פני יצחק חלק ב ריד

מקום ג"כ עוד למ"ש הרב מהרמ"ף נר"ו בסוד"ק דלדידן דפסקינן כהוראות מרן הנה דעת מרן מבואר בסי' קמ"ו לפסוק כר"י ודלא כרשב"ם וכן אין מקום ג"כ למ"ש הרב הפוסק נר"ו דאין שום הכרע בד' מרן וכו' כי הנה אמת נכון הדבר דממ"ש מרן בסי' קנ"ד כד' הרמב"ם ליכא ראיה דס"ל כרשב"ם כמ"ש מהרימ"ט ז"ל מאחר דמצ"ל דטעמי' דמרן דפ' בהרמב"ם הוא כמ"ש הוא נר"ו וכ"ש דכן מצינו למרן גופיה שביאר טעמו כן להדיא באכק"ד סי' ק"ך הנ"ל וממילא חלף הלך לו טעמו דמהרימ"ט וכנז"ל מ"מ מ"ש עוד מהרמ"ף נר"ו דמרן בסי' קמ"ו פסק כר"י ודלא כרשב"ם הא ודאי ליתא דודאי דעת מרן ז"ל כרשב"ם ז"ל דוקא וכמו שגילה לנו דעתו מרן ז"ל בתשו' אחרת באבק"ר וכמ"ש בס"ד לקמן ומשם בא'רה וההיא דