פני יצחק חלק ב רכא

הקדמונים להם שגם הם היו תמיד מערערים על בני החצר הקטנה ושגם להם היו משיבים שיש להם שטר וגם הם חשבו שכן הוא האמת ולזה ג"כ היו לוקחים חלק בהוצאות מהם הא ודאי כ"ז אינו אמת כלל ולא מהימנינן להו גם בזה דמהיכן יכולים לידע על דורות הקודמים להם שאירע להם ג"כ כזאת וכזאת הא ודאי ליתא כלל: ועוד דאפי' למטוניה דמר ה"ה יצ"ו דמסייע להו מדין מחי' בטעות כנז' הא אפי' מרן ז"ל גופיה בבד"ה דאייתי מ"ר קרי בחייל דכיון שהוא דין זר מוכחא מלתא דמחי' בטעות היא כמבואר בד"ק יע"ש דוק מינה הא אם אינו דין זר וכגוונא דנ"ד דלאו דין זר הוא כלל ודאי אזיל ומודה מרן להגאון ורבי' הטור ז"ל דמחי' כהאי דלא מוכחא מילתא דבטעות היא הוי מחי' גמורה כי מאחר ששלי"ת יש אלהים שופטים בארץ דאיכא דייני בארעא מה חסר המקרא אם היו תובעים אותם לדין לאמר להם אחוו שטרייכו לב"ד ומה מחלוקת יהיה להם בזה כדי שנאמר שכיוונו למעט במח' וכמו שכבר כתבתי כ"ז ויותר מזה למעלה: ותו דכדי לומר מחי' בטעות הוי ול"מ הנה מהריב"ל ז"ל בח"ב סי' ע"ג הטיל תנאי בדבר דבעי' דאיכא רגלים לדבר שטעה בדין הא לאו"ה דליכא רג"ל לא מהימן לומר שטעה יע"ש והכא בנ"ד מאי רגלים לדבר איכא כדי לומר שטעו בדין ומחילת' בטעו' היתה אדרבא רגלים לדבר איכא לומר שלא טעו כלל דהא היו יכולים לתובעם לדין לברר דבריהם ושטריהם ואז היה מתגלה שקריהם ולמה סמכו על דבריהם אלא ודאי הדברים מוכיחים שלא היו דברים מעולם שלא היו מערערים הם כלל כי היו יודעים באמת שיש לבני חצר הקטנה זכות במים הניגרים שלהם מקדם קדמתה ולזה היו לוקחים מהם חלקם בהוצאות לתיקון המים חלק כחלק הם וכל בעלי החצר הקודמים להם ולא היה ערעור עליהם בזה מעולם כלל וככל מש"ל וברור: ואפילו למ"ש הרב מהריק"ו ז"ל בשו"ך משם רבינו אביגדור ז"ל דנשאל הוא ז"ל על המחזיק ג"ש בדבר שאין יודע בעל דינו שמן הדין אינו יכול לעשות ולבסוף נודע דשלא כדין עשה אם יכול לערער או לא והשיב הוא ז"ל דודאי יכול לערער דאין לו חזקה כלל כי מה שלא מיחה לפי שלא היה יודע שהמוחזק היה עושה שלא כדין וכו' ומיהו לא כל הענינים שוים דאם הוא דבר שהדעת מצי טעי הכי נאמר למחזיק זיל ברור אכילתך ואם אין הדעת טועה בו שאין רגילים בני אדם לטעות בכך לאו כ"כ לומר לא ידעתי שהייתי יכול למחות לבטל חזקתו של זה וכו' עכ"ל יעש"ב עכ"פ הרי שסיים וכתב דבעי' עכ"פ שיהיה הדעת טועה בכך דהיינו שרגילים בנ"א לטעות בכך אזי אמרי' דמחי' בטעות הויא ול"מ ול"מ הא אם אין רגילים בנ"א לטעות בכך אפי' אם הוא טוען שהוא לבד טעה כך לאו כל כמיניה דבעי' דוקא שרגילים הבנ"א לטעות בכך דוקא וכמ"ש מוהריק"ו ז"ל בסוד"ק הנז"ל והכא בנ"ד הגם דיאמרו בני החצר הגדו' דטעו בכך מ"מ אין רגילים שאר בנ"א לטעות בכך כלל דמי פתי יאמין לכל דבר שאומר לו בעל ריבו שכנגדו כיון שכן דרך בעל הריב