן דפליג בזה כלל וכמ"ש מור"ם ז"ל בסי' קצ"א