פני יצחק חלק ב רטז

גופיה שהוא יוסף אנה"נ דס"ל להרב ז"ל דטענינן ל לוקח מנפתלי טענה זאת דבשכוני גוואי הוה נפתלי ואולם מכח מ"ש בתר הכי דאי טענינן ללוקח מנפתלי גם ללוקח מיוסף טענינן וכו' משום הכי הוא דס"ל להרב ז"ל דבלוקח לגבי לוקח ל"מ טענה זאת דבשכו"ג וכו' וכנז"ל וכל לשון הרב ז"ל מתחי' וע"ס קשור ומורדף וכל עצמו לא בא לומר אלא דבלוקח לגבי לוקח ל"מ טענה זאת ואפילו רשב"ם מודה וכמש"ל: גם מ"ש מר יצ"ו וז"ל ולא מצי טעין לוקח נפתלי בשכוני גוואי הוינא יתיב וכו' עכ"ל זה ודאי אינו אמת לענ"ד כלל דודאי לא בא הלוקח מנפתלי בטענת עצמו ואומר על עצמו דבשכוני גוואי הוינא יתיב הא ודאי דשומעין לו לכ"ע דמאי שנא הלוקח מנפתלי לנפתלי גופיה כיון שגם הלוקח מנפתלי בא בטענת עצמו א"כ נעשה הוא מארי קמא אכן ודאי דמהרש"ל ז"ל מיירי דהלוקח לא בא בטענת עצמו כלל כי אם בא טעון מכח נפתלי המוכר לו שהוא הוה יתיב בשכוני גוואי וכן יהודה שכנגדו בא טעון מכח חזקת יוסף שמכר לו ומשו"ה ס"ל למר דל"מ טענתיה דלוקח מנפתלי נגד יהודה הלוקח מיוסף. דאנן טענינן ליה נמי שיוסף קנאה מאביו או מיורשיו וכנז"ל: ומ"ש עוד הוא יצ"ו וז"ל ולכן כשאני העתקתי דבריר שם בכפי' הגהתי ותקנתי הלשון וכתבתי אבל לוקח לגבי לוקח ל"מ עכ"ל הנה נעלם ממנו שכבר מרן החבי"ב ז"ל בכנ"הג ח"מ סי' ק"ם הגב"י אות כן העתיק דבריו דמהרש"ל יע"ש וכן ג"כ העתיקו דבריו ז"ל כל האח' ז"ל יע"ש ואין אנו צריכים להגהתו ותיקונו כלל וגם מדברי הכנ"הג הנז' מתבאר להדיא שכן הבין בפשיטות כוונת מהרש"ל ז"ל דחדא מלתא קאמר דוקא וכדכתי' בעניותין ממש והוא האמת והצדק ונמצא לפי"ז א"כ דמסתייעא מלתיה דמר מהרש"ל ז"ל דס"ל דבלוקח לגבי לוקח ל"מ טענת שכוני גוואי וכו' משום דטענינן ללוקח מהמחזיק שכנגדו שמא המחזיק שמכרה לו קנאה מהמוכר למערער עתה כנז"ל הנה ודאי דמסתייעא מלתיה דמר מהרש"ל ז"ל ממ"ש הראשונים ז"ל בסי' ק"ח דטענינן ליורש נגד יורש וללוקח נגד לוקח להחזיקו במה שבידו יע"ש משו"ה ס"ל למר מהרש"ל ז"ל הכא דטענינן ללוקח מהמחזיק ול"ט ללוקח הבא מכח נפתלי המוכר לו והדברים ברורים: ומה שאני תמיה טובא ע"ד ה"ה נר"ו דאפי' לפי פירושו בדברי מהרש"ל ז"ל ק"ט מאי ק"ל למר נר"ו עציו עמ"ש בתחי' דלא טענינן ללוקח לגבי לוקח מההיא דסי' ק"ח וקנ"ג דקי"ל הלכתא דטוענין כיון דכפי פירושו דמר נר"ו הרי הרב ז"ל חזר בו בתר הכי וכתב וא"ת וכו' ופירש דבריו בל' ואת"ל וכו' א"כ הרי דס"ל למהרש"ל דטענינן ללוקח ל לגבי לוקח ומאי ק"ל למר נר"ו תו עליה: ותו דבאמת לק"מ עליו דהתם בסי' ק"ח מבואר להדיא להסוברים דטענינן ללוקח לגבי לוקח דוקא להחזיק במה שבידם לא להוציא מאחרי' וגם פה בנדון הרב ז"ל אי טענינן ללוקח הבא מכח נפתלי נגד הלוקח מיוסף הוי להוציאו מחזקתו לגמרי ובכה"ג ודאי לא טענינן כלל לכ"ע וכמש"ל: ותו דכמה מהדוחק העצום לשון וא"ת וכו' שכתב הרב ז"ל דה"ל ואת"ל ומה גם דכל הפוס' ז"ל שהביאו ד"ק כולם העתיקו דבריו בלשון האם תאמר או אם תאמר כמ"שיר הרואה בדב"מ סי' ל"א ובמטה אשר סי' ט' יו"ד י"א ובב"ר סימן מ"ב יע"ש אבל בלשון ואם תאמר לא חזינן בדבריו ולא בדברי הפוס' הנז' שהעתיקו ד"ק ואפי' היה כתוב וא"ת עכ"ז אין פירושו ואת"ל כלל והדברים פשוטים דכוונתו כדכתי' וכן הבינו ד"ק כל הפוס' ז"ל הנ"ל וכמ"שיר המעיין ולזה כתבתי אני עני בתשובתי הראשונה דעיינתי בכל המקומות שהביא מר יצ"ו להקשות ע"ד מהרש"ל ז"ל הנז' ולא מצאתי בהם שום סתירה לדברי מהרש"ל ז"ל וכמש"ל. ואולם מה שהשיגוהו לה"ה נר"ו מע' החולקים עלי יצ"ו דמלבד דאין בהם סתירה למהרש"ל ז"ל עוד בה דמהתם איכא סייעתא למהרש"ל ז"ל דטענינן וכו' ככתוב בד"ק יצ"ו הא ודאי לא צריכא למימר כלל דודאי מהרש"ל ז"ל דפשיטא ליה הכא דטענינן ללוקח נגד לוקח להחזיקו במה שבידו ודאי דמהתם הוא דקא יליף הוא ז"ל להאי דינא ולרוב פשיטותו אצלו להאי דינא לא הוצרך הרב ז"ל להביא לו כחא וסמוכות ממ"ש בסי' ק"ח כי הדבר פשוט אצלו דהכי קי"ל להלכה דט דטענינן ליורש ולוקח נגד יורש ולוקח כדקי"ל בסי' ק"ח ובשאר דוכתי אמנם לומר דיש סתירה מהתם לתי' מהרש"ל ז"ל כמ"ש מני"ר ה"ה נר"ו הא ודחי ליתא כלל וכדכתיבנא: וראיתי להרב ב"ד ז"ל בסי' מ"ב שהביא דברי מהרש"ל הנז' כדמותם כצלמם וכתב עליו וז"ל ודבריו תמוהים דמה טענה צריך הלוקח מנפתלי הלא הוא מ"ק וא"צ שום טענה ויהודה הבא להחזיק במה שאינו שלו הוא שצריך טענה עכ"ל ולענד"ן דע"פי מ"ש בעניותי בכוונת ד"ק לק"מ דאנה"נ אם היה הלוקח מנפתלי בא בטענת עצמו והוה אמר אנא בשכוני גוואי הוינא ודאי דהוה מהני ליה טענתיה דהוא נעשה מ"ק כנפתלי גופיה ברם כשלא בא בטענת עצמו רק בטענה מכח נפתלי דהוא היה בשכו"ג ולא הלוקח הבא מחמתו בזה מיירי מהרש"ל וכתב דל"מ ציה האי טענה ללוקח הבא מכח נפתלי דבמה יהיה כחו האם תאמר דטעני' ליה גם יהודה וכו' ובזה סרה מהר קו' הרב"ד ז"ל הנז' מעל מהרש"ל ז"ל דבזה אינו הוא מ"ק כלל וכמובן: עוד תמה עליו הרב ב"ד ז"ל שם וז"ל ועוד מועיל הטענה ליהודה וכו' יע"ש וכן ראיתי למהרא"ק ולדב"מ ז"ל שם שהק' עליו כזאת יע"ש וגם זאת נלע"ד דלק"מ דכ"ז שכתבו הם ז"ל הוא דוקא כשהמערער הוא הוא הבע"הב עצמו עם הלוקח מהמחזיק אזי הוה דיינינן הכי דלא טענינן ללוקח מהמחזיק כלום כיון דאפי' היה המחזיק עצמו כיון דחזקתו ל"מ ול"מ כפי פי' רשב"ם ז"ל ברם השתא הכא דשניהם לוקחים אם באנו לטעון ללוקח המערער נטעון ג"כ ללוקח מהמחזיק וכיון דלתרוייהו טענינן טפי עדיף לטעון ללוקח מהמחזיק להעמידו בחזקתו מלטעון ללוקח המערער להוציא אחרים מחזקתם מטעם האמור