פני יצחק חלק ב רל

סי' צ"ד סא"ך הכי ס"ל למר להדיא ולהכי דקדק מרן ז"ל בד"ק שם ש"כ וז"ל ואם מכרו אינה מוציאה מיד הלקוחות והיא ניזונת מדמי הקרקע שבידם וכ"ו עכ"ל הרי דייק מרן ז"ל לכתוב דהיא ניזונת מדמי הקרקע שבידם למימרא דדוקא אם מכרו קרקע אזי היא ניזונת מדמי הקרקע אבל אם מכרו מט' אין לה זכות ליזון מהם או מדמיהם כלל ובזה גם הגאון רה"ג ז"ל מודה אף לגבי ב"ח עם היתו' וכמ"ש הרב ת"ח ז"ל וכנז"ל ועם דהרב המבי"ט ז"ל בסי' רס"ה כתב דבדאיכא שעבוד מ"ט אגמ"ק בשט"ח שביד המלוה או בכתו' דבזה גם הרא"ש ז"ל יודה לס' ר"הג ז"ל דגובה מהדמים וכ"כ הרב כנה"ג ז"ל ובזה זיכה בדין הרב"ד ז"ל אותה אלמנה דבנ"ד כיעו"ש וכן מתבאר מדברי הרב ת"ח ז"ל כיעו"ש אמנם מ"מ מלבד דאין זה מוסכם מכל דאיכא רבים ונכבדים מגדולי הפוס' ז"ל דס"ל איפכא דאפי' דאיכא שעבוד מ"ט אגמ"ק פליגי רבי' ה"ג והרא"ש ז"ל וכמ"ש הרב נוכח השולחן ז"ל בסי' כ"ג הנז"ל ע"ד הרב בית אברהם ז"ל שתמה עליו שלא השגיח כי רבו החול' בזה וכולהו ס"ל דאף דאיכא שעבוד מאג"ק אינה גובה מהדמים והמה וכו' יעש"ב וא"כ הגם דמרן ז"ל בשה"ט פסק בסתם כר"הג ז"ל דגובה מהדמים עכ"פ מדדייק בדבריו ז"ל לומר דניזונת מדמי הקרקע שבידם ולא כתב סתם דהיא ניזונת מהדמים מוכח להדיא דס"ל למר דדוקא במכרו קרקע הוא דפסק הר"הג ז"ל דניזונת מדמי הקרקע שבידם ולא במכרו מט' אפי' דאיכא בכתו' שעבוד מ"ט אג"ק לכ"ע דאל"כ הי"ל למרן ז"ל לבאר שיחותיו בשהט"ו דבדאיכא שעבוד מ"ט אג"ק אזי ניזונת גם מדמי המ"ט שבידם ומדלא כתב הכי להדיא ש"מ דס"ל למרן ז"ל דבמכרו מ"ט אינה ניזונת מדמיהם כלל עם דאיכא שעבוד אג"ק בכתו' ועמש"ל והדברים ברורים: ועוד שכבר כתבנו וביררנו לעיל דהאי שעבוד מ"ט אג"ק דאיכא בשטר הכתובה אינו מעלה ומוריד לחיוב מזונות האלמנה לאח"מ בעלה כלל וכדסיים מור"ם ז"ל שם על דין הנ"ל וכמש"ל אין צורך לכפול הדברים ושאני כל נדונות הפוס' ז"ל הנז"ל דאינהו עסקי בדין כתובה וגבייתה מהיורשים שמכרו וכמשי"ר המעיין בדבריהם ז"ל הלא בספרתם והוא פשוט: ואם כה תאמר האלמנה הנז' דכ"ז ניחא לענין חלק היורש במט' שנתן לבניו דהנה אמת כפי כל האמור אין לה צד זכות להחזיק בהם כדי ליזון מדמיהם כלל וכמדובר: ברם בחלקו בקרקעות שנתן לבניו דדינייהו כמכר וכנז"ל מאי איכא למימר הרי מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו פסק להדיא בסתם כד' רה"ג ז"ל דהיא ניזונת מדמי הקרקע שבידם כנז"ל א"כ גם היא תיזון מדמי חלקו במ"ט בעד דמי הקרקע שנתן לבניו וכנז"ל דומיא למ"ש הגאון האורו"ת ז"ל בסי' ק"ז דאם עדין הדמים ביד הלוקח דגובה מהדמים לכ"ע יע"ש להא אמינא לה דגם בזה לא צדקה בטענתה זאת כלל דמלבד דהגאון האו'רות ז"ל נדחה קרו לה לסברתו הנ"ל הרב בית אברהם והרב נוכח השולחן ז"ל שם ג"כ הוכח במישור מתשו' מהרימ"ט ז"ל דפליג בזה וס"ל למר דעם שהדמים ביד הלוקח אין עליהם שעבוד יע"ש: עוד זאת דגם הגאון האו'רות ז"ל לא אמרה למלתיה אלא מדמי הקרקע שמכרו והכי דייק מרן ז"ל בשה"ט כנז"ל וכ"כ מהר"מ אלשיך ז"ל בתשו' סי' ט"ו הב"ד הרב"ד ז"ל בסי' ל"ב הנז'. דע"כ לא קאמר רה"ג ז"ל אלא כשדמי המכר ידועים שהם דמי אותם נכסים וכו' יע"ש וכ"ד הרב"ד ז"ל שם וא"כ איך תחזיק האלמנה דנ"ד במט' של חלק היורש הנז' בעד דמי חלקו בקרקעות שנתן כיון שהם אינם דמי אותם נכסים כלל וכמובן: באופן שחזרתי ע"כ הצדדים וצידי צדדים לזכות האלמנה בדינה ולהפך בזכותה שתהיה ניזונת גם מהמ"ט של חלק פלוא היורש שנתנם לבניו ויגעתי ולא מצאתי לה שום מקום לזכות בדין כלל וככל האמור ומדובר: ובכן חיובא רמיא עלה לכוף כאגמון ראשה לשמוע לקול מורים ולמסור כל חלקו גם במט' שנתן ליד מקבלי המתנה או ליד המורשים שלהם והיא תיזון מחלק היורש הגדול במקומ"ט ואולם חלק היורש השני שכבר נתנם במת"נ דל מהכא לגמרי וכמאן דליתנהו גבה דמי זולתי אם תרצה כעת לגבות כתובתה גם מהם אזי הדין עמה לגבות כתו' גם מחלק היורש שנתנם לבניו בין במ"ק בין במ"ט אם יש בעזבון בעלה שיעור שתי כתו' ואם לאו חולקת עם בני בעלה לחצאין וכמבואר בתקנת א"י ת"ו אשר הובאה בחוט המשולש סי' כ"ו וכדבעינן למימר קמן בס"ד: אמנם אינה יכולה האלמנה הנז' לעכב ולהחזיק בעזבון בעלה להיותם בידה עד עת שתרצה לגבות כתו' כלל אלא או תמסרם ביד נאמן להשביחם ולהרויחם לתועלתה ולתועלת היורשים כנז"ל או מגבין לה כתובתה מהם מיד וכמו שכן עלתה הסכמת מרן ז"ל בתשו' אה"ע סי' ט"ו והבי"ד הרב דבר משה ז"ל באה"ע סי' מ"ג והאריך הוא ז"ל בזה יעש"ב וכבר מילתא אמורה דאנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל ע"כ אשר יאמר כי הוא זה גם במ"ש בתשו' וכמש"ל: והכי נמי חזינא הדבר מבואר יותר בתשו' הרב המוסמך הרי"פ ז"ל בס' הבהיר שו"ת נבחר מכסף סי' ס"ד שנשאל בנ"ד דהיורשים תובעים החפצים מהאלמנה והיא טוענת שתפסתם למזונותיה והאריך בתשו' להוכיח במישור שהתפיסה שלה אינה מועלת לה מכמה טעמי ואיתי בידיה נמי תשו' הריב"ש ומרן ז"ל הנ"ל ושוב כתב וז"ל אבל אחר ההשקפה והעיון אין בתפיסה זו ממש לפי שמ"ש שם דשפיר מהניא התפיסה לכתו' אפי' לאח"מ הוא לענין גביית כתובה וכו' אמנם אם אין האלמנה רוצה לגבות כתובתה מהמט' שתפסה כי אם שיהיו תחת ידה לבטחון כתו' והיא ניזונת מנכסי היתו' זו לא שמענו וכו' אבל לכתו' אם חוששת תגבה כתו' ואם לאו יהיו הנכסים ביד היורשים ליהנות בהם וכו' אלא ודאי אין לה לתפוס כי אם למזונות בלבד אבל אם תפסה לכתו' יפרעו לה כתו' מיד ואם אינה רוצה לגבות כתו' מוציאין את הנכסים מידה וכו' ולעולם שאם תפסה כל שיעור כתו' שמגבין לה כתו' מיד או יוציאו התפיסה מתחת