פני יצחק חלק ב רטו

הנז' גם בנ"ד דהמחזיק הוא עומד בחוץ כנז' והרבנים מהרא"ק והדב"מ ז"ל החולקים עליו לא באו עליו לדחות ראייתו מדברי מהרש"י ז"ל מטע"ז הנז' כלל דין גרמא דגם אנכי עפר נסתייעתי ג"כ מד' מהרש"י הנז' ונרגשתי מהחי' הנז' ולא הונח לי לאומרו כלל מכח מ"ש המשה"ר ז"ל אמנם עיקר סמכין הוא ע"ד הרב כנה"ג ז"ל דס"ל דהמחזיק הוא המוחזק כמבואר היטב בתחי' דבר בתשו' הנ"ל והגם דרוב הפוס' ס"ל דמוק' ארעא בחמ"ק דלא כמ"ש הכנה"ג ז"ל וכמ"ש מהרא"ק והדב"מ ז"ל כנז"ל מ"מ כיון דחזינן לכמה מרבני האח' ז"ל דס"ל כס' הכנה"ג ז"ל הנז' כנז"ל א"כ נמצא דדין זה במח' הוא שנוי אי מוק' ארעא בחמ"ק או בחזקת המחזיק והדרינן לכללין דכיון דבהא פליגי מי הוא המוחזק אזלי' בתר רוב דעות בעיקר הדין דנ"ד וכמ"ש הרב הפוסק גופיה נר"ו בתשובתו זאת לעיל מזה וכבר הוכחתי אני עני דבנ"ד רוב דעות הפוס' ז"ל ס"ל דמהניא חזקה למחזיק אפי' היכא דמשתמשים שניהם יחד כנז"ל וגם אם באנו למיזל בתר רוב דעות מהפוס' ז"ל מי הוא המוחזק הנה ודאי אתאן לפלוגתא דרבוותא ז"ל דאיפליגי במזיק וניזוק מי מהם הנקרא מוחזק כידוע דגם בנ"ד בני החצר הגדו' הם ניזוקים מבני חצר הקטנה הן בהז"ר הן מסיבת כי מתרבה עליהם הנכנסים והיוצאים וכבר עמד ע"ז הרב נח"בך ז"ל בח"א ח"מ סי' ב' הנז' על נ"ד והאריך בזה והעלה דרובא דרבוותא ס"ל דהמחזיק הוא המוחזק עיין שם באורך וגם סברת מהרש"י ז"ל הנז' אהני טובא לסניף לנד"ן וכבר כתבנו דהכי ס"ל למרן ז"ל. בתשו' סי' קכ"ו וככל הנז"ל וא"כ מכל הצדדים זכינו לדין בנ"ד דזכו בני החצר הקט' בחזקתם לשאוב מים מחצר הגדו' כמאז וכמקדם וככל האמור ומדובר מריש ועד כען: תו חזיתיה צמר ה"ה נר"ו בד"ה ונסעה ונלכה וכו' שטרח ויגע לפרש דברי הרב מהר"ש הלוי ז"ל כפי דעתו כדי להציל עצמו ממ"ש עליו אני עני וממ"ש עליו החולקים עלי יצ"ו ונדחק מאד לעיולי פילא בקופא דמחטא ואמר מר דהרב מהרש"ל ז"ל תרתי מילי קאמר וכו' ככל הכ' בד"ק נר"ו ואימץ את לבבו לכתוב עלן שלא דקדקנו יפה בד"ק ולא בדברי מהרש"ל ז"ל יע"ש וכל ישר הולך בעיניו יראה ובלבבו יבין דכל מ"ש מה בפי' דברי מהרש"ל ז"ל לא ניתן ליאמר וכ"ש ליכתב כל אחהמ"ר מניה דמר יצ"ו דבודאי מהר"ש הלוי ז"ל חדא מילתא קאמר ותל"מ והוא זה דשאני ההיא עובדא דשכוני גוואי שהבעלים הראשונים עצמם הם באים בטענה זאת דבשכוני גוואי הוינא כפי' רשב"ם ז"ל לבטל טענת המחזיק שטען עליו מינך זבינתה ברם בלוקח שקנה מבעלים הראשונים ורוצה לבטל טענת המחזיק שכנגדו בטענתו דבעלים הראשונים שלו הוו יתבי בשכוני גוואי ודאי דלא מהניא ליה ללוקח טענה זאת כלל דבעי' דוקא כעובדא דנ"מ ממש דהבעלים עצמם טענו כן נגד המחזיק ולא לוקח נגד המחזיק ושוב נרגש הרב ז"ל מדקי"ל טענינן ללוקח וכו' וה"נ ניטעון ללוקח נגד המחזיק דשמא בעלים הראשונים הוו יתבי בשכוני גוואי וכו' ע"ז כתב