פני יצחק חלק ב כג

וכזאת וכזאת כתב מרן החבי"פ ז"ל בתשו' הנז' בסוד"ק וז"ל ואם באו להרהר וכו' יש להשיב ע"ז מכמה טעמי תריצי חדא שהרבנים הנז' רבני מתא כבר היו באותו זמן ודאי כי ידעו. והכירו בשוחט הלזה שלא היה בו שום דופי דקי"ל חזקת חבר וכו' וכבר מהרשד"ם באה"ע סי' טו"ב הרחיב הדיבור והוכיח במישור שאין מקום להרהר אחר מעב"ד שהתירו איזה דבר בראיות מרובות ובפרט אם נתנו לו כח הרשות שיהיה הוא הדיין בדין ההוא וסילקו עצמן מאותו הדין כי אין מקום להרהר עוד בזה ועיין להגו"ר יו"ד כ"א בענין הכשר שוחט שכתב. וז"ל דכיון שיצא הדבר מתח"י ב' דחזקה שעשו כהוגן יע"ש א"כ ה"נ כיון שיצא התר שחיטת שוחט זה מתח"י הב"ד כאמור בודאי שעשו כהוגן ואין להרהר עוד בזה כלל והוא ברור ומ"ג דקי"ל בש"ס ובפוס' דב"ד בתר ב"ד לא דייקי וכו' ואיך נעלם ממנו כ"ז תכ"ד והרהר וכו' וא"ת דהרי אפסיקא הלכתא לדידן שאם עברו ודייקו שיש להשיב על פס"ד שדנו משיבים כמ"ש הגאון החק"ל וכו' כאן בנ"ד כבר וכו' ולא ראינו דבר בצד מה לפוסלו לשוחט הזה וכו' עכ"ל הזה"ב וההדר"ת יעש"ב ודון מנייהו מלכי ואוקי באתרין שיש לתמוה טובא על אלו הת"ח יצ"ו המערערים והמהרהרים אחר מה שפסקו ודנו והורו רבני ודייני מתא והם המה רבנן ודייני הקבועי' במתא דידהו ואין עוד זולתם והם ב"ד מומחים וקבלום עליהם כל יחידי העיר יצ"ו מזה שנים רבות והם רבנן דפקיע שמייהו בארץ ובחו"ל איך מלאם לבם של אלו הת"ח הנז' יצ"ו להרהר אחר הוראתם ולהלהיב לב של כמה וכמה יחידי העיר יצ"ו ולומר להם בפה מלא שטעו. ב"ד בהוראתם ושלא כדין ח"ו הכשירו לשוחט זה ואיך לא חשו להא דקי"ל דאפי' ב"ד בתר ב"ד לא דייקי ואלאו דלא תסור. וכו' וכ"ש הם דאינם בתורת ב"ד כלל והדבר ידוע לכל שיש להם פנייה גלויה ומפורסמת בעבור הנאת בן אחד מהם שמינוהו הם שוחט ובודק בציבור במקים ראובן השוחט הנז' בלתי רשות ב"ד העיר כלל כפי הנשמע לנו בבירור גמור: ומה גם אנן בדידן דקבלנו הוראות מרן ז"ל גם במ"ש בתשו' כמ"ש בזה בעניותי במ"א וחזינן ליה למרן ז"ל בתשו' אבק"ר סי' א"ך דהשג ישיג עמ"ש הרדב"ז ז"ל שם דהא דאמרי' בעלמא דלא חישינן לב"ד טועים ה"מ בזמניהם אבל האידנא בזמננו זה דייקינן ודייקינן כמ"ש רי"ו בשם הרשב"א ז"ל וכו' ע"ז כתב עליו מרן ז"ל בהשגתו שם דלא דק דלא אמר כן הרשב"א אלא בדין ההוא שהוא זר אבל בשאר דינים גם בזה"ז לא דייקינן בתר ב"ד וזה פשוט וכו' עכ"ל יע"ש וא"כ הכא בנ"ד דאינו דין זר כלל ולא עוד לא שהוא פשוט ומבואר בש"ס ופוס' וזיל קרי בי רב וספרין פתיחו דהתשו' דפז"ב מהניא ומגנא ומצלא אפי' לטבח ששו"ב לעצמו ומוכר לאחרים ויצאה טריפה מתח"י דמהניא ליה התשו' דפז"ב ופסקו מרן ז"ל בשה"ט סי' ל"ד מח"מ וביו"ד סי' קי"ט וכ"ש בשו"ב לאחרים רק