פני יצחק חלק ב כד

של לוי הנ"ל ותבע בדין מראובן הלוה הנז' קו"פ עד יומא כי האידנא וראובן הלוה טוען כנגדו דמלבד דאינו חייב בדין לפרוע ריוח בתור' שכירות כנגד המעות שנשאר חייב בשטר הנז' דכיון שנודע לו בעת מפי סופרים ומפי ספרים דמיום שפרע לשמעון המלוה ראשון שלו שליש מעותיו נתבטל שטר המכר ושכי' שבידו לגמרי והדרא ארע' לדידי ואסור ליתן ריוח על שארית הקרן שנשארתי חייב משום איסור רביה עוד זאת רוצה אני לנכות עליך הסך כ"ה אריות שפרעתי כבר לזקנך בתורת ריוח ושכי' בטעותי בדין מעיקר הקרן שאני חייב. לך כי לא הייתי יודע שיש איסור רבית בזה ושכבר נתבטל המכר בפרעון שליש הקרן ועתה שנודע לי דין זה אני מנכה אותם עליך מעיקר הקרן והיה הנשאר אני פורע לך והיורש של לוי השיבו שגם הוא אינו חפץ שיטול רבית כלל וכתורה יעשה כי כן יורנו מ"צ להיכן הדין נוטה ויבא שכמ"ה: תשובה הרואה יראה שכבר נשאלו ע"ז שני המאורו' הגדו' ה"ה הרב הגדול מופת הדור מרן מהר"ח פלאגי זצוק"ל והה"ג רבינו חיי"א ז"ל בתשו' כי באה בס' הבהיר אחי וראש להרב חיי"א ז"ל עצמו ביו"ד סי' ח' ודעת עליון מרן החבי"ף ז"ל דאין כאן איסור רבית כלל כמבואר בדב"ק יעש"ב ואולם אחריו לו' קם הרב חיי"א ז"ל וחדית לן שיש בזה איסור רבית מטעם כעיקר מכיון דהלוה כבר פרע מקצת הקרן אשר חייב וקבלם ממנו. המלוה בסתם בלתי שום תנאי כלל כבר נתבטל המכר הראשון אשר מכר הלוה אותו קרקע להמלוה שלו ע"י אותו פרעון דמקצת כאלו חזר והקנה המלוה להלוה שלו כל אותו קרקע שהיה מכור לו בקנין כסף כל דהוא אשר פרע הלוה למלוה דידיה ומה שנשאר חייב הלוה למלוה תשלום מעותיו הו"ל מלוה בעלמא גבי הלוה ולא מצי תו המלוה ליקח ריוח כלל בעד מעותיו הנשארים על הלוה משום דאית בהו איסור רבית דחמיר אחד"ק יעש"ב. נפלאות מתורתו: וא"כ לכאורה נראה דדין זה במח' הוא שנוי בין שני גדולי הדור שלפננו הנ"ל ז"ל. ולפי"ז ודאי הדין נותן דכל המוחזק מהם מצ"ל קי"ל כחד מנייהו מלכי דמסייע ליה לזכות במה שבידו דאם היה המלוה תפוס ומוחזק משל הלוה מצ"ל קי"ל כהרב החבי"פ ז"ל והפוסק דעמיה ז"ל דס"ל דליכא בכה"ג איסור רבית כלל ואכיל וחדי ואפי' את"ל דאיכא איסור רבית וכדעת הרב אחי וראש ז"ל עכ"פ אינו אלא אבק"ר דקי"ל אינה יוצאה בדיינים ברם אם הלוה מוחזק בשלו בקרנא ופירי והמלוה קא תבע מניה ריוח מעותיו בתו' שכי' עפ"י השטר שבידו אזי הלוה מצ"ל קי"ל כהרב אחי וראש ז"ל דס"ל למר דאיכא בזה איסור רבית אפי' שהוא מדבריהם ואיני יכול לפרוע לך ריוח מעותיך הנשארים בטלות אצלי כיון שיש בהם איסור. רבית זה היה נראה לכאורה במושכל ראשון שכן שורת הדין נותנת כיון דחזינא דהאי דינא פלוגתא דר כוותא דהני תרי גאוני בתראי ז"ל הנז': אמנם האמת יורה דרכו דאין כאן מחלוקת בין הרבנים הפוס' הנז' ז"ל כלל וה"ט משום דחזינן למני"ר מרן החבי"פ ז"ל בסוף תשובתו הרמתה הנ"ל דלא סמך בזה על דעתו