פני יצחק חלק ב כא

עשותו התשו' הנז"ל אמנם אחר עשותו התשו' דז"ב כדינה אין שום ספק בדין דודאי חוזר לכשרותו לגמרי וברור. ועוד דאם כנים דברי ראובן השוחט הזה בכל מה שטען כמובא בשאלה שלפנינו שאלו הת"ח שישבו לדונו עם הב"ד הם קרובים זל"ז קורבה הפוסלתם לדון יחד לזולתם וגם נוגעים בדבר מחמת שרוצים למנות בן אחד מהם להיות שו"ב ברבים במקום ראובן השוחט הנז' כמו שכן היה אח"כ וגם אם כנים דבריו במה שטען על. שמעון השוחט הב' שהעיד עליו דשונא אותו שנאה עצמית מחמת שהוא היה רוצה לפוסלו ולהעבירו לשעבר במה שלא בדק הריאה כהוגן וכעת הוא מבקש להתנקם ממנו ולשלם לו גמולו בראשו מדה כ"מ וגם במה שטען על ח' באשי הי"ו ששונא אותו ג"כ שנאה גמורה מחמת שביטול הגאבילה שתיקנה הרב הנז' נר"ו היה הביטול שלה על ידו והוא העד הוא הדיין ככל הכתוב בשאלתנו הנה ודאי אם כנים הדברים שבאמ"וץ הכי הוה עובדא ככל הנז"ל בודאי הגמור דכל. המושבות ומעמדות שישבו כולם יחד עם ב"ד העיר לקבל עדות השוחט הב' עליו ולדונו הכל כאשר לכל בטל לגמרי דלא סליק שפיר לפי"ד כלל דהו"ל האי נדון כנדון הגאון הרא"ם ז"ל שבח"ב סי' כ"ד הנז' דהעלה הרא"ם ז"ל שם וז"ל ואלה הדברים מורין שהם מכוונים להפליג כנגדו וכיון שכן הוא אין דנין בדייני אותה הכת ולא מביאין ראיה מאנשי אותה הכת כדי לפוסלו למנות אחד מאנשי מקומם ואעפ"י שלא פירשו בהדיא שכוונתם להוציאו או שהם שמחים ביציאתו מ"מ ידים מוכיחות בכאן דקי"ל י"מ הווין ידים וכ"ש כשמעשיהם מורים על מחשבתם שמכח ההתפעלות שבהם וההתרעמות ממינויו כדי למנות אחד מאנשי מקומם הילכך אם הדבר כן כמ"ש פשיטא שאין בעדות זו ולא בדינות זה ממש וזה אצ"ל עכ"ל הצל"ע יעש"ב וכזאת כתב הרב גבעות עולם ז"ל בתשו' סי' ב' בסוד"ק וז"ל העולה מן המדובר שזכה ראובן הבודק בדינו והוא פשוט בעיני ובודאי דכל כהאי לא אניס להו לחו"ר העיר יע"א הי"ו אם לא שהאמת הוא שהשנאה מקלקלת את השורה ומסיבת השנאה שיש לקצת מבני העיר עמו ורוצים לנקום ממנו ולפסוק לחיותיה ולהמיתו ברעב לו ולכל ב"ב הסמוכים עליו מגלגלין עליו ומבקשים עילה כ"ד כדי לפוסלו מאומנותו ולגרשו מן העיר וכבר אירע מעשה בנדון זה בזמן הרא"ם ז"ל כמ"ש בח"ב סכ"ד שמחמת שנאתם שהיה להם עם הבודק שלא היה חולק להם כבוד העידו עליו וכו' ואעפי"כ זיכה הוא ז"ל לבודק ופסל לעדים כיון שראה כוונתם רצויה לרודפו כ"ש בנ"ד שאפי' לפי טענתם נלע"ד שיצא ראובן זכאי בדינו ובחזקתו עומד כבתחי' ולא פסלינן ליה מאומנותו וכו' עכ"ל יע"ש ודון מנייהו ואוקי באתרין ממש ומן הפעולות יוודעו הכחות ודי בזה לכל ישר הולך ושופט בצדק. אלא דאכתי פש גבן לצאת ידי חובת דעת עליון הגאון החק"ל ז"ל בח"א יו"ד סי' קס"ט ובס"י קצ"ג שעלתה הסכמתו שם לפסול את השוחט בקול ובאומדנא בעלמא שיצא עליו אעג"ב דליכא עדות ברורה והביא ראיות לדבר מכמה וכמה גדולי הפוס' ז"ל יעש"ב וא"כ לפי"ז יוצא לנו במכ"ש בראובן זה דנ"ד דמלבד הקול שיצא עליו שיצאה טריפה מתח"י פעם וב' ומיקל בשו"כ ומשתכר קודם לכתו למקולין עוד בה דהאיכא קמן עדות חבירו השוחט הב' אשר העיד עליו כעת שכבר נכשל פעם וב' ושלש ותו איכא הודאת פיו ולשונו אשר הודה ולא בוש על הפעם האחרונה שיצאה נבילה מתח"י א"כ לפי"ז נפק"ל לדינא במכ"ש שנפסל השוחט הזה לגמרי ולחלוטין וכדעת עליון הגאון החק"ל ז"ל כנז"ל וכמבואר. אכן אחר הראות היטב נלע"ד דאכתי אית ליה תקנתא בתשו' החמורה דפז"ב כנז"ל דהנה על מה שהעיד חבירו השוחט הב' ועל הודאת פיו ב"כ כבר כתבנו ע"ז לעיל כל הצורך ואין צורך לכפול הדברים ועל הקולות והאומדנות שיצאו עליו שלדעת הגאון החק"ל ז"ל נפסל לגמרי בכך השוחט ההוא נלע"ד דלא כתב הרב הגאון ז"ל כן אלא היכא דלית ליה לההוא שוחט שונאים ואויבים כלל ולא אנשים הנוגעים בדבר אומנותו כלל ועכ"ז יצא עליו הקול ואומדנות המוכיחות טובא אזי פסלינן ליה לההוא שוחט לגמרי וכדעת הגאון החק"ל ז"ל והכי מוכח להדיא מכל ראיותיו שהביא מגדולי הפוס' ז"ל כמו שיראה המעיין וגם בעינן נמי דאתחזק ההוא קלא בב"ד דוקא: ברם בבגו"ד דנ"ד לנוכרים דברי אמת דאית ליה להאי טבחא דנ"ד שונאים ואויבים רבים הן מהשו"ב חביריו הן מהת"ח. הנז' הן מזולתם ורבו כמו רבו הרודפים אחריו עד חרמה המבקשים רעתו לקפח פרנסתו כל אחד כפי פנייתו והנה המה המוציאים דיבה עליו והם מחזיקים את הקולות בפני כל אדם כדי להכניסם בחשש איסור שלא יאכלו משחיטתו הא ודאי בכל כה"ג בודאי הגמור דלא חיישי' להאי קלא כלל דאמרי' בשופי דאויבים שלו הם הם דאפיקו עליה קולות וברקים רבות רעות כל כמה דלא אתחזק האי קלא בב"ד ע"פי עדות ברורה וכדכתבו הפוס' ז"ל וכידוע ובהא ודאי שגם הגאון החק"ל ז"ל אזיל ומודה בהא באין ס' כלל כיון דאית ליה אויבים וכנז"ל וכמ"ש הרב ב"ח ז"ל בתשו' סי' צ"ט וסי' ק' וז"ל ומה שהיה קול לעז יוצא וכו' אין ס' שלעז זה אינו אלא מאויבים דאפיקו לקלא להעמיד קצת רגלים להוצאת הלעז דהלא אשכחן טובא וכו' והנה מהרי"מ כתב וז"ל כ"ש בזמננו שרבו ע"ה המתכבדים בת"ח ומוציאים דיבה וכו' ע"כ ק"ו בדורותנו ששונאים זא"ז ביותר שמוציאים דיבה ומטילים מום וכו' דאין ס' דאויבים אפיקו לקלא וכו' עכ"ל יעש"ב וכ"ש בימים הרעים האלה ובז"הז דשנאת חינם הלא היא ברבת ובתוס' מרובה בעו"הר וכ"ש הכא דלאו שנאת חינם הוא אלא שנאה מחמת הנאת ממון והנאת הנקמה ובריר לן טובא דאית ליה אויבים ושונאים דבודאי הגמור דלא חיישי' תו לבת קול כלל וזה פשוט ומבואר בכל הפוס' ז"ל. ועוד שכבר כתבנו ובררנו לעיל שאחר עשותו התשו' דפז"ב כהלכתה הגם דנימא דלית ליה אויבים כלל וחיישי לקלא בעלמ' אפילו דלא אתחזק בב"ד ונפסל ה שו"ב בכך וכדעת עליון הגאון החק"ל ז"ל וכנז"ל מ"מ אחר עשותו התשו' דפז"ב כהלכתה משוט הדבר