שנוטל שכרו מן הכשרות לבד דודאי מהניא ליה התשו' דפז"ב כנז"ל ועיין למרן ז"ל באבק"ר סי' ר"ז יע"ש וא"כ נמצא דלא טעו ב"ד בהוראתם כלל והגם שהת"ח המערערים עליהם עברו ודייקו מתשו' מהרשד"ם והמשפ"ן ז"ל. כנז"ל כבר בררנו לעיל בארוכה דהם שגו בסחה ומלבד דאין מדבריהם ז"ל שום ראיה להחמיר כלל אלא אדרבא מד"ק ז"ל סייעתא רבתי להוראת הב"ד הנ"ז וכמש"ל וא"כ נמצא דאדרבא הת"ח המערערים הנ"ז הם טעו ושגו בערעורם ולא צדקו בכל דבריהם וטענותהם להחמיר כלל וככל האמור ומדובר לעיל ועיין עוד להרב עיר וקדיש מהרמב"ן ז"ל בס' הנחמד בני בנימין הנד"מ בס"ב סי' א' וסי' ט' מ"ש בדין זה דב"ד בתר ב"ד ל"ד יעש"ב ואכמ"ל בפרט זה. והמורם מכל הנז"ל דלא יפה עשו אלו הת"ח יצ"ו המערערים הנז"ל ושארי להו מארייהו במה שפעלו ועשו להרהר אחר ב"ד יפה אשר הורו כדין וכהלכה. וקראו עליהם ערער לא זו הדרך ולא זו העיר ולא מן השם הוא זה ובכן עלה בידנו לענין דינא דראובן זה השוחט דנ"ד ראוי והגון הוא' להכשירו ולהחזירו לשו"ב בציבור עם שאר השו"ב שהיו עמו אחר עשותו יפהיפה התשו' דפז"ב ויקבל עציו ג"כ דב"ח ויבדק יפה בסכינו ג"פ רצו' ויבחן ג"כ בדינים של השו"ב וילקה ויעשה תשו' גמורה מלב שלם בלתי שיקוה לשום תועלת והנאה בעוה"ז כלל ואזי הרשות נתונה בידו לחזור ולהיות שו"ב לאומנותו כאשר היה באמנה אתו וככל המדובר: אמנם כל זה שכתבנו הוא לענין דינא דוקא אם ירצו הציבור הק"ק יצ"ו להחזירו כי הכל תלוי ברצון ק"ק יצ"ו ובהסכמתם דוקא ואם לא ירצו הטוב בעיניהם יעשו ככל מ"ש הגאון ראש"ל הרב מהרד"ח ז"ל ז"ל בתחי"ד קדשו הנז"ל ומשם באר"ה הנלע"ד כתבתי וצור ישראל י"מ וימ"ן לבל נכשל בדבר הלכה ויזכנו לכוין לאמתה של תורה אמן כי"ר נס"ו הלכ"ד צעיר הצאן קדשים החו"פ עוב"י דמשק יע"א ברב עז ושלום: . זעירא דמן חבריא הצעיר יצחק אבואלעפיא ס"ט סימן ג שאלה ראובן לוה משמעון סך ק' אר ות וכתב לו שטר מכר ושכירות על רביע ביתו הדר בו בלתי הטבה כמנהג מקומו שאין כותבין בשטרי מש' הטבה כלל רק סומכים על אמונתם כידוע. ואחר זמן מה פרע ראובן הלוה הנכר לשמעון המלוה הנז' שליש הקרן שחייב לו בשטר הנז' ונכתב פרעונם בסתם ע"ג השטר הנז' ואחר זה מכר שמעון הנז' את השטר הנז' ללוי בכתיבה ומסירה או בקנין אודיתא כי לא נתברר לי כעת באיזה הקנאה משתי הקנאות הנז' היתה מכירת השטר הנ"ל ללוי הנ"ל ושוב ראובן הלוה הנז' היה פורע ללוי הקונה הנז' סכי השכירות הנ"ל. העולה עליו על מה שנשאר חייב בשטר הנז' כפי החש' הדק היטב כל ששה חדשים ככתוב בשטר הנז' עד שעלה בק"בץ סך הריוח שכבר פרע ללוי הנ"ל לסך כ"ה אריות ושוב עבר קרוב לשתי שנים ולא פרע עוד ראובן הנז' ללוי הנ"ל כלום לא קרנא ולא פירי עד שנלב"ע לוי הנז' וחלי"ש וכעת עמד נכדו