פני יצחק חלק ב רכב

בפס"ד הראשון הנ"ל ולא מצאתי גם בכל מ"ש הרב הפוסק כפי אהרן נר"ו הנ"ל שום כדי השבה לדחות מ"ש בעניותי כמש"ל ועדין במקומי אני עומד וככחי אז כחי עתה לזכות האלמנה בדינה ובחזקתה קתה מכל הטעמים הכתובים מה למעלה והנלע"ד כתבתי והמעיין יבחר: עוד מצאתי זכות גדול תולה להאלמנה הנז' דנ"ד ולבניה היתומים יצ"ו לזכותם בחזקתם לשאוב מים מהחצר הגדו' הנז"ל והוא ממ"ש עוד הרב עולת שמואל ז"ל בסי' כ"ה על נ"ד אחר שהביא דברי הרב בד' ז"ל שבסי' מב' הנז' דס"ל דכל שנשתמשו כאחד הבעלים עם המחזיק אין מועיל לו חזקה ומיניה יליף הרב הנז' לנ"ד לכאורה שוב כתב וז"ל אמנם נלע"ד דהדין עם משה ן' אברהם הגם שנאמר דהלכה היא הא דשכוני גוואי וכששניהם משתמשים כ"א לא על"ח אמנם הי"ד אם היה הרי"ץ מחזיק בבור לבדו ג"ש בלי שימוש הר"א כלל ועיקר אז הי"ל דין חזקה גמורה וכשהיה בא הר"א להשתמש בבור אמרי' דכיון דהרי"ץ קנאו והחזיק בו ש"ח לבדו ודאי מה שהניחו לשמש הוא דרך שאלה דאין לו היזק ממה ששואב מים גם הוא אבל עתה בנ"ד דהרי"ץ מעולם לא החזיק לבדו בבור כי אם עם הר"א ומשה בנו נר"ו בודאי אמרי' דהרי"ץ עצמו לא החזיק' עדין ואיך אינו מניחו שלא ישתמש ב. הר"א שהוא בעל ה"א והלא בעי' כגון שכוני גוואי דוק' דבאותו של שכו"ג הבעלים עצמם החזיקו בו ש"ח ויותר ואח"כ נתנו לזה וטען אתה מכרתו לי וכו' דאז אמרי' דמכיון דשכוני גוואי הו"א ונשתמשו ב' כ"א לא על"ח לא כן בנ"ד דמני"ר עדין הרי"ץ לא החזיק מפני שלא דר בו הוא לבדו א"כ אמרי' אפי' נשתמשו ב' כאחד על"ח למחזיק יען יד שניהם שוה בחזקה זאת ושניהם החזיקו ואמרי' אחר שמכר לו הבור חזר וקנאו ממנו והראיה שהחזיק בו ולא מצ"ל בשביל שאבד השטר אל"ח וכו' וא"כ ודאי דשפיר החזיק הר"א בבור הנז' והרי"ץ הנז' לא מצי למחות בו וכו' עכ"ל כמ"ש שהאריך הרב ז"ל להוכיח במישור כן מכל גדולי הפוס' דהכי ס"ל ראשון בק' מהרימ"ט ז"ל גופיה באותה תשו' עצמה דשי' כ"ט שכ"כ להדיא דבעי' שיהיה ידוע דהחזיקו הבעלים הם לבדם בתחי' בבית ש"ח ואח"כ אם ישתמש עמו חבירו ל"מ חזקתו אבל אם מעולם לא החזיקו הבעלים לבדם בתחי' אמרי' ודאי ששניהם החזיקו ויד שניהם שוה בו ואין אחד מהם יכול למחות בחבירו יעש"ב ובאמת שזהו חי' נכון ומוסבר מאד וה"נ מוכח להדיא מדברי הרב ב"ד ז"ל גופיה בסי' מ' שכ"כ וז"ל ונלמד זה ממ"ש מהרח"ש ז"ל בכמה דוכתי שכל חזקה וכו' וכיון דראובן הוא בעל הקרקע בודאי וש' הוא מחזיק וכו' עכ"ל יע"ש הרי להדיא דבעי' שיהיה ידוע וברור שהוא בעל הקרקע בודאי כנז"ל ובכן מינה לנד"ן כיון דמיום הווסדה ארץ שתי החצרות הנ"ל בני חצר הקטנה הם שואבים מים מחצר הגדו' הנז"ל ומעולם לא היתה להם שעת הכושר לבני חצר הגדו' שלא החזיקו לבדם במים הניגרים הנז' לשאוב הם לבדם