לטעון כל מה שלבו חפץ ובע"ד שכנגדו אומר לו חות לדינא ויבחנו דבריך כידוע ומה גם שגם בעלי החצר הגדולה עצמם לא אפשר שיטעו בכך כיון שהם פקחים גמורים לכל דבריהם וענייניהם ובפרט דאיכא מנייהו ת"ח רשומים דגמירי וסבירי וידעי בדין וכבר הרב כנה"ג ז"ל בסי' ע"ט הגב"י אות י"ד עלה ונסתפק בת"ח דגמיר וסביר ומוחזק בעיניני הדין דלא טעי בהכי וידע הדין אם נאמן לומר שטעה בדין או שכח וכתב דאם היה בא מעשה לידו היה דן דאם טוען כן להוציא אינו נאמן אבל להחזיק בידו נאמן וכו' יע"ש וכן הסכים הרב לב מבין ז"ל בדקס"ג יע"ש וכבר כתבנו דבנ"ד בני החצר הגדו' באים להוציא לבני החצר הקטנה מחזקתם ולאו כל כמינייהו לטעון כן כיון שמהם יש ת"ח רשומים כנז"ל: והן אמת שדברי מוהריק"ו ומהריב"ל ז"ל בכלליהם הנז' אינם מוסכמים מכל ומידי פלוגתא לא נפקא וכמ"ש הרב הגדול ר"ל כמהרד"ח ז"ל בנדיב לב ח"ב ח"מ ססי' ל"ב יע"ש שהאריך בזה וגם אני בעוניי עמדתי כבר בדין זה באשה שמחלה קצת מכתו' לבעלה ושוב טענה דמחי' בטעות היתה והארכתי קצת בזה ואספתי בא'מרים סברות הפוס' ז"ל המדברים בפרט זה בתשו' כ"י אשר לי יע"ש ומשם באר"ה דמידי פלוגתא לא נפקא וכעת ראיתי ג"כ למרן החבי"ב ז"ל בתשו' בע"ח ח"מ ח"א סי' ר"ל דרצ"א ע"ד שכתב משם מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ק"ך שכתב בשם הרשב"א ז"ל שכיון שדר הדר ולא ערער בע"הב מחל לו ואעפ"י שהיה חושב שמן הדין י"ל זכות לדור שם והו"ל מחי' בטעות בכה"ג הויא מחי' וכתב עליו הרב החבי"ב ז"ל וז"ל ואיברא שעדות הרב נאמנה מאד וכו' אך תמיהא. לי שז"ש בשם הרשב"א וכו' כל הפוס' חלוקים ע"ז וכו' יע"ש שהניח בצ"ע יע"ש ובהורמנותיה דמר נלע"ד ליתורי דעת הרשב"א ז"ל דמיירי בדליכא רגלים לדבר שטעה א"נ שאין רגילים בני אדם לטעות בכך וכדס"ל למוהריק"ו ולמהריב"ל ז"ל מר כדא"ל ומר כדא"ל כנז"ל ואחר החיפוש כן ראיתי להרב מהר"א פרנסיס ז"ל בתשו' כי באה בבאר מים חיים מוצירי ח"א ח"מ סי' י"ב דצ"ו שתי' כן לדעת הרשב"א ז"ל יע"ש והנאני וגם הוא ז"ל הסכים לחי' מוהריק"ו ומהריב"ל הנז' כיעוש"ב ועע"ש בסי' י"ג וי"ד מ"ש בזה: איך שיהיה הגם דמידי פלוגתא ל"ן וכנז"ל מ"מ כבר כתבנו לעיל דהמחזיק הוא המוחזק וסמא בידיה לו' קי"ל כמהריק"ו ומהריב"ל ז"ל בחי' הנז' ובפרט דרוב הפוס' האח' ז"ל הסכימו לתרי חי' הנ"ל דהגם דנימא דאזלילן בתר רוב דעות האיכא רוב דעות הפוס' ז"ל המסכימים לחי מוהריק"ו ומהריב"ל ז"ל כמש"ל אשר עפיד"ק נפק"ל לנ"ד דלא מצ"ל בני החצר הגדו' מחי' בטעות היא זאת ובפרט דהאמת יורה דרכו דלא שייך הכא טענת מחי' בטעות כלל וככל מש"ל ודלא כהרב הפוסק נר"ו גם בזה והדברים ברורים: סו"ד כלל העולה מכל האמור דלענד"ן הדין עם האלמנה והיתומים הבנים בניה יצ"ו בעלי החצר הקטנה וזכו בחזקתם לשאוב מים מחצר הגדולה שכנגדם כמאז וכמקדם וכמ"ש אני עכ