פני יצחק חלק ב כו

וחילוקו האמיתי בד' הרשב"א ז"ל אשר לכאו' נראין ד"ק תמוהים ובלתי מובנים במה שהצריך להמלוה להתנות שזה היפך דברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל ואם נאמר דהריטב"א ז"ל פליג עליהו זה אינו חכמה כלל וגם אפושי פלוגתא הוי ולא מפשינן ולזה מוכרחים אנו לחילוקו של הרב רבי חיי"א ז"ל בין אם קבל המלוה מקצת מעותיו בסתם להיכא דהתנה. המלוה עם הלוה בשעת פרעון המקצת שהוא יאכל כל הפירות כמאז ומקדם דאם קבלם בסתם הוי נקנה הקרקע בחזרה לבעל הקרקע באותו מקצת מעות שפרע לו אפי' שהוא כ"ד ואזי נאסר על המלוה ליטול עוד מהלוה שום ריוח כלל על הנשאר משום איסור רבית אכן אם קבלם לאותו מקצת ובעת ההיא התנה עליו המלוה. שהוא יאכל כל פירות המשכונה כולה עד שיפרע לו כל חובו ונתרצה הלוה בכך אזי המכר קיים ביד המלוה ואז שרי לזה לאכל פירות כל המשכונה שבידו ואסור עליו לפחות ללוה מהשכירות כנגד המעות שקבל ממנו אלא דאותו מקצת שפרע לו הוו גביה בפקדון עד שישלם. לו כל חובו במושלם וחילוק זה ישר ונכון בטעמו ונימוקו והוא מוסבר ומוכרח בדברי הריטב"א ז"ל לישב דבריו ולהשוותו עם הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכמבואר. ומ"ש עוד בתוך דבריו הנז' וז"ל והיינו שמכר לו בחזרה ד' ידות מהחצר וכו' ע"כ לא ידענא מאי קאמר דאיה איפא המכר שמכר לו בחזרה דמכר בפי' אין כאן כלל רק דאנן עסיקנן באופן דקבל המלוה מן הלוה מקצת מעותיו בסתם ומסתמא פיחת המלוה ללוה מן הריוח ושכי' כנגד המקצת שקבל ממנו ובדעת המלוה ליטול מהלוה ריוח ושכירות בעד מעותיו הנשארים אצל הלוה ועל דא קא צווח הרב חיי"א ז"ל דכיון דקבל המלוה מקצת מעותיו בסתם כבר חזרה ונקנית הקרקע להלוה בקנין כסף כל דהוא ושארית המעות מלוה בעלמא הוא דאית ליה למלוה גבי לוה והיכי מצי המלוה ליטול מהלוה ריוח ושכי' אחר שכבר נתבטל מקחו לגמרי מכר אין כאן ושכירות אין כאן והו"ל הריוח שיטול הוא רבית ואסור ודברים אלו דברי טעם הם והדין עמו בלתי ס' כלל גם מה שתמה עוד ע"ד רבינו חיי"א ז"ל דאיך לא זכר דברי הגאון החק"ל וכו' ע"כ גם בזה לק"מ שכבר הרב ז"ל זכר עשה למ"ש הגאון החק"ל ז"ל באומרו שרבו המתירים וכו' ועכ"ז ס"ל למר דכל מ"ש החק"ל ז"ל ע"ד מהרימ"ט ז"ל א"ש אם לא יקבל המלוה מהלוה שום ריוח ושכי' עד אחר שיפרע לו הלוה כל הקרן וירצה הלוה לזכות בקרקעו בחזרה אזי יכול ורשאי המלוה שלא לחזור למוכרה לו רק בריוח כו"ך כרצונו ברם אם בעוד הקרקע ביד המלוה בתורת מכר גמור מקבל מן הלוה ריוח בשם שכי' בעד כל שנה כו"ך כפי מה שקצבו ביניהם וכ"ש אם כבר קבל מהלוה מקצת מן הקרן ושוב פיחת לו מהשבי' כנגדם וגובה ממנו ריוח על השאר כפי החש' הא ודאי אין לך חוכא ואטלולא והערמת רבית גדול מזה וככל אשר דיבר בקדשו הרב חיי"א ז"ל והוא ברור עוד כתב בתשו' ישמ"ל הנז' וז"ל עוד הוסיף לומר וכו' דמאן פלג ליה וכו' עכ"ל ודברי הרב חיי"א ז"ל ברור מללו דקאי על נדונו דמיירי דבעת שפרע לו הסך ח' אלפים אריות מהקרן ושני אלפים מהשכי' שהיה חייב עד אותו היום ונמצא שקבל ממנו סך יו"ד אלפים ואז לא היה חייב עוד הלוה למלוה שום ריוח כלל זולתי שנשאר חייב לו שני אלפים מהקרן דוקא וברוב הימים ושנים נתחייב הלוה למלוה ריוח ושכי' שני אלפים ו"ג מאות על הסך שני אלפים של הקרן שנשאר חייב כנז"ל ועתה המלוה תובע מהלוה כל הסכום הנ"ל קרנא ופירי וע"ז הוא שכתב הרב חיי"א ז"ל דשני אלפים של הקרן חייב הלוה לפורעם לו אך סכי הריוח שתובע ממנו אית בהו איסור רבית ולא חשיב סלוקי בלא זוזי דההיא מיירי לגבי הקרן אבל הכא היינו במה שעלה לו שכי' לפי דעתו של המלוה וה"ל דהכא אנו דנים על הריוח ושכי' שתובע המלוה וה ן הלוה בעד הסך שני אלפים של שארית הקרן וע"ז טוען הלוה דאית בהו איסור רבית והיכי מצינן לאפוקי מניה רבית אתד"ק וכוונתו ז"ל והוא ברור ופשוט ואין מקום למ"ש עליו בתשו' ישמ"ל הנז' דזה חידוש גדול ומאן פלג ליה וכו' ולא ידעתי איך נעקר דינא דסלוקי בלא זוזי כמ"ש עליו בתשו' הנז' והוא פלא. עוד כתב בתשו' הנז' וז"ל ונחזור וכו' עד אין זה אלא דברי תימה יעש"ב וכל חכם לב ישפוט בצדק דשפתי צדיק הרב חיי"א ז"ל ברור מללו דעל המלוה להתנות עם הלוה בעת שפורע לו מקצת מעותיו או רובם כה יאמר לו דאף שמקבלם ממנו בעת הוא על מנת שהוא אוכל כל פירות של המשכונה עד שיפרע לו כל מעותיו ואם יקבל עלין הלוה כן ויפרע לו המקצת או הרוב של חובו עפ"י התנאי הנז' אזי אותם המעות שפרע למלוה מעיקר הקרן הן רב או מעט אינם אלא בתורת פיקדון אצל המלוה ואוכל המלוה כל פירות המשכונה בהיתר גמור ואם לא יתרצה הלוה בתנאי זה לא יפרע לו כלום מהקרן עד אשר יזדמן לו כל הקרן שחייב למלוה ויפרעם לו בבת אחת וכל שלא התנה כן המלוה עם הלוה רק קבל מקצת מעותיו או רובם מיד הלוה בסתם הו"ל כאלו גילו דעתם להדיא שפורעם לו מדמי מקנת הקרקע שלו וע"י פרעון זה המקצת או הרוב הרי ממילא חזר והקנה המלוה ללוה כל הקרקע שלו בקנין כסף לחוד כמ"ש הרב חינוך ב"י ז"ל ובזה. נמצא הלוה אוכל פירות קרקעו בהתר גמור בלתי שום חשש איסור רבית כלל ולעומת זה אם יאכל המלוה מפירות הקרקע הזה אפי' בעד שיור מעותיו הנשארים אצל הלוה קאי באיסור רבית גמור כיון דכבר נתבטל המקח שלו לגמרי והדרא ארעא למ"ק בקנין כסף גמור והיכי מצי תו המלוה לאכול שכי' הקרקע אפי' בעד מעותיו הנשארים ולזה כתב הרב חיי"א ז"ל דשניהם לא יכונו דכדי להיות מותר הלוה לפחות לעצמו על המלוה ריוח בעד מה שכבר פרע לו צ"ל דנתבטל המכר שקנה המלוה ע"י אותו מקצת שקבל המלוה מהלוה בסתם ולא התנה אז עליו המלוה ע"מ שהוא יאכל כל פירות הקרקע וא"כ אזי נאסר על המלוה ליטול עוד שכי' הקרקע הלזו כלל ואם התנה כן המצוה על הלוה ועכ"ז נתרצה הלוה ופרע לו אותו מקצת בתנאי זה א"כ אסור עליו לפחות לעצמו משכי' הקרקע כנגד מה שפרע וז"ש דשניהם לא יכונו וכו' הוא פשוט