פני יצחק חלק ב ריט

ואכתי לא שמעינן דטוענין ליורש וללוקח אפי' היכא דלית חזקה למוכר או למוריש דזה לא למדנו כי אם מדפריך תלמודא בתר הכי והא אין חזקה לנזקין כדפירש הוא נר"ו דק"ל להש"ס על לישנא דמתניתין דתני ה"ה בחזקתו דאהא לבד פריך תלמודא ככתוב בד"ק הנזכר וא"כ תם אני ולא אדע מהיכן פשיטא ליה למר נר"ו דבכגו"ד ו"ד דמתני' המוכר היה צריך ראיה ועדים הא ודאי אתמהא טובא: גם מ"ש הוא נר"ו בכוונת דברי הגהות אשירי ז"ל דאפי' דכיון לכל מ"ש נר"ו ג"ז תמוה מאד דהא זהו עצמו היה סליק אדעתיה דמהריב"ל ז"ל שכן הבין תחילה בדברי ההג"א ז"ל אכן שוב כתב דכשיעיין המעיין יראה דאינו ענין לנ"ד כלל ואינו חולק אמאי דכתי' עכ"ל דמהריב"ל ז"ל וכפי ד"ק דמר נר"ו נמצא דדברי ההג"א הללו הם חולקי' על מהריב"ל בדינו דאיהו נמי מיירי בקוטרא וכיעו"ש ואלו מהריב"ל כתב דהג"א אינו חולק בדינו ואיך ניח"ל למר נר"ו דברי ההג"א ע"פי פירושו בדעת מרן ז"ל ואם כוונתו לומר דלא כמ"ש מהריב"ל ולעולם ההג"א חולקים ע"ד מהריב"ל וס"ל כמרן ז"ל זה אינו חידוש כלל כיון דפשט דברי ההג"א כן מורים להדיא וכן הבינם מהריב"ל ז"ל גופיה בתחי"ד ומה בא לחדש דבר מעתה באופן שאחהמ"ר אין מקום לכל דבריו הנז' בין מ"ש לד' מהריב"ל בין מ"ש לד' מרן והג"א ז"ל וכמדובר: ולעיקר קושייתם ע"ד מרן ז"ל שבתשו' הנ"ל מהסוגיא דלא יחפור הנזכר אשר נתעצמו בה מאד מאד וסו"ד דחו תשו' מרן ז"ל הנז' מהלכה לגמרי ח"ו והוכרח מני"ר ה"ה נר"ו לידחק מאד בפי' הסוגיא לד' מרן ז"ל ועשה אותו חולק ע"כ דברי הראשו' והאח' ז"ל וגם ע"ד עצמו ככל הנז"ל הנה כבר לעיל בתשו' הב' ע"ד המשיגי' עלי יצ"ו כתבתי דאין מקום לענ"ד לכל דבריהם יצ"ו דאעיקרא דדינא לק"מ ע"ד מרן שבתשו' הנ"ל מההו' דלא יספור הנז' כלל דלעולם גם מרן ז"ל בתשו' זאת אזיל ומודה לשיטת רוב הפוסקים ז"ל דס"ל דלא טענינן ליורש וללוקח מלתא דאבוהון לא הוה מהימן בלתי ראיה ועדים וזה פשוט ברם שאני הכא בנדון מרן בתשו' זו דתרווייהו לוקחים הוו המזיק והניזק וכבר פסק מרן בשה"ט סי ק"ח ובשאר דוכתי דטענינן ללוקח וליורש נגד לוקח ויורש אחר להחזיקו במה שבידו ולהעמידו בחזקתו יע"ש וכתב הרב בנ"י חנן ז"ל בסי' ד' דבנ"ד אפי' בעה"ע ז"ל מודה דטענינן יע"ש מלתא בטעמא וכמש"ל והכי ס"ל למהר"ש הלוי ז"ל ולמהרימ"ט ולמרן החבי"ב ולהרב"ד ז"ל בסימן פ"ד כנז"ל משו"ה כתב מרן ז"ל בפשיטות בתשו' זו דטענינן לית ללוקח המחזיק נגד הלוקח המערער ומ"ש מרן כדאיתא בפ' לא יחפור היינו על עיקר הדין דקי"ל טוענין ליירש וללוקח ע"ז כתב כדאיתא בפ' לי"ח וככל מ"ש בעניותי לעיל והדברים פשוטים לענ"ד: אשר בזה נלע"ד עתה לומר דלזה ג"כ נתכוונו ההג"א ז"ל בפ' לא יחפור בדבריהם הנז' אשר נתחבטו הפוסקים ז"ל להבין כוונת דבריהם ז"ל וז"א כבר בפי' דבריהם והמעיין היטב יראה. שכל ד"ק דחוקים מאד ולא נמלטו מן הקושי ומן הדוחק העצום הנופל בדבריהם בפירושם לדברי הג"א ז"ל כמ"שיר הרואה במגיד מראשית סימן ח'. ובמהרש"ג סי' ט"ל ובנח"בך סי' ב' ובשאר פוס' ז"ל ע"ע הלא בספרתם וכשאני לעצמי הנלע"ד ברור בכוונתם הוא זה דהם ז"ל ס"ל כמש"ל בדעת מרן ז"ל דבשניהם יורשים או לוקחים טענינן ליורש וללוקח הבא בטענת חזקה אפי' מלתא דאבוהון לא הוה מהימן בלתי עדים וראיה ובהכי א"ש דבריהם ז"ל כמין חומר שכ"כ וז"ל ודוקא היכא דלא ערערו בה היורש או הלוקח מחמת הודאת המוכר או המוריש התם ודאי טענינן ללוקח וליורש אפי' מאי דהוה בעי המוכר או המוריש לברר בעידי מכירה או בעידי חזקה הלוקח והיורש א"צ שום בירור אלא אנן טענינן להו אבל צריך שיחזיקו הלוקח או היורש ג"ש וכו' עכ"ל ור"ל דדוקא היכא דלא אתו המערערים על המחזיק שהוא לוקח או יורש מחמת הודאת אביהם המורישו או המוכרו לו דהיינו שלא יהיו המערערים ג"כ לוקח או יורש ומערערים מכח אביהם המוריש או מכח המוכר לו מחמת הודאתם להם שקרקע זו שביד הלוקח או היורש שכנגדם היא של אביהם המוריש או המוכר להם דאי הוה הכי התם טענינן ללוקח וליורש שכנגדם הבאים בטענת חזקה אפילו מאי דהוה בעי המוכר או המוריש שלהם לברר בעידי מכירה וכו' ובזה א"ש כל דברי ההג"ח הנז' לעיל בריווח ובשופי בלתי שום הגהה כלל ובלתי שום דוחק כלל וכמבואר ולזה כתב מהריב"ל ז"ל ע"ד: ההג"א הנז' דכשיעיין המעיין יראה דאינם ענין לנ"ד ואינו חולק אמ"ש הוא ז"ל כנז"ל ודבריו נאמנו מאד דכפי האמור בכוונת דבריהם ז"ל אמו"ץ דאינם ענין לנ"ד דמהריב"ל ואינו חולק עליו כלל כיון דהג"א ז"ל הם המדברים בב' לוקחי' ובב' יורשים ע"ז כתבו דהתם ודאי טענינן להו ליורש וללוקח הבאים בט' חזקה אפי' מאי דהוה בעי המוכר או המוריש שלהם לברר בעדים וכמש"ל והוא ז"ד לא מיירי בהכי כלל ובהכי א"ש נמי מלת ערערו דנקטי ההג"א ז"ל דכפי פי' הרב מגיד מראשית ומהרש"ג ז"ל ק"ט. תיבת ערערו דהול"ל טענו וכמשה"ק על ד"ק ז"ל הרב נח"בך ז"ל יע"ש אכן כפי מ"ש בעניותי בכוונת דברי ההג"א הנז' א"ש טובא דקאי על היורש והלוקח המערערים מכח אביהם המוריש או המוכר וכנז"ל וכבר ראיתי להרב נח"בך ז"ל שם בתר הכי דפירש תחילת דברי הג"א ז"ל הנז' כן ע"פי דברי הרב מהרי"ז אזולאי ז"ל דמ"ש הג"א או הלוקח היינו שהמערערים ג"כ הם יורש ולוקח וכו' יע"ש ולדרכנו הנז' א"ש טפי וכמובן:. ולדעתי המעט הוא דלזה כיוון ג"כ מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' ער"ב שכתב וז"ל אלא אפי' לפי' רשב"ם וכו' לענ"ד ג"כ אין הנדון דומה לראיה ואיני רוצה להאריך איך אינו דומה כי הדבר בעיני פשוט מאד עכ"ל וכל הפוס' ז"ל הבאים אחריו אשר דיברו בפרט זה והביאו ד"ק הנזכר נתחבטו בפי' דבריו ז"ל וכל חד לפום חיליה פירש בכוונתו ז"ל כמ"שיר הרואה בפוס' ז"ל הנז' לעיל