פני יצחק חלק ב כב

דנכשר בכך לגמרי ויצא זך ונקי בכל מכל גם מהקולות ואומדנות דמקמי הכי והקולות יחדלון לגמרי ופנים חדשי' באו לכאן בלתי ס' כלל והדברים פשוטים עד מאד: וכבר אירע מעשה רב כזאת וכזאת בדור שלפננו בעוב"י אזמיר יע"א בזמן הרבנים הגדולים רבני וגאוני אזמיר יע"א בבנו של הר"הג ראש"ל כמהרד"ח ז"ל שמתחי' וראש היה שו"ב בכפרי אזמיר יע"א בציבור ושוב בא לאזמיר יע"א ושחט במקולין ויצאו עליו כת המעוררין ואמרו עליו שהוא פסול להיות שו"ב כלל מחמת כמה עבירות גדולות אשר פעל ועשה ח"ו שהם חילול שבת ושתיית יי"ן ואכילתו נבילות וטריפות ח"ו ונודע הענין לרבני וגאוני ב"ד הגדול שבאזמיר יע"א והמה בחכמתם לא נתברר להם העבירות שעשה הנז' והכשירו בתר הכי להיות שו"ב בציבור גם. באזמיר יע"א במקום הר"הג ח"ד בדרא מר אביו ז"ל ועמד אחד חכם מהרשומים שבעיר וקרא עליו ערער ועשה פס"ד ארוך והעלה להלכה שהוא פסול מלהיות שו"ב לגמרי ונודע הדבר הזה. למרן החבי"ף ז"ל וגזר אומר שינתן הפס"ד של הרב האוסר ז"ל ביד הר"הג מהרד"ח ז"ל לעיין בו וישיב עליו כהלכה ואח"כ מני"ר הרב מהרח"ף והרבנים שעמו ז"ל יראו ויעיינו בב' הפסקים והם יכריעו בין שניהם אם לפוסלו אם להכשירו וכן היה ועמד הר"הג מסרד"ח וסתר כל הפס"ד של הרב הפוסל לבנו ודחה כל דבריו וראיותיו בב' ידים ובתוך תשו' הרמתה הן לו' הובאה בריש ספרו הנחמד נדיב לב ח"ב בד"א ע"א ואילך ושם אסיק להלכה וז"ל כלל העולה לענין דינא לקענ"ד ביראת שדי על פני אמינא ולמ"ס דהעמדה והערכה בענין זה מגרעות נתן דמלבד דאין בדברי הפוסל הנז' שום ממשות כדי לחוש ולהחמיר עליו דאין להוציא שום אדם מחזקת כשרותו כי אם בעדות ברורה לא בהוצאת ש"ר כאמור דהעידו עדים ואין גם אחד כמבואר בתשו' הרב"ח וכו' יעש"ב ואחריו לו קם מני"ר הרב המפורסם בקדושתו ובחסידותו מהרח"ף ז"ל אשרי יולדתו ארי עלה בהסכמה לפס"ד הרב הגדול ראש"ל מהרד"ח ז"ל בתשו' הנז' וסתר והרס כל בנין של הרב האוסר בשתי ידיו קדש וסמך ידו הטהורה עכ"ד הרב מהרד"ח ז"ל וסו"ד עמד לנגדו סברת הגאון מר זקנו החק"ל ז"ל שהעלה לפסול השו"ב אפילו בקול ובאומדנא לבד ויצא לחלק שני חילוקי דינים יפים וטובים להכשיר ותרווייהו מישך שייכי בנ"ד ואחרון עיקר שכתב הוא ז"ל שם וז"ל ועוד כי בלאו"ה מה שאנחנו באים לפסול את השוחט ע"י קול ואומדנות אינו אלא אחר שנתאמת להם להב"ד אותו הקול והחשד שראוי לחושדו ולפוסלו והוא נלמד מק"ו ממ"ש משם תשו' הרב"ח הנ"ל דאפילו בדאיכא ב' עדים שהעידו על פיסולו עכ"ז אינו נפסל אלא כשהוא בב"ד כ"ש כשאנחנו באים לפוסלו מחמת קול ואומדנא כי בודאי צ"ל דוקא בב"ד ונראה להם לפי דעתם שראוי לחושדו ולהעבירו וכמ"ש כן בהדיא הרב ב"ח גם את זה וז"ל אבל ע"י קול בעלמא אפילו בקלא דלא פסיק לא מיקרי פסול כל זמן שלא נתברר