פני יצחק חלק ב רכג

(תשובה נשמטה ממקומה בחלק א"הע ובמקום הזה ימלא חסרונה) שאלה ראובן נלב"ע בא"י ת"ו וחלי"ש והניח אחריו ברכה הבנים בניו חנוך ופלוא שנולדו לו מאשתו הראשונה אשר מתה בחייו וגם הניח אלמנתו ושמה דינה ולא ילדה לו כלל והניח להם כל עזבונו מקומ"ט וכל כלי הבית בגדים ותכשיטי זהב וכסף ונחושת וחובות על הזולת כשטרי מכר ושכי'. והנה חנוך בנו הגדול לא נמצא בעיר כ"ז פטירת מ"א ז"ל והוא דר במד"ה רק פלוא בנו ה"ב הנז' שם נמצא ושם היה בבית אביו כפטירתו וגם אח"ך נשאר דר שם בבית אביו עם אלמנת אביו דינה הנז' ימים במספר ירחים והתחיל להשכיר קרקעות אביו כדי ליזון מהם אלמ' אביו כדמ"ל וכעת תבע מאלמנת אביו הנז' למסור בידו כל התכשיטים והבגדים והמט' מעזבון אביו היתרים שבידה וכל השטרות כדי למוכרם ולגבות דמיהם ליתנם לריוח היום כדי שתיזון מהם אלמ' אביו הנז' ומן היותר יזונו ג"כ בניו הנז' כי שכירות הבתים לחודיהו לא יספיקו בעד מזונותיה אפי' לשליש ולרביע והאלמנה דינה הנז' נתנה כתף סוררת ולא הטית אזן לדבריו כלל באומרה שהיא תפוסה בכל עזבון בעלה במקומ"ט ואם לא יספיק לה שכירות הבת'ם היא עצמה תמכור על ידה מהמט' שתחת ידה קמא קמא לתשלום מזונותיה עד שתכלה הכל ואח"כ תנכה כתובתה ממקרקעי של בעלה ואם תמות היא קודם שתגבה כתובתה יורשיה מזרע אביה הם יורשים כתובתה מאחר שכבר יש לה נאמנות מפורש מבעלה הנז' על גביית כתובתה והיורש פלוא הנז' טען כנגדה על הנאמנות הנז' שהוא יודע בבירור שאביו היה אנוס ממנה בזה ויש לו עדים ע"ז. והנה פלוא הנז' בראותו לאלמנת אביו הנז' שהיא מתרסת כנגדו ואין מידה מציל עמד וכתב שטר מתנת בריא לבנו הקטן ולבנותיו הקטנות בכל חצי עזבון אביו מקומ"ט המגיעים לו בתורת ירושה בזיכוי ע"י אחרים ובאחריות ובשעבוד באופן היותר מועיל ומינה מורשים בעד מקבלי המתנה הנז' לפקח ולהשגיח על חצי עזבון אביו השייכים לבניו הקטנים ולעמוד בדין עם אלמ' אביו הנז' למען הציל אותם מידה: אי לזאת הנה כעת המורשים הנז' שואלי"ם הלכו אם יכולה אלמ' ראובן הנז' להחזיק בחצי עזבון בעלה הנוגע לבנו פלוא הנז' וליזון מהם להיתה תפוסה בהם או לא ומוציאין מידה כל החצי הנז'. ועוד שואלים כענין אם יזכו בדין המורשים הנז' נגד האלמנה הנז' אם תוכל האלמנה הנז' לגבות מזונותיה וכתובתה כאשר את לבבה ממחצית העז' הנגע לחנוך הנז' הכל בשלימות או שאין לה לגבות מחלקו כי אם חצי זכותה. גם אם תגבה כתובתה אם תחלוק עם היורשים הנז' כיון שאין כאן שיעור שתי כתובות כמנהג א"י תו' או לא מאחר שהיורשים הנז' אינם בניה על הכל יורנו מ"ץ הדין עם מי ונלכה באורחותיו ויכא שכמ"ה: תשובה עד בשחק נאמן עלי דידי שלא היה רצוני להכניס עצמי וליטפל בדין עסק מכמה טעמי ובפרט שאין הפנאי מסכים עמדי מרוב עול הציבור והיחיד אשר השתרגו עלו על צוארי ולא יתנוני השב רוחי להשיב שואלי דבר הלכה ולבא בארוכה ומה גם כי די לי לעמוד בשלי ואולם נהפצרת השואל כי רבה והכביד עלי מאד דין גרמ'א שלא יכולתי המלט ולהשיב פניו ריקם דע"כ אמרתי להשיבו בקצרה מה שנוגע לענין דינא ותל"מ וזה החצי וה"א יעזור לי: ואען ואומר תחלה וראש מה שתבע הדורש מאלמנת אביו למסור בידו התכשיטין. והמ"ט וש"ח וכו' והיא השיבה שהיא תמכור על ידה ותאכל קמא קמא וכו' כנז' בשאלה. לזאת אשיב דלא צדקו בטענותיהם לא היורש הנז' ולא אלמ' אביו הנז' אלא דינא יתיב וספרין פתיחו דחייבת האלמנה למוסרם ביד שליש נאמן לפקח ולהשגיח עליהם לתועלת האלמנה והיורשים שכ"כ הרשב"ש ז"ל בסי' תר"ח ומהר"ש דוראן י"ל בתשב"ץ ח"ד סי' ט"ו דכדי שלא תכלה האלמנה הקרן חייבים ב"ד לעשות דרך נכונה וכן אנו דנים ונוהגים להעמיד הנכסים באיזה דרך ואופן שיעשו פירות כדי שתיזון מהם האלמנה והקרן יהיה קיים ואם היורשים יאמרו שתתן הנכסים בידם לישא וליתן אין שומעין להם עכ"ל וכן פוסק רי"ו לדעת הרי"ף ז"ל בתשו' והבי"ד מרן ז"ל בב"י א"הע סי' צ"ג דמוסרים אותם ביד נאמן יע"ש וכ"כ להדיא מרן ז"ל בתשו' א"הע דיני כתובה יעש"ב וע"ע למרן ז"ל בתשו' אבק"ר ס"סי ק' שסתם כהריב"ש ז"ל דל"מ תפיסה יע"ש: הרי לפנינו דעת עליון מרן ז"ל בתשו' הלזו מבואר יוצא דחייבת בדין האלמנה למסור כל מה שתחת ידה ביד שליש נאמן להרויחם ולהשביח' לתועלת היתו' ואינה יכולה לעכב ע"י מליתנם ביד נאמן אפי' שנניח במונח גמור דתפיסתה בהם בהם כדין וכהלכה משא"כ האמת שלא היתה תפיסת' כלל כי אם מאותו הסוג ה"ד שכ' מרן ז"ל בתשו' הנז' כיעו"ש אבל מ"מ הדין עמה שלא תמסרם ביד היורשים כלל וכמ"ש הרי"ף ז"ל בתשו' וכהסכמ' מרן ז"ל בתשו' הנז' וכמבואר: ועם דחזינא למרן החבי"ב ז"ל בכנ"הג א"הע סי' צ"ג הגב"י אות כ"ב שתמה טובא ע"ד מרן שבב"י שם ושבתשו' הנ"ל ואייתי בידיה להקת הפוס' ז"ל דס"ל דלא. מפקי' מינה אפילו תפסה מרשות המת דלא כמרן ז"ל יעש"ב מ"מ אנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו אפילו להוציא וגם במ"ש בתשו' כידוע וכבר אני עני בתשו' אחרת כת"י אשר לי בס"הק פני יצחק ח"ב העומד היום על מש'בח הדפוס כתבתי אני בעניותי דהדרי בי ממ"ש כעניותי בס"הק פני יצחק ח"א סי' והמוחזק יכו"ל קי"ל כמ"ד שלא קבלנו דעת מרן ז"ל בתשו' כיעו"ש: הנה באותה תשו' כתי' הנז' חזרתי בי מזה והעליתי שם דלא מצ"ל קי"ל הנז' מטעם כי נתברר לי אני הדל בתר הכין שכבר הוקבעה הלכה מכמה דורות בזה אח"ז דור דור ושופטיו מרבני הדורות שקדמונו ז"ל שהוחזקו לדון ולהורות כד' מרן ז"ל בתשו' אפי' להוציא א"כ איפה אוף אנן נמי חיובא רמיא עלן ללכת בעקבותהם והכי דיינינן וכוותייהו עבדינן לדון כמרן ז"ל בתשו' ג"כ