דאנה"ן טענינן הכי ללוקח נגד המחזיק הראשון שכנגדו ברם בשניהם לוקחים כנ"ד הו"ל לוקח לגבי לוקח וכי היכי דטענינן ללוקח מבעלים הא' ה"נ טענינן ללוקח מן המחזיק דהיינו יאודה מיוסף כנ"ד דיוסף שהוא המחזיק הראשון קנאה מאביו או מיורשוו וכיון שכן זכה הלוקח ממנו בחזקתו זהו אמיתות כוונת הרב מהרש"ל ז"ל בחי' הנז' בלתי ס' כלל ונמצא א"כ דחדא מילתא קאמר הרב ז"ל דוקא והיא זאת דבלוקח לגבי לוקח אפי' רשב"ם מודה דלא שייכא האי טענה דבשכוני גוואי הוה בע"הב הראשון כנז"ל וזכה הלוקח מהמחזיק בחזקת המחזיק דטענינן ליה שהמחזיק הראשון קנאה מבעלים הא' או מיורשיו ומוקמינן ליה ללוקח מהמחזיק בחזקתו וכנז"ל והדברים פשוטים מאד: מעתה אבא אע"יר על פירושו דה"ה נר"ו שכתב דמהרש"ל ז"ל תרי מילי קאמר חדא דטענה זו דבשכוני גוואי הוינא יתיב וכפירוש רשב"ם אינה מועלת אלא היכא דטענו כן הבעלים הראשונים אבל הלוקח הבא מכחו ל"מ ליה טענה זו וכו' ע"כ הנה אמת נכון הדבר שכן הוא סברת הרב מהרש"ל ז"ל אמנם הי"ד היכא שבא הלוקח בטענה זו מכח הבעלים הראשונים דאינהו הוו יתבי בשכוני גוואי וגם היינו דוקא היכא שגם המחזיק שכנגדו הוא ג"כ לוקח מהמחזיק וכדכתב הרב ז"ל בתר הכי וכנז"ל וזה ברור בד"ק: ומ"ש מר יצ"ו דמכצ"ל דאין תחי' לשונו נמשך אחר סוף לשונו לומר דחדא מילתא קאמר דטענינן ליאודה הלוקח מיוסף דיוסף קנאה דא"כ הוא כוונתו ק' למ"ל להרב לומר בתחי' דבנ"ד הוי לוקח הבא מחמת נפתלי והלא אפי' עם נפתלי גופיה טענינן ליה ליאודה שהוא הלוקח שהמוכר לו יוסף קנאה ממנו ומ"מ במ"ש שהוי לוקח מנפתלי וכו' עכ"ל יצ"ו ודבריו תמוהים מאד לענ"ד דאלו הוה נפתלי גופיה קיים וטעין בשכוני גוואי הוינא לא הוה טענינן ליה ללוקח מיוסף כלום כיון דלא הוה מהניא חזקת יוסף גופיה ול"מ לגבי נפתלי גופיה דטעין אנא בשכוני גוואי הוינא ולא טענינן ליורש וללוקח אלא היכא דהחזיקו הא' כדין ולא ריעא חזקת אבהתייהו כלל לא כן הכא דל"מ חזקה ליוסף כלל כיון דנפתלי שכנגדו טוען אנא בשכו"ג וכו' ואנן בעי' חזקה הראויה למוכר ולמוריש כדי לטעון בעד הלוקח והיורש שלהם טענת מכר וזה פשוט מאד ומשו"ה הוכרח הרב ז"ל לומר דבנ"ד הוי לוקח הבא מחמת נפתלי משו"ה הוא דטענינן ליהודה הבא מכח יוסף המחזיק ואלו הוה נפתלי קיים וטען בשכוני גוואי הוינא לא הוה טענינן ליהודה הבא מכח יוסף מירי משום דלא עדיף יהודה מגברא דאתי מחמתיה שהוא יוסף דאלו היה יוסף קיים לא הוה מצי לטעון על נפתלי מינך זבינתה כיון דחזקתו ריעא מכח טענת נפתלי שכנגדו שטוען אנא בשכוני גוואי הוינא וכמדובר: ומ"ש עוד וז"ל ואלא ודאי שתחי' דבריו אינם קשורים וכו' לכן מוכרח לומר דיען בנ"ד הוו לוקח לגבי לוקח וכו' ע"כ הנה אמת שכן הוא כוונת הרב ז"ל מתחי' וע"ס לא בדבריו הראשונים לבד כיוון לזה כי אם מכח מ"ש בתר הכי א"ת וכו דאלו הוה הלוקח מנפתלי עם המחזיק הראשון