הרחבה ולא החליט מאמרו בהתר זה כלל ותלה הדבר עד אשר אם יסכים עמו הרב ר' חייא ז"ל הנ"ז כמשי"ר הרואה בסוף תשו' הרב מהרח"פ ז"ל הנז' שכ"כ להדיא וחזינן להרב חיי"א ז"ל דרב תנא הוא ופליג ע"ד הרב מהרח"פ ז"ל שבתשו' הנז' והעלה בהחלט גמור לאיסורא ולא קחזינן תו למרן החבי"פ ז"ל שחזר להעמיד פסק דינו כלל לא התם ולא בשום ספר מספריו הקדושים הנמצאים אצלנו כעת ולא עוד אלא דחזינן למני"ר הרב מהרח"פ ז"ל בס' הבהיר גנזי חיים במערכת הרי"ש אות באסיפתו לס' הפוס' המדברים בדיני רבית ובא לציו"ן ג"כ האי תרתי תשו' דידיה ודהרב חיי"א ז"ל המובאים בס' אחי וראש ס"י הנז' יעו"ש ומדחזינן דמשתק קא שתק ליה אחר שהן כל יקר ראתה עיני קדשו תשו' הרב אחי וראש ז"ל הנז' הא ודאי בכה"ג אמרינן שתיקה כהודאה דמייא בלתי ס' כלל ולא מצי תו המוחזק לומר קי"ל כס' הרב מהרח"פ ז"ל הנ"ז כלל כיון דהוא ז"ל גופיה תלה הדבר בהסכמת הרב חיי"א ז"ל וכדחזינא למני"ר גופיה הרב מהרח"פ ז"ל שכ"כ להדיא בגנזי חיים בכללי הקי"ל בדק"ל סוף ע"ב וז"ל ופוסק שכותב בפסק שלו אם יסכימו עמי רבני פו"פ ומצינו שלא הסכימו עמו בודאי דאין לומר קי"ל כאותו פוסק מאחר שלא החליט לפסוק כדבריו כי אם על סמך הסכמת הרבנים כל שלא הסכימו עמו בטלה דעתו לגבייהו כ"ן מ"ד הרמ"ז וכו' וכ"כ הרב אהל יצחק וכו' עכ"ל יע"ש וכמו שכ"כ מהרח"פ ז"ל ע"ד הפוס' זולתו ה"ה והוא הטעם דאמרי' הכי על דברי עצמו ז"ל והוא פשוט וא"כ קם דינא כדעת עליון הרב ר' חיי"א ז"ל לאסור איסר על המלוה בשטר מכר ושכי' וקבל מהלוה מקצת מעותיו דאסיר ליה תו למשקל ריוח בתורת שכי' על שארית מעותיו הגם דנקיט בידיה שטר מכר ושכי' כיון דנתבטל אותו מכר מעיקרו והדרא ארעא למארה באותו מקצת שכבר קבל מהלוה בסתם וכטעמיה דמר הרב חינוך ב"י ז"ל ומלוה בעלמא הוא דפש ליה גביה דלוה ואסור ליקח עור עליהם שום ריוח כלל מחשש איסור רבית דחמיר טובא וככל מ"ש הרב ר' חיי"א ז"ל ולפי"ז תורה יוצאה בנ"ד דאם הריוח שכבר פרע ראובן הלוה לקונה השטר אשר המה עלו לסך כ"ה אריות כמ"ש בשאלה גם אלו הדין נותן לנכות אותם הלוה על המלוה הב' שהוא קונה השטר הנז' ונכ"ה ל"ו ינכ"ה עליו משארית הסך שנשאר חייב הלוה לקונה השטר הנז' כדין כ אבק רבית דעלמא דהגם דלא מפקינן מניה מ"מ מנכינן עליה מעיקר הקרן שנשאר חייב למלוה שלו ולא חשיב אפוקי מניה כלל ל וכסברת י"א בתרא דאייתי מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' קס"ו ס"א יע"ש וכמ"ש כל בעלי הכללים בדעת מרן ז"ל היכא שכותב מרן ז"ל בשה"ט י"א וי"א דדעתו כי"א בתרא מדהביאה באחרונה: והכי חזינא למר שארי הרב מהר"מ פארדו נר"ו בספרו הבהיר שמו משה הנד"מ בסי' כ"ה שכ"כ להדיא בדעת מרן ז"ל בהאי דינא גופיה שדעת מרן ז"ל כי"א בתרא כפי הכלל המבו' ושכ"ן מתשו' מרן ז"ל באבק"ר סי' קל"א יע"ש ודבריו נאמנו מאד כמשי"ר המעיין ובכן שורת הדין נותנת דמצי