פני יצחק חלק ב רכו

כעת מוחזקת בהם ועדיין הם תחת ידה מצייא האלמנה הנז' להחזיק בהם ליזון מהם בעד מה שהזיק שעבוד דידה היורש הנז' במה שנתן חלקו בקרקעות במתנה והפסידה מליזון מהם ויכולה האלמנה הנז' לטעון קי"ל כמ"ד המזיק שעבודו של חבירו חייב אכן בחלקו בקרקעות שנתן לבניו כנז' אינה יכולה להחזיק בהם ולזכות בט' קי"ל כיון דקי"ל אין תפיסה בקרקעות דאין קרקע נגזלת וכל היכא דאיתנהו ברשות היורש איתנהו ובידו למוכרם או ליתנם במתנה לזולת וזכו בהם מקבלי המתנה תכף ומיד בהם ובפירותיהם מעכשיו ץ והדברים פשוטים: וכמו שכן ראיחי להרב ב"ד ז"ל בתשו' ח"מ סי' ל"ב הנשאל על יורש אחד שלקח כל נכסי עזבון אביו מעות ומט' והוציאם ואכלם ושוב עמדה אמו ותבעה אותו בב"ד שיפרע לה תשלום כתובתה מנכסיו כיון שאכל את כל מה שנשאר מאביו שהיה משועבד לכתובתה ופרע לה בב"ד כל אשר לו ואח"כ באו בעלי חובות של הבן ותבעו מהאלמנה כל מה שנטלה מבנה בטענה שאין לה זכות לגבות כתובתה רק מנכסי בעלה לא מנכסי בנה כי נכסי בנה הוא משועבד להם והיא גם היא אמרה שבנה נטל כל נכסיו שהיה משועבד לכתו' והוציאם לעצמו ואכלם וחייב לפרוע לה ובתחי"ד כתב הרב"ד ז"ל דאין הדין עם האלמנה לזכות בדין ב"ט קי"ל כס' רב האי גאון ז"ל דס"ל דגובה מהדמי' כיון דיחיד הוא בזה ואין לומר כפ' יחיד וכו' ושוב כתב שם בדל"ה ע"א שהדין עם האלמנה לזכות במה שבידה מטעם שבנה חייב לפרוע לאמו מדין מזיק שעבודו ש"ח כיון דהוא פלוגתא דרבוותא. קמאי ז"ל דעם דלהר"ש והנ"י והאח' והתוס' ז"ל ס"ל דאינו חייב מדין מזיק שש"ח מ"מ הרי בע"הת והראב"ד והרשב"א וצרור הכסף ז"ל כולהו ס"ל דחייב מדין מזיק שש"ח דכיון דהאלמנה היא אמו מוחזקת עתה בנכסי בנה מעתה הדין עם האלמנה וכו' ודידי שקלי עכפר"ק יעש"ב: ובכן לכאו' היה נראת דה"ק והוא הטעם בנד"ן כיון דעתה האלמנה מוחזקת בנכסי בן בעלה היורש שנתנם במתנה לבניו יכולה לתפוס חלקו במטלטליה בעד מה שחייב לה היורש הנותן הנז' בעד מה שהזיק שעבודה דידה שהיה לה על חלקו בקרקעות שנתן מדין מזיק שש"ח בטענת קי"ל כהראב"ד וסייעתיה דמחייבים אותו מדין מזיק שש"ח והסכמת הרב"ד ז"ל וכמדובר: ותו היה נ"ל לכאורה לזכות אלמנת ראובן דנ"ד לזכות לתפוס ליזון מהמטלטלים של חלק היורש הנז' שנתנם במתנה מטעמא אחרינא שכתב הראב"ד ז"ל בתחי' דיבר בקדשו דהגם דבתחי"ד לא זיכה להאלמנה ע"פי סברת רב האי גאון ז"ל דס"ל דגובה מהדמים משום דהוה ס"ל למר דרבינו האי גאון ז"ל יחיד הוא בסברתו זאת שסובר מהדמי' משו"ה כתב בתחי' דאפי' האלמנה מוחזקת הדין נותן להוציא מידה אכן בתר הכי שם בדל"ט סע"ג דנפק דק ואשכח להרב צרור הכסף ולרי"ו ז"ל דס"ל כרב"י האי גאון ז"ל והדר ביה מר ממ"ש בתחי"ד וכעת הסכימה דעתו ז"ל דכיון דהאלמנה היא מוחזקת יכו"ל קי"ל וכו' יעש"ב וא"כ ה"ה בנד"ן נימא הכין דהגם דבנ"ד לא מכר הבן היורש הנז' כלל כי אם נתנם במתנה מ"מ כיין דנתנם באחריות ובשעבוד כנז' בשאלה הא קי"ל דמתנה שיש בה אח' דינה כמכר גמור כמ"ש הטור ומרן ז"ל בח"מ סי' קע"ה בדיני מצרנות יע"ש וכ"כ עוד להדיא מור"ם ז"ל משם הריב"ש בסי' ר"ה בהגהה וז"ל מתנה שיש בה א"ח נכסיה דינה כמכר וכתב שם הסמ"ע מהריב"ש ז"ל דה"ט דאין דרך העולם לקבל א"ח במתנתם ובודאי דמכירה היתה וכו' יע"ש וכיון שכן הגם שאין כאן מתן מעות דמי הקרקעות שנתן לבניו מ"מ יכולה האלמנה ליזון מדמי המ"ט חלק היורש שתחת ידה בעד דמי הקרקעות שנתנם דזה עדיף מדמי הקרקעות אם היה מוכרם בפי' בטענת קי"ל כרה"ג ז"ל וסייעתיה וככל מ"ש הרב"ד ז"ל בסוד"ק הנז' וכמבואר: ולא עוד אלא רוצה אנכי דבנ"ד אין אנו צריכים לזכות האלמנה דנ"ד בט' קי"ל כרה"ג ז"ל כלל כיון דאנן בדידן גררינן בתר מרן ז"ל שקבלנו. הוראותיו א"כ תו אין אנו צריכים לטענת קי"ל כלל מאחר דמרן ז"ל בשה"ט א"הע סי' צ"ג סכ"א דפסק להדיא בסתם כדעת עליון רה"ג ז"ל דגובה מהדמי' אלא דבתר הכי כתב מרן ז"ל דיש מי שחולק ואו' דאינה גובה מהדמים יע"ש וכיון דסברת רה"ג ז"ל פסקה בתחי' בסתם מוכח להדיא דס"ל למרן א"ל להלכה כרה"ג ז"ל וגם דסבי ת הרא"ש ז"ל דפליג ע"ד רה"ג ז"ל שנאה בלשון יחיד בשם יש מי שחולק ואו' זהו ג"כ הוכחה ברורה שדעת מרן לפסוק כדה"ג ז"ל וא"כ תו אין אנו צריכים לזכותה בטענת קי"ל כלל וכמובן: ועם דחזינא למרן ז"ל גופיה בשה"ט ח"מ סי' ק"ד בדין בע"ח שקדמו היורשים ומכרו קרקע אביהם דאפליגו התם נמי רה"ג והרא"ש ז"ל אי גובה בע"ח מהדמים או לא ומרן ז"ל שם בש"ע ס"ד הביא ב' הסברות וסברת רה"ג ז"ל הביאה בל' יש מ"ש שגובה מהדמים שביד היתומים דנראה מזה דהוא יחוד בס' זאת מדלא כתב יש אומרים ובתר הכי הביא לנו סברת הרא"ש ז"ל דס"ל דאינו גובה מהדמים בלשון י"א א"כ מדהביא ס' הרא"ש באחרונה ושנאה בלשון רבים ודאי דס"ל למרן ז"ל כהרא"ש ז"ל וזה כלל גדול בדעת מרן ז"ל והוא פשוט ומוסכם מכל וכמ"ש כן להדיא מר שארי הרב צדק ומשפט נר"ו בסי' ק"ד על דין זה עצמו יע"ש: וא"כ נמצא ח"ו דמרן ז"ל סותר דידיה אדידיה מא"הע לח"מ ולכאורה הדבר תמוה מאוד תמהני טובא מהרב מר שארי הנז' נר"ו שלא זכר שר למ"ש מרן ז"ל עצמו בא"הע סי' צ"ג הנז' שהיד. הפך מ"ש מרן עצמו בא"המ סי' צ"ג ממ"ש איהו גופיה בד' מרן ז"ל והוא פלא עצום: ואחר החיפוש היטב בס' ש"ץ הפוס' זלה"ה את זה ראיתי לגדול אחרון מאחרוני זמננו זה הוא הרב נוכח השולחן ז"ל בנימוקיו לש"ע ח"מ סי' ק"ז דנרגש מזה משמיה דגב"ר הרב מהרמב"ח ז"ל שכן הקשה בתשו' כתי' ע"ד מרן ז"ל. אהדדי והצ"ע יע"ש: אמנם תו חזיתיה למני"ר הרב נוכח השולחן. ז"ל גופיה בתשו' ח"מ סי' כ"ג שעמד