כלל אלא בני שני החצרות הנ"ל החזיקו כאחד לשאוב מים מהנז"ל א"כ ודאי דיד שניהם שוה בחזקת מים הניגרים האלה ואין לאחד חזקה יותר מחבירו ולא מצו מחו בידייהו זע"ז כלל וכנז"ל וזה מוסכם מכל הפוס'. ז"ל ואין חולק ע"ז כלל וכמענו שזהו ממש החי' שכתב הרב דב"מ ז"ל בסי' א"ך והרב משה"ר ז"ל וכמשי"ר הרואה וברור וע"ש להרב עולת שמואל ז"ל הנז' שכתב עוד בנ"ד וז"ל וא"ת עדין יש לדוחה לדחות דזה דוקא בענין חזקה לא במכר דהא כיון דמסר לו שטר מכירה נעשה שלו לגמרי ולאלתר הוי חזקתו וכשבא שכנו להשתמש הרי הוי כעין שכוני גוואי דשניהם וכו' זה אינו וכו' אבל אם מתחי' נשתמשו ב' כאחד יד שניהם שוה באותה חזקה כאמור וכ"כ הלח"ש בדקי"ו יע"ש עכ"ל ודין מיניה ואוקי באתרין ממש דלא מעלה ול"מ מה שקנו בני החצר אשר בו המים גם למים ההם בשטר המקנה שבידם דמ"מ כיון דבני שתי החצרות הנ"ל מתחי' וראש נשתמשו ב' כ"א בשאיבת המים מחצרם יחד מיום שנתייסדו ב' החצרות הנ"ל ומעולם לא החזיק אחד מהם ג' ש"ח לבדו קודם חבירו אמרי' ודאי דיד ב' שוה בהם ואין לאחד מהם זכות במים ההם יותר מחבירו כלל א"כ ל"א מצו למחות זע"ז כלל דאמרי' כי בעלי ב' החצרות הקדמונים קנו המים הנז' בשות' יחד או בתר הכי קנה האחד מחבירו חלק במים הנז' ושטר היה להם ונאבד דטפי מ"ג שנין לא מזדהר איניש בשטריה א"נ השתי החצרות הנ"ל היו כולם לאיש אחד הוא בעל החצר הגדולה וככל האמור ומדובר מ"ל זה נלע"ד להלכה ולא למעשה עד שיכריעו בינינו חכמי ורבני דורנו שבכל עיר ועירו מדינה יצ"ו אשר אין להם שום פניה כלל וצור ישראל י"מ וימ"ן ויזכני לכוין לאמיתה של תורה לבל אכשל בדבר הלכה ויאיר עיני. בתורתו תורת ה' תמימה מש"ץ אכי"ר פי המדבר זעירא דמן חברייא עבד נרצע לכל יודעי דת ודין מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם והוא: הצעיר יצחק אבואלעפיא ס "ט ואחז"ר האיר וזרח אל עבר פנינו ספר הנחמר והנורא שער אשר ח"ב הנד"מ להגאון הרב מהר"א קובו ז"ל בסי' כ"ו שעמד על דעת מרן ז"ל בפלוגתא הרי'. ורשב"ם ז"ל הנ"ל ורב תנא הוא ופליג על רבני וגאוני ירוש' תו' ונסתייע מתשו' מרן ז"ל שבאבק"ר סי' ק"ך הנ"ל וכדכתיבנא אנן בעניותין ממש אלא דאסיק הוא ז"ל בסוד"ק דלא נתברר אצלו דעת מרן ז"ל בזה ולא זכר שר לתשו' מרן ז"ל שבאבק"ר סי' קכ"ו הנז"ל והוא פלא ושם בדמ"ד ע"ב אייתי בידיה רובא דרובא דרבוותא קמאי ובתראי דקיימי בשיטת הרב מהר"ש יפה ז"ל כיעוש"ב נפלאות מתורתו ברוך שחלק לו מחכמתו וע"ע לו ז"ל שם בתשו' סי' ל' דפ"ב ע"ב וע"ג וע"ד שעמד בהאי כללא דאזלינן בתר רובא דפוס' ועלתה הסכמתו דבעינן רובו מתוך כולו דוקא ותמה ע"ד הרב דת ודין והרב מטה יוסף ח"א סי' ה' והרב זכות אבות ח"מ סי' י"ב ודחה ד"ק מהלכה יעש"ב והוא ממש כדכתי' בעניותין: