פני יצחק חלק ב רכ

ולענ"ד אפשר דמהרשד"ם ז"ל אף הוא היה מכוין לחי' הנ"ל דמהרח"ש הלוי ז"ל דבלוקח נגד לוקח ל"מ האי טענתא דשכוני גוואי ואפי' רשב"ם ז"ל מודה וכנז"ל ובנדון זה דמהרשד"ם מבואר להדיא בשאלה שלפניו כי היה לוקח נגד כמה לוקחים אשר היו דרים בחצר זה אח"ז שכ"כ וז"ל וראובן טוען כנגדו ואומר הפתח הזה עומדת זה כמה שנים וכמה בע"ב היו דרים בחצר וכל או"א דר בה יותר מש"ח וגם אני והמוכר דרנו בה יותר. מש"ח ושום אחד מהם מהדרים בחצר הזה לא מיחה וכו' עכ"ל יע"ש וכ"כ בתוך התשו' הנז"ל וז"ל שהדין פשוט בגמ' ובפוס' דטענינן ליורש ולוקח וכאן יש יורש ולוקח ואחר שזה כמה שנים שפתח זה פתוחה לחצר הנזכר פשיטא דטענינן לראובן שהקודמים אליו ברשות כל הדרים בחצר החזיקו וקנו במכר או במתנה איך שיהיה הדין עם ראובן וכו' עכ"ל וכ"מ מסוד"ק הנז' וז"ל אבל בנ"ד שהמחזיק אינו מודה למערער אלא בעדים שהיה שלו ביחוד הדין עם ראובן וכו' עכ"ל יע"ש הנה מבואר להדיא מכל ד"ק הנז' דנ"ד מיירי בשניהם לוקחים בלתי ס' כלל ומשו"ה כתב דהדבר פשוט אצלו מאד דאין הנדון דומה לראיה כנז"ל ולרוב פשיטותו אצלו החילוק הנז' לא הוצרך לבארו כלל כדביארו מהר"ש הלוי ז"ל וגם הדב"מ ז"ל גופיה אשר קרא ערער ע"ד מהרש"ל ז"ל במטה אשר סי' י"א כנז"ל עכ"ז בספרו דב"מ סי' ל"א סיים עלה דרב גובריה אמרה וע"ע לו ז"ל שם בסי' א"ך בבי"ד וסיים דגם הכנ"הג הביאו בסתם בלתי חולק עכ"ל יע"ש זה נלע"ד בישוב דעת מרן ז"ל ובפי' דברי ההג"א ז"ל ומהרשר"ם ז"ל והגם שכל הפוס' ז"ל האח' לא פי' כן בדברי ההג"א ומהרשד"ם ז"ל הנז"ל מ"מ מקום הניחו לי ומה שנלע"ד ע"ד בכוונ' דבריהם ז"ל כתבתי הדרן לדאתן עלה לנ"ד הא ודאי דינא הכי ככל מ"ש מרן ז"ל בתשו' זו דבשניהם יורשים או לוקחים לכ"ע טענינן ללוקח וליורש הבא בטענת חזקה הגם דהמוכר או המוריש דידהו לא הוה מהימן בלתי ראיה ועדים כדס"ל למהר"ש הלוי ולמרן ז"ל ולפי האמו' גם מהריב"ל ומהרשד"ם והג"א ז"ל ה"נ ס"ל וכמש"ל והגם דנימא דרבו החולקים ע"ז כמ"ש הדב"מ ז"ל במטה אשר שם וכנראה לכאו' מד' הרב נח"בך ז"ל בסוף סימן ב' הנז"ל כיעו"ש מ"מ למרן ז"ל אנו שומעים דוקא וככל מש"ל ודלא כמ"ש הרב הפוסק נר"ו בסוד"ק הנז"ל וברור: ואגב אורחין בעוברי דברי מהרשד"ם שבסי' ער"ב הנ"ל הוקשה לי לענ"ד עליו טובא במ"ש שם וז"ל וראיתי לבאר לשון שכתב ב"י בסי' ק"ס בח"מ וז"ל ואיכא מ"ד דאי ליכא סהדי דהאי ארעא דמערער הוה כ"ע לא פליגי דל"צ לוקח לאתויי ראיה אלא הכא בדהאי ארעא ידיע דלמערער הוה עסקי' ע"כ ולכאורה י"ל איך אמר ואיכא מ"ד וכו' כנראה שיש מקום פקפוק בדבר הזה או שמא יש איזה מפקפק וחולק בדבר הזה וזה. א"א שהדבר נראה פשוט מאד א"א להכחישו וכו' עכ"ל יע"ש והוא פלא עצום איך לא ראה להרי"ף ז"ל והביאו מרן שם בב"י גופיה שהביא קודם סברת האיכא מ"ד הנז' וכתב עוד וז"ל שי"מ מעשה זה כד מערער לית ליה סהדי דהאי ארעא דיליה היא והלכה כרבא דפליג אר"ן ואמר על המערער לה"ר דמוציא הוא והממ"עה ואיכא מ"ד וכו' עכ"ל הרי להדיא שי"מ הפך סברת האיכא מ"ד הנז' ואיך כתב הוא ז"ל שא"א שיהיה איזה מפקפק וחולק בדבר וכו' ובאמת שהדבר מתמיה מאד ולא ראיתי כעת לשום אחד מן הפוס' ז"ל שנתעוררו עליו בזה וצל"ע ויותר יגדל התימה ע"ד הרב כנ"הג ז"ל בסי' ק"ם הגב"י אות כ"ב שהביא דברי מהרשד"ם ז"ל הנ"ל ולא נתעורר עליו כלל בזה והוא פלא: עוד כתב ה"ה נר"ו וז"ל כתב עוד וכו' וע"ז השיבו ואני אומר וכו' אין זה השבה כי מה לי נתינה מרובה מ"ל נתינה מועטת הרי יש כאן הוכחה שיש להם חלק במים ומאן פלג לן בין מרובה למועט וכו' עכ"ל אנא דאמרי אפריין נמטייה למר שעכ"פ הסכים עמי בזאת בלבד ברם דא עקא במ"ש עוד הוא יצ"ו וז"ל אך מ"ש עוד דהיו סבורים וכו' אלה הדברים ניתנו ליאמר וי"ל ע"מ שיסמוכו ומהשורש של מחי' בטעות וכו' עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין מה ענין מחי' בטעות הכא בנ"ד דאטו בני החצר הקטנה טוענים טענת מחי' מבני החצר הגדו' הדרים כעת מכח מה שהיו פורעים עמהם ההוצאות כדי לבא עליהם מ"ט מחי' בטעות הא באמת להד"מ כלל שלא בא בפיהם טענה זאת כלל דהא לא באו עליהם כי אם בטענת מכר ומתנה מבעלים הראשונים של החצר הגדו' ומביאים ראיה לזה ממה שהם פורעים עמהם הוצאות עם כל בני החצר הגדו' הקדמונים לאלו הדרים עתה מימות עולם ומשנים קדמוניות מיום שנתייסדו אלו שתי חצרות הנז' דממה שהיו פורעים הוצאות עמהם הוברר הדבר שיש להם ונחלה במים הניגרים האלה מכח מכר או שות' או מתנה בקנין מבעלים הראשונים כנז"ל ולאו מט' מחי' אתו עלה כלל וגם בני החצר הגדולה הדרים כעת עצמם לא אתו עלה מט' מחילה כלל כדי דליסייענהו מר מדין מחי' בטעות כי אם הם אומרים דממה שהיו משיבים להם שי"ל שטר בזכיית המים חשבו בדעתם כי אמת היה הדבר שיש להם שטר וזוהי סיבה שהיו לוקחים מהם חלק בהוצאות ויצאו אלו באלו וכו' ככתוב כ"ז בדברי החולקים עלי יצ"ו הנז"ל וכשאני לעצמי כבר השבתי למעלה על ד"ק הנז' יצ"ו דמעיק' דדינא להד"מ שלא היה שום ערעור על בני החצר הקטנה כלל מצד בני החצר הגדו' ע"ד שאיבת המים מאצלם כלל זולתי פעם אחת עמדו לדין יחד ע"ד הבריכה החדשה שרצו לעשות בני החצר הקטנה בחצרם ולמלאתה תמיד כפעם בפעם ממים הניגרים שבחצר הגדו' וע"ז מנעו אותם בדין מלעשות הבריכה בחצרם יען שהוא דבר חדש שלא זכו בו מימי קדם ואולם ע"ד שאיבת המים מאצלם לא ערערו עליהם כלל מעולם ועוד דלא עמהם בלבד הדרים כעת בחצר הגדו' הם פורעים הוצאות לתיקון המים הניגרים הנז' אלא גם על כל בני חצר הגדו' הקודמים להם בזמן קדום היו פורעים עמהם בהוצאות המים הנ"ל כנז"ל וא"כ מה הועילו חכמים בתשו' הנז"ל שהיו חושבים שיש להם שטר וכו' וכי יכולים לטעון גם על בעלי חצירם