פני יצחק חלק ב רכד

גם להוציא ושלא לומר המוחזק קי"ל דלא כוותיה ובפרט בא"י ת"ו שכבר קיימו וקבלו עליהם דעת מרן ז"ל בתשו' גם להוציא כידוע: ובכן חיובא רמיא על אלמנת ראובן דנ"ד למסור כל. עזבון בעלה בגדים ותכשיטין ומט' העודפים עליה ביד נאמן ע"י בדה"ץ למוכרם ולהרויח ולהשביח בדמיהם ליזון מהם היא תחילה די מחסורה ומן המותר יזונו היורשים בלתי שום סירוב מאחר שכן שוהד"ן וכמו שנתבאר וכבר מילת' אמורה דכל מ"ש מרן ז"ל בתשו' הנז' עפי"ד רי"ו ז"ל הנ"ל הוא אפי' שהיתה תפיסת האלמנה בהם היתה כדין וכהל' דהיינו מר מר' הר או מסימטא ובאחד מדרכי הקניות ולא מרשות המת דהכי מוכחי להדיא דברי מרן ז"ל בתשו' הנ"ל וכן הבין בד"ק בפשוט הרב ב"ד ז"ל בתשו' א"הע סימן ג"ן בדמ"ב ע"ג כיעו"ש: איברא דמרן ז"ל גופיה בב"י א"הע סי' צ"ג הבי"ד רי"ו ז"ל הנ"ל וכתב עליו וז"ל ונ"ל שטעמו הוא מפני שתפיסה זו אינה כלום דלאה"מ הוא ואפי' למ"ד דתפיסה דלאח"מ מהניא ה"מ מר"הר או מסי' אבל מרשות המת לא הויא תפיסה לד"ה וכו' עכ"ל מוכח להדיא מדב"ק הללו דאם היתה תפיסה כדין גם רי"ו ז"ל מודה דלא מפקי' מינה כלל גם למוסרם ביד נאמן וזהו הפך המובן מדברי מרן שבתשו' הנ"ל וי"ל וק"ל וע"ע בתשו' הרב כר"ש ז"ל א"הע סי' ל' ובתשו' הרב דב"מ ז"ל בתשו' א"הע סי' מ' ומ"ג יעש"ב ואכמ"ל בזה: איך שיהיה בנ"ד דלא היתה תפיסתה כדין כלל אלא מרשות המת והיורשים מאהלים כאשר כאשר המה בלתי ס' מפקינן מינה ויהבינן להו ביד שליש נאמן כד' מרן ז"ל בב"י ובתשו' הנ"ל וברור: אמנם את זה ראיתי להרב ב"ד ז"ל בתשו' דסי' ג"ן הנ"ל דבתר דאייתי בידיה תשו' מרן ז"ל הנ"ל והשווה דעתו לד' מהריב"ל ז"ל ואסיק דלכ"ע זה שתובע היורש למוסרם ביד נאמן הדין עמו ושוב כתב מדיליה ומסברא דנפשיה דכ"ז אינו אלא כשאין האלמנה רוצה בשליש כלל אלא רוצה להחזיק בנכסים לבדה אבל אם רוצה להחזיק בהם עם השליש יחד בשיתוף כב' אפוט' אז אין מוציאין מידה ליתן ביד השליש לבד אלא יהיו ביד שניהם כדי שתראה ותשגיח האלמנה שיהיו הנכסי' נתונים בדרך בטוח שלא יאבדו ולא יפסדו שהרי וכו' משמע דוקא בשלא תפסה אינה יכו"ל שיהיו הנכסי' במקום בטוח הא תפסה אפי' שמוציאין מידה לית ביד שליש יכו"ל שיהיו הנכסים במקום בטוח וכו' ועוד דמידי הוא דמוציאין מידה ליתן ביד שליש אינו אלא משום שלא תלקה מד"הד שלא יוכלו היורשים לפקח בשלהם הרי כשנותנים ביד שליש עם האלמנה יוכלו לפקח ולישא וליתן בהם ע"י שניהם עכ"ל יעש"ב: והנה עם שד"ק הנז"ל לא נאמרו אלא באופן שתפיסתה היתה כדין וכתחו"ל וכגוונא דנדון שלו שהב"ד הם התפיסוה מידם לידה ונעשית מוחזקת בהם כדין וכה"ל וכמ"ש הרב"ד ז"ל גופיה לעיל בדמ"ב ע"א וע"ב ולזה ס"ל למר דאם תטעון האלמ' שרצונה להיות בשיתוף עם השליש דשומעין לה משא"כ בנ"ד שלא היתה תפיסתה כדין כלל כנז"ל א"כ מצ"ל דבכה"ג דוד" גם הרב"ד ז"ל יודה דאם תטעון כן דאין שומעין לה כלל וכמובן: אכן מ"מ מאחר שדבריו ז"ל הם דברים של טעם מילתא דמסתבר נינהו וגם ראיתי להרדב"ז ז"ל בחדשות ח"א סי' קי"ט דהוא תנא דמסייע ליה להרב"ד ז"ל כיעו"ש א"כ נלע"ד ברור דגם בנד"ן אפי' שלא היתה תפיסתה בהם כדין עכ"ז אם תטעון האלמנה שרצונה להיות בשיתוף עם השליש דשומעין לה ברם אם אינה רוצה למסור ביד שליש כלל אזי כופין אותה בדין לשמוע לקול מורים להוציאם מידה וליתנם ביד שליש נאמן לבדו בלתי שיהיה מדעתה אך ורק יניחו בידה שיעור מזונות י"ח והשאר יתנום ביד שליש ע"כ של"כ וכהסכמת הרב"ד ז"ל שם והדברים ברורים: וצופה אנכי להרב משכנות הרועים ז"ל במ"ע המ"ם אות הנ"ו שכתב וז"ל אלמנה שתפסה מנכסי בעלה מ"ט וכו' והיורשים טוענים שיתנו הנכסים בידם למוכרם ולישא וליתן בדמיהם ולהרויח בהם ולהעלות לה מז"ו עיין בתשו' מרן ושאלתי ע"ז למ"ץ הרב מהרש"א וכו' שזו הלכה העלה בפסקיו שאין שומעין להם שלא יהיו בנות ישר' חייהם תלויים מנגד וכו' וכעת ראיתי להרב"ד בסי' א"ן שעמד בזה וכ' וגם הוא הביא תשו' מרן אשר הובאת לך שלה ליתנם ביד שליש להרויח בהם וכך העלה הרב ז"ל עכ"ל יעש"ב: והנה מ"ש הרב ז"ל בתחי"ד משם מהרש"א ז"ל דאין שומעין להם מצינן לתרוצי דב"ק ולומר דבודאי איירי הרב ז"ל באופן דהיורשים רוצים ליקח מידה הנכסים ולהניחם בידם בזה הוא דכתב דאש"ל וכו' אבל אם היו טוענים היורשים להניחם ביד שליש נאמן הא ודאי דמודה הרב ז"ל דמפקינן מינה ויהבינן להו ביד נאמן וכהסכמת מרן ז"ל בתשו' הנ"ל דלא יתכן לומר שהרב מהרש"א ז"ל יחלוק ע"ד מרן ז"ל שבתשו' הנז' ויפסוק הדין כל בתר איפכא דהא ודאי ליתא כיון דגם באתריה דמני"ר ז"ל קבלו עליהם הוראות מרן ז"ל גם בתשו' וכמבואר בס' משכה"ר ז"ל בדוכתי טובא עצמו מספר אלא ודאי הדבר ברור כדכתי' בעניותין בדעתו ז"ל והוא פשוט: אמנם מ"ש עוד הרב משכה"ר ז"ל בסוד"ק משם הרב"ד ז"ל שהעלה שלא ליתנם ביד שליש כנז"ל הא ודאי אם הדברים ככתבם קשים לשמוע דלא כתב כן הרב"ד ז"ל כי אם דוקא בנדונו שהתפיסוה ב"ד וגם בעלה בחייו התפיסה בידה ובצוואה בזה הוא ש"כ הרב"ד ז"ל דבכגו"ד אין הדין עם היורש ליתנם ביד שליש ג"כ אמנם באלמ דעלמא שלא התפיסה בעלה בחייו ולא ב"ד כלל כי אם תפסה מעצמה אח"מ בעלה אפי' תפסה תפיסה המועלת כראוי עכ"ז עלתה הסכמת הרב"ד ז"ל שם עפי"ד מרן ז"ל שבתשו' דהדין עם היורש ליתנה ביד שליש נאמן וכמבואר כ"ז בדברי הרב ב"ד ז"ל בביאור שאין אחריו ביאור ואין ספק דהרב משכ"הר ז"ל אגב ריהטיה כתב כן או דקאי דוקא על אותו נדון דהרב ב"ד ז"ל או דט"ס נפל בד"ק ובמקום שלא ליתנם צ"ל אלא ליתנם ביד שליש ובהכי ניחא הכל ופשוט: וכן ראיתי להרב דרכי נועם ז"ל בתשו' ח"מ סי'