פני יצחק חלק ב רלא

ידה אבל לעולם דהאשה התופסת לכתו' ואינה רוצה לגבות כתו' עכשיו והיא לא תפסה למזו' שאין התפיסה ההיא כלום ואם הנכסים ביד שליש אומרים לה או תגבי כתו' מהתפיסה או יחזירם ליורשים והם זנים אותה עד שתתבע כתו' בב"ד וכו' וכיון שכן אם תרצה לגבות כתו' מיד גובה מכל אותם המט' ואם לא הספיקו וכו' ואם אינה רוצה לגבות מוציאים המט' מידה וינתנו ביד היורשים והם זנים אותה עד שתבא לגבות כתו' וכו' עכ"ל הצל"ע: הרי להדיא מפורש יוצא מפ"ק הרי"פ ז"ל שאם אינה רוצה לגבות כתו' עכשיו מוציאים הכל מידה ונותנים ליד היורשים כדי ליהנות מהם והם זנים אותה עד שתרצה לגבות כתו' וככל האמור ומדובר: ועם שמבואר בד' הרי"פ ז"ל דאלו אותה אלמנה דנדונו היתה תפיסתה למזונות ולא לכתו' היתה מועלת לה התפיסה שלא תמסרם ביד היורשים כנז"ל מ"מ אין מדבריו ז"ל שום סתירה למש"ל מכל דברי הפוס' ז"ל הנז"ל שהוא ז"ל שם בתשו' הוכיח במישור דאין בתפיסתה ממש אפי' למזונות כיון שלא תפסה כדין ושוב בדקכ"ז ע"א נרגש מד' הרי"פ והרא"ש והרשב"א ז"ל שכתבו דבזה"ז שנהגו לכתוב מקומ"ט אפי' תפסה לכתו' ולאח"מ מהניא משו"ה חזר וכתב דכ"ז דמהניא תפיסתה הוא לגבות כתו' מיד ולא שישארו אצלה עד שיעלה ברצונה לכתו' שזה לא שמענו ככתוב בד"ק וכנז"ל: אמנם מרן ז"ל בתשו' הנ"ל לא ס"ל למר כהרשב"א ז"ל אלא כמ"ש ר"יו ז"ל ב"ד הרי"פ ז"ל בתשו' דגם למזונות לא מהניא לה תפיסה אפי' אם תפסה כדין אלא מוציאים מידה ונותנים ליד נאמן וכמש"ל וכבר העלה הרב כר"ש ז"ל בתשו' אה"ע סי' ל' דלדעת הרי"פ והרמב"ם ודעימייהו ל"מ תפיסה לכתו' לאח"מ גם האידנא זולתי להרשב"א ור"י בס' מישרים יעש"ב ועם שעלתה הסכמת הכר"ש ז"ל שם דמה שתפסה האלמנה אפי' לכתו' מהניא ומי יוכל להוציא מידה נגד הרשב"א ור"י יע"ש מ"מ אינו אלא לדידהו דתפסי דגל הקי"ל נגד דעת ל ז"ל בהם אנן בדידן אין לנו אלא דעת מרן ז"ל דס"ל כהרי"פ והרמב"ם ז"ל דס"ל דל"מ תפיסה לכתו' גם האידנא וגם למזונות ל"מה לה תפיסה אפי' אם תפסה כדין וכתחז"ל אלא מוציאים מידה ומוכרים אותם ביד נאמן וכמדובר: וכבר נודע דבזמן הגאון הרי"פ ז"ל המ"ל עדין לא נתפשטה קבלת הוראות מרן ז"ל אפי' בא"י ת"ו כידוע גם מה שהוכיח הרי"פ ז"ל שם מתשו' הרא"ש ז"ל דבריש כלל ק"ו דהאידנה מהניא לה תפיסה אפי' לאח"מ להרי"פ ז"ל כנז"ל וכ"כ המבי"ט בח"ג סי' ק"ן בשם הרא"ש ז"ל כיעו"ש כבר הרב דב"מ ז"ל בתשו' סי' מ"ג דחה לזה בטו"ט יעש"ב ואכמ"ל עוד בזה לאפס הפנאי: ודע דמסוף דברי הרי"פ ז"ל בתשו' הנז"ל מבואר להדיא דס"ל למר כמ"ש הרב דרכי נועם ז"ל בסי' הנ"ל דתכשיטי האלמנה מניחים אותם תחת ידה יע"ש טעמו ונימוקו ואפשר דה"ט נמי דהרב דרכי נועם ז"ל אלא שקיצר במקום שאמרו להאריך ועכ"פ מצינו לו חבר גדול לסברתו זאת הוא הרב המוסמך הרי"פ ז"ל דהוא תנא קמא דמסייע ליה וקאי כוותיה ממש וכמשי"ר המעיין ומ"מ מאחר דמרן ז"ל סגר לנו המדבר בתשו' הנ"ל וסתם וכתב דמוסרים הכל ביד נאמן וכנז"ל ולא חילק כמ"ש הרי"פ והר"ן ז"ל מוכח להדיא דלא ס"ל למרן ז"ל הכי ואנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל וככל האמור ומדובר והדברים ברורים: ועל מה שנסתפק עוד השואל בשאלה המוצגת לפנינו שאם יהיה האופן שזכו בדין המורשים הנז' בטענתם אם תוכל האלמנה הנז' לגבוה כל מזונותיה וכתובתה מחצי עזבון המגיע לבנו הגדול חנוך היורש אשר אינינו פה הכל בשלימות או"ד שאין לה לגבות מחלקו כי אם מחצית מזו' וכתו': לזאת אשיב דמה שהכניס בכלל ספקו הנז"ל גבית כתובתה לא ידעתי מה הוא סח דודאי לגבי כתובה גובה בדין גם מכל חלק פלוא היורש ה"ב שנתנם לבניו בין ממקרקעי בין ממס' כמ"ש ש מרן ז"ל להדיא בסי' ק' בדין גבית כתו' כיון דאיכא שעבוד מ"ט אגמ"ק בכתובתה כנהוג וכבר כתבנו דככה"ג דנ"ד שלא הגיעו המט' ליד מק' המתנה לא שייך בהו תק"ה הכנז"ל וגדולה מזו כתבו הח"מ והב"ש ז"ל שם דאם היורשים נתנו מ"ט במתנה אפי' הגיעו המט' ליד מקבלי המתנה לא עשו בהם תק"ה ודהכי דייקי דברי מרן ז"ל בש"ע יע"ש וא"כ ספק השואל הלזה לענין כתובה לא נכנס בכלל ס' כלל כי הדין פשוט דגם מחלק הנותן גבייא כתובתה וכמבואר: ברם כי תיבעי לך לגבי מזונות דוקא וכמובן וגם את זה נלע"ד פשוט דגובה כל מה שצריך לה למזונותיה די מחסורה הכל מחלק היורש הגדול דוקא כיון שהם בני חרי מידי דהוה שלא הניח לה בעלה אחריו כי אם אותו החלק דוקא דודאי שאינה ניזונת כי אם מהם דוקא והיה הנשאר חלק היורש הב' שכבר ניתן במת"ג כמאן דליתיה בעולם דמי וידיה מסולקות הימנו והרי זה דומה למ"ש מרן ז"ל בשה"ט אה"ע סי' צ"ב ס"ך דאם נתן הבעל נכסיו במתש"מ דניזונת מהם וסיים עלה מור"ם ז"ל בהגהה שם דהי"ד אם אין כאן בני חרי וע"ש כתב הרב ז"ל שם דאם נתן למקצת בניו במתש"מ ולמקצת בניו לא נתן אלא יורשים ניזונת מחלק ירושה יע"ש א"כ ה"ה אם מקצת בניו נתנו חלקם במת"ג ומקצת בניו לא נתנו כלום דודאי דניזונת מחלק ירושה שלא ניתן במתנה כלל והם בני הרי ולא אמרינן דתיזון מהם חצי מזונותיה דזה ודאי אינו והדברים ברורים: ומה שנסתפק עוד השואל בשאלה שלפנינו שאם תרצה לגבות כתובתה אם תחלוק הנכסים כולם עם היורשים כשאין כאן שיעור שתי כתובות או דילמא כיון שאין הבנים היורשים בניה וכנז"ל גם את זה הדבר פשוט ומבואר בדבריהם דרבנן מתקני התקנה הראשונה אשר הובאו ד"ק בס' חוט המשולש סי' כ"ו דלא שנא להו לרבנן בין אם היורשים הם בניה או הם בני בעלה כלל דבכל גוונא אם אין שם שיעור ב' כתו' חולקת עם היורשים לחצאין כשרה וכמבואר בד"ק בתקנתם הנז' שפירשו שיחתם כן פעמים שלש דליכא לפלוגי ביניהו כלל כיעו"ש ומשם באר"ה: