פני יצחק חלק ב ריז

לעיל בדברות שניות שלי הנז"ל ועתה ראיתי שכ"כ ג"כ להדיא הרב ב"ד ז"ל גופיה שם בסי' פ"ד בדין הפותח חלון על חורבת חבירו דס"ל להרא"ש ז"ל דאין לו חזקה ולדעת מהרח"ש ז"ל דהרמב"ן ז"ל פליג עליה דהרא"ש ז"ל בזה וכתב ע"ז הוא ז"ל וז"ל ואפילו נימא דפליגי הרא"ש והרמב"ן כיון שבנ"ד שניהם הם לוקחים וקי"ל טענינן ללוקח וכתב הכנ"הג דללוקח החלון טוענים ואין טועני' ללוקח החצר יע"ש והכא הי"ל דגם הרא"ש מודה דל"א על בעל החלון ל"הר אלא כשהוא חי שיכול ל"הר ומדלא מייתי ראיה ש"מ שקר ענה אבל ביורש ולוקח דלאו בני ראיה נינהו אין לומר עליהם ל"הר ואפשר דאפי' בס' אם נפתח החלון קודם החורבה או אחר החורבה ל"א הרא"ש על בעל החלון ל"הר אלא כשהוא בידו אבל אם נפל לפני יורש או לוקח לא אמר והיינו מט' הנ"ל דבשלמ' הוא עצמו שיודע ל"הר מדלא הביא ש"מ שקר ענה משא"כ כשנפל ליורש או לוקח דלא ידעי ולא הוי הוכחה מה שאין להם ראיה על הדבר עכ"ל יע"ש: הרי להדיא דהרב ב"ד ז"ל גופיה עלתה הסכמתו פה דטענינן ללוקח החלון ולא ללוקח שכנגדו מט' דיהיב שהוא טעם כעיקר ולענ"ד מסתייעא מלתיה דמר בטעמו הנז' מדברי הראשו' ז"ל דיהבי האי טעמא ממש גבי אחד מן האחין שהיה נו"נ בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו דעליו ל"הר ואם מת על האחין ל"הר ויהבי טעמא הראשונים ז"ל האי טעמא ממש שכ' הוא ז"ל כמ"שיר המעיין בד"ק ז"ל וכבר הבי"ד הרב כד"ל ז"ל בח"ב סי' ז"ך ומשם בא'רה וא"כ כי היכי דהתם להרא"ש אין חזקה לבעל החלון כלל עכ"ז ליורש ולוקח דידיה טענינן ליה נגד יורש ולוקח החצר כנז"ל ה"ה והוא הטעם בטענת שכוני גוואי הוינא אם יהיה האופן ששניהם יורשים או לוקחים טענינן ליורש ולוקח מהמחזיק ולא טענינן ליורש ולוקח מבע"הב כמ"ש הכנ"הג בדין החלון והט' כדכתב הרב ב"ד סי' פ"ד הנז"ל ואין הפרש מדין זה לדין חלון הנז' אפי' כמלא נימא כלל וא"כ מאי מק' תו הרב ב"ד ז"ל הכא בסי' מ"ב ע"ד מהרש"ל ז"ל הנז"ל וכמעט ח"ו שכח דברי עצמו דבסי' פ"ד הנ"ל והוא פלא וע"פי האמור הא אשכחן חבירים מקשיבים לקולו של מהרש"ך ז"ל בח"ב ס"סי קל"א והבי"ד מהרש"ף ז"ל במטה אשר סי' ט' בדין יורד ברשות דאפליגו רבוותא אי אית ליה חזקה או לא וכתב מהרש"ף שם וז"ל דכ"ז המח' הוא כשהבאים לדין הם מי שנתן הרשו' ומי שירד אז אמרי' כיון דאיכ' פלוגת' אוקי ארעא בחמ"ק אבל בנ"ד דבין מי שנטל הרשות בין מי שנתן הרשות כבר חלפו עברו לב"ע ובאו פ"ח בב' החצרות והבאים לדין הם היורשים או הלוקחים אפשר דכולהו מודו דטענינן ללוקח וליורש שלקחה ול"מ בנ"ד שהבאים הם ב' לוקחים אלא אפי' היה אחד מהם לוקח או יורש הו"א וטענינן ללוקח דאפושי פלו' ל"מ והבו דלא ל"ע דל"א אלא היכא דהם עצמם באים וכו' וסברא זאת לא נפלאת היא כי מאיש לוקחה זאת הוא ה"ה מהרש"ך ח"ב סי' קל"א וכו' עכ"ל עש"ב ומהרא"ק והדב"מ ז"ל שם בסי' יו"ד וי"א עם שנחלקו עליו בנ"ד עכ"פ הודו דהכי ס"ל למהרש"ך ז"ל בלתי ס' ולא מצאו לו חבר בחי' זה זולתי מהרא"ק ז"ל שם נפק דק ואשכח למהרש"ג ז"ל בסי' ל"ז וט"ל דס"ל כמהרש"ך בסתם יע"ש וכ"כ הדב"מ ז"ל שם סי' י"א וסיים דעכ"פ מידי פלוגתא ל"ן וכו' יעש"ב ולפי האמור הא קמן דמהרש"ל והרב בני יצחק חנן ז"ל הכי ס"ל להדיא וגם הרב ב"ד בסי' פ"ד הנ"ל נראה ברור דהכי ס"ל כנ"ל וגם מהרימ"ט סי' קל"ב שהביא הכנה"ג שם אות מ"ח והכנה"ג גופיה שם ודאי דהכי ס"ל ז"ל דהא דין יורד ברשות ודין פותח חלון על חורבת חבירו שוו בשיעורייהו דבתרוויהו איכא פלוגתא אי אית להו חזקה או לא ועכ"ז ס"ל ז"ל דטענינן ללוקח גם בב' לוקחים וכפי מש"ל גם מרן ז"ל בתשו' דסי' ק"ך הנ"ל הכי ס"ל למר אפי' בקוטרא דלית ביה חזקה כלל כי אם בקנין אפי"ה ס"ל למרן דטענינן ללוקח כששניהם היו לוקחים וכמש"ל ועדיין יש להתישב בדבר בזה אולי יש לחלק בין הנושאים והנדונות דכעת נלע"ד לכאו' דתורה אחת ומשפט אחד להם ושוו בשיעורייהו וכמדובר: איך שיהיה לדאתן עלה לנ"ד ודאי דאית לן למנקט כדברי מהר"ש הלוי ז"ל הגם דרבו החולקים עליו כמ"ש הדב"מ ז"ל שם מ"מ כיון דחזינן ליה למרן א"ל בתשו' דסי' ק"ך הנ"ל דס"ל כוותיה בב' לוקחים דטענינן ליורש נגד יורש וללוקח נגד לוקח להחזיקו במה שבידו ושורש דין זה דטענינן ליורש ולוקח נגד יורש ולוקח להחזיק הוא פתוח ממ"ש הטור בסי' ק"ח מ"ח הראשונים ז"ל בזה ומרן ז"ל שם בשה"ט סתם כדעת הסוברים דטענינן להחזיק יע"ש וכן מצינו בדין חזקת חלון על חורבת חבירו כנז"ל הא ודאי דגם בנד"ן הכי נקטי' ודלא כמ"ש ה"ה נר"ו בסו"ד הנז' דלית לן למנקט כד' מהרש"ל וכו' כ"כ בד"ק הנ"ל דאחהמ"ר ליתא כלל וכמדובר: עוד כתב ה"ה נר"ו וז"ל ואוסיף עוד להביט וכו' ואני אומר מ"ש דלא שבקי' פשיטות דברי מרן בש"ע נגד דבריו שבתשו' הוא אמו"ץ וכו' עכ"ל הנה אנא עניא כבר השבתי על דבריהם יצ"ו הנז"ל לעיל תשו' נצחת לענ"ד דאין סתירה כלל בד' מרן בש"ע עם התשו' הנז' כלל דלא דמו להדדי כלל ודברי מרן ז"ל צדקו יחדיו מ"ש בש"ע עם מ"ש בתשו' ואין נס'תר מחמ"תו כלל הכל כמ"ש בעניותי על ד"ק לעיל ותמהני טובא על ה"ה נר"ו איך הסכים גם ע"ז לדבריהם ומלאו לבו לומר דמרן ז"ל סותר עצמו מש"ע לתשו' ח"ו ודחה תשו' מרן הלזו מהלכה לגמרי מה שלא מצינו למרן ז"ל כזאת במ"א כלל ובפרט שהאמת יורה דרכו דאין כאן שום סתירה בד' מרן ז"ל כלל כדכתיבנא בעניותין לעיל ומשם באר"ה: ומה שהאריך ה"ה נר"ו להוכיח מד' מרן ז"ל שבתשו' הנז' דבקוטרא מיירי דוקא דלא כמ"ש החולקים עלי יצ"ו לא היה צריך להאריך בזה כלל כי הדברים פשוטים אפי' לבר בי רב דחד יומא דבודאי בקוטרא מיירי מרן גם בסוד"ק וכמש"ל והוא ברור כשמש בצהריים: ומ"ש עוד מני"ר יצ"ו בד' מרן שבתשו' הנ"ל דס"ל דטוענין ללוקח וכו' דלא תק"ל מסוגיא דפ' חזקת וכתב הוא נר"ו דנזקין דקוטרא