פני יצחק חלק ב כה

הלוה דנ"ד לנכות על המלוה כי' הנז' מעיקר הקרן שחייב לו עדין כל הסך כ"ה אריות שנתנם לו בטעות בדין בתו' ריוח ושכי' והיה הנשאר עליו מהקרן שלם ישלם לו ותל"מ ולא דמי נ"ד למ"ש רבינו הטור ז"ל ביו"ד סי' קע"ב ופסקו רמ"א ז"ל שם בהגהה ס"א על דין משכנתא דאיסורא שאם כבר אכל המלוה פירות המשכונה ובא הלוה לנכות על המלוה הפירות שאכל דלא מנכינן לה מידי משום דהואיל דהמשכונה היא ברשות המלוה והלוה עליה מתחי' אי מנכינן ליה מחובו הו"ל כאלו מוציאין מידו בדיינים יע"ש וא"כ יאמר האומר לכאורה דה"ה בנ"ד אי מנכינן ליה מחובו הו"ל כאפוקי מניה כדין המשכונה הנז' וכמובן דהא ודאי ליתא לע"ד דלא דמי נ"ד לדין המשכונה הנז' כלל דהתם שאני דאכתי המשכונה קיימא ברשות המלוה ולא נפקא מתותי ידיה עדין כלל משא"כ הכא בנ"ד בשטר מכר ושכי' והקרקע היא ברשות הלוה ונפרע המלוה מקצת מעותיו בסתמא דלפום טעמא דהרב חב"י ז"ל וכפי מ"ש הרב חיי"א ז"ל ע"י פרעון אותו מקצת הדרא ארעא למארה בקנין כסף כל דהוא וכבר נתבטל המכר הראשון לגמרי ומלוה בעלמא הוא דפש ליה גביה דלוה וכבר נפקא ארעא מתח"י דמלוה והדרא למארה בקנין כסף לחודיה ונמצא כעת אי שקיל מלוה מניה דלוה ריוח מעותיו הנשארים רבית גמור הוא דשקיל מניה ולא יהיה לא אבק רבית הו"ל ממש כדין כל אב"ר דבעלמא דהגם דלא מפקינן מניה מ"מ מנכינן ליה מעיקר חובו וכדעת י"א בתרא דפסק מרן ז"ל כוותייהו בסי' קס"ו ודינא יתיב בנ"ד דמנכה הלוה על המלוה מחובו כל סך הריוח שלקח ממנו כבר בטעות בדין ומשלם לו הנשאר וככל האמור: וראיתי בתשו' ישמח לב ביו"ד סי' ט"ו שגם. הוא נשאל ע"ז ממש ואייתי בידיה תשו' הרב אחי וראש ז"ל הנז' דאוסר והקיפו בחבילות של קושיות ודחיות ודחה ד"ק בדין זה בב' ידים יעש"ב ולענ"ד אין מקום לכל קושיותיו ודחיותיו כלל וכמו שאבאר בס"ד. תחילה וראש שפט בדעתו דהקו' אשר הק' הרב מט"ש ז"ל על טעמו של הרב נאמן שמואל ז"ל מדין מתנה ע"מ להחזיר דשייכא נמי על טעמו דהרב חב"י ז"ל ומכח זה רמי ומקשה ע"ד הגאון החק"ל ז"ל דנתפייס בטע"ז של החב"י ז"ל דמה יענה למ"ש הראשו' ז"ל בדין מתנה עמ"ל דבעי הקנאה מחדש בחזרתה לבעליה גם דשלו היתה מעיקרא ומכח קו' זאת שפט דלא ראה ולא זכר שר הגאון החק"ל ז"ל דברי הראשו' ז"ל הנ"ל ואלו הוה שמיע ליה דבריהם ז"ל הוה הדר ביה אתד"ק יעש"ב ואני אומר דלק"מ וח"ו שנעלם דבר מהגאון החק"ל ז"ל דכל רז לא אניס ליה ברם האמת יורה דרכו דקושיא זאת מדין מתנה עמ"ל לא חיילא כי אם על טעמו דהרב נ"ש ז"ל דוקא וכדהק' הכי המט"ש ז"ל אכן על טעמו דהרב חב"י ז"ל לא חיילא עליה כלל דהחילוק ברור ופשוט מאד דהתם שאני דמתנת חנם היא וליכא בחזרתה שים קנין כסף אפי' כל דהוא כסף ליכא כלל ובמה חוזר ומקנה המתנה הנז' לבעליה להכי הוא דהצריכו הראשו' ז"ל התם הקנאה מחדש זולת קנין כסף דליתא בה וכגון הגבהה או משיכה או ק"ס כל מידי כדיניה משא"כ במכר ושכי' בין בהטבה בין בלתי הטבה דאיכא בחזרה קנין כסף אפי' כ"ד בהא ודאי שפיר נקנית הקרקע לבעליה בההוא כספא אפי' כ"ד כדין כל קרקע דבעלמא שנקנית בכסף מה תאמר דבאתרא דכתבי שטרא לא קנה בכסף לחוד עד שיכתוב את השטר להא קאמר הרב חב"י ז"ל דזיל בתר טעמא וכמבואר בד"ק ומה דמות יערוך דין זה לדין מתנה עמ"ל ולא קרב זא"ז כלל וכמו שנתבאר והוא ברור מאד ולפי"ז מבואר יוצא דשפיר יש לסמוך על טע"ז דהרב חב"י ז"ל בין בדאיכא שטר הטבה בין בדליכא הטבה כלל דהא ודאי שוו בשיעורייהו וחד טעמא אית להו וכמובן ודלא כמ"ש בתשו' ישמ"ל הנז' דליכא למסמך אטע"ז בדליכא הטבה וחיליה מדין מתנה ע"מ להחזיר כמבואר בדבריו שם דהא ודאי ליתא כלל וכמדובר והוא ברור. עוד כתב בתשו' ישמ"ל הנז' לדחות מ"ש הרב חיי"א ז"ל דהכא לא חשיב עייל ונפיק אזוזי וכו' והוי כאלו זקפם עליו . במלוה וכו' ותמה עליו דהיכי הוי כאלו זקפם וכו' וא"כ כל עייל ונפיק אזוזי נימא ביה הכי וביטלת דין זה לגמרי וכו' עכ"ל ולק"מ דהחילוק ביניהם מבואר מאליו דהתם הא קחזינן ליה דקא עו"ן אזוזי ותובע דמי קרקעו וחצרו בכל עת ורגע א"כ היכי אפ"ל ביה דהו"ל כאלו זקפם עליו במלוה משא"כ הכא דאדרבא חזינן ליה דקביל מניה מקצת מעותיו וכתב פרעונם ע"ג השטר ולא תבע ממנו השאר בחושבו שהם נתונים לריוח היום והוא עתיד ליטול ממנו הריוח שלהם בכח שטר המש' שבידו עליו א"כ ודאי דאמרי' בכה"ג דהו"ל כאלו זקפם עליו במלוה בפי' מחדש אחר פרעון אותו מקצת כיון דבלאו"ה הם זקופים ועומדים במלוה הכתובה בשטר שבידו עליו דכיון שנכתב פרעון המקצת ע"ג השטר ממילא ודאי השאר שלא נפרעו עדין הם זקופים ועומדים על הלוה בהלואה בשטר ואין מן הצורך שיזקפם עתה מחדש אחר פרעון המקצת בפי' גמור דכתיבת פרעון המקצת ע"ג אותו שטר מורה להדיא דהשאר נזקפו עליו במלוה וסתמו כפירושו אלא שדעת המלוה היתה ליטול ממנו ריוח בתורת שכי' על שארית מעותיו בכח השטר שבידו ואנן אסרינן עליה ליטול ממנו ריוח עליהם כלל מן דינא משום איסור רבית דחמיר טובא וכנ"ל והדברים ברורים גם מ"ש עוד בתשו' ישמ"ל הנ"ל לטעם ב' שכתב הרב חיי"א ז"ל דהו"ל כמוכר שדהו מפני רעתה משום דיותר ניח"ל למלוה לקבל מעותיו בחזרה ולא לזכות במקח וכו' ודחה דבריו אלו בדברים הדברים אשר אין מן הצורך להשיב עליהם דכל ישר הולך דן ידין דהא מו"ץ כמ"ש הרב רבינו חיי"א ז"ל וטעמו ונימוקו עמו וכ"ע יודו לזה דכל מלוה מעותיו בשטר מכר ושכי' טפי ניח"ל לקבל מעותיו ולהחזיר הקרקע לבעליה ובפרט כשלא קנה רק חלק מה מאותו קרקע וזה ברור מאד: עוד כתב שם בדל"ב ע"א בד"ה וגם וכו' דהוא לא ידע לאיזה צורך היה כל ההצעות אשר הציע בארוכה וכו' עכ"ל והחכם עיניו יחזו דהרב חיי"א ז"ל לא הציע דכר או חצי דבר ללא צורך רק כל דב"ק הם המה צורך רב ועצום להכריח פירושו