פיסולו בב"ד וכמש"ל וכו' וכן ראוי להורות בענינים כאלו וכיוצא כפי מה שיראה בעיני הדיין והב"ד שבעיר אל השופט אשר יהיה בימים ההם ואלו בנ"ד שוחט זה לא שמענו ולא ראינו בשום ב"ד שעמד על השוחט הזה לפוסלו לא מחמת עדות ולא מחמת הקולות כי כן אין מקום לפוסלו וכו' ועדיפא מינה תשוב ותראה בס' אבק"ר סי' קפ"ז וכו' וז"ל ומחמת נבילה נמי אלו נמצאת אחריו אפילו פ"א לא יקרא בכך חשוד אם לא שיהיה מועד להאכיל נבילות פעמים שלש כי בזה ודאי יצא עליו קול שהוא חשוד להאכיל נבילות ובנ"ד מעולם לא יצא עליהם קול בכך וכו' הרי דאפילו ביותר רע ומר הענין וכו' וכיון הרי השוחט הזה כשר לשחוט ולבדוק ומ"ג למ"ש בשם תשו' מהרי"ץ ז"ל כי דוקא כשנחשד בדבר ג"פ ואזי יצא הקול וכאן לא יצא עליו קול ולא נחשד בשום חשד בבירור ומהיות חייבנו את השוחט הנז' שיקבל מחדש תשו' גמורה ומלקות וכן עשה גם קבל דב"ח ובכן אין מקום עוד לפקפק כלל וכל האוכל משו"ב סמוך לבו לא יירא וכו' עכ"ל הטהור יעש"ב: הנה הבאתי את כל דב"ק הצל"ע כי מהם נקה ונובין ונדון לנ"ד ודון מנייהו מלכי ואוקי באתרין דרוב ככל דבריהם ז"ל הם שייכים ומגיעים לענייננו זה ומנייהו נפיק היתר גמור בשופי לשוחט זה דנ"ד במכ"ש וק"ו כשיעשה התשו' דבפז"ב כאשר הורוהו ב"ד הצדק דאזי פשוט מאד דלכ"ע הותר שוחט זה להיות שו"ב בציבור כמאז וכמקדם בהדייהו דשאר השו"ב חביריו כאשר היו באמנה כהוראת ב"ד יפה שבעירו ומ"ט ומ"ן אם יוסיפו עליו איזה חומרות בתעניות וסיגופים ומלקות ג"כ כמעשה רב מרן החבי"פ ז"ל כנז"ל דאז בודאי הגמור אין מקום עוד לפקפק עליו כלל וכל האוכל משו"ב אחר עשותו כ"ז סמוך לבו לא יירא כלל וכאמור: ומתוך דברי קדשם של הגאונים מהרח"פ ומהרד"ח ז"ל הנז' בתשובותיהם הנז' החכם עיניו יחזו תוכחת מגולה להרב האוסר לאותו שוחט ומערער על מעשה ב"ד של עירו אחר שכבר הרשוהו רבני ודייני עירו איך מלאו לבו להרהר אחד מעב"ד כיון דקם דינא וב"ד בתר ב"ד לא דייקי והרב הגדול מהרד"ח ז"ל אייתי בידיה תשו' הרב משפט צדק ז"ל בח"ב סס"י כ"ט דאחר שהאריך הרחיב למעניתו בנדון שלו שפסלו והסכימו בגזירת נח"ש שלא למנותו ושוב מינוהו רבני העיר ע"ז כתב הרב ז"ל בסוד"ק דודאי כדין עשו והביא לשון רש"י והרא"ה ז"ל על לאו דלא תסור דאל יאמר אדם איך אוכל חלב מה שהוא חלב גמור או איך אהרוג האיש זכאי אלא יאמר כך ציוה הנותן תורה שנעשה ככל אשר יורנו השופט כי רוח השי"ת על משרתי קדשו וישמרם מן הטעות ומכשול ולא יצא מפיהם כי אם האמת עכ"ל ואוקי באתרין עכ"ל הדבז"ל יע"ש ודון מנייהו ואוקי באתרין נמי ובתחילת תשו' הרב מהרד"ח ז"ל שם כתב וז"ל והואיל דנפק מפומך שאין לערער על דבריהם כלל אי מצד הדין דב"ד בתר ב"ד לא דייקי וכו' תו מה כחך לפצות פה נגד מ"ש הרבנים דאין לך אלא שופט שבימיך וכו' עכ"ל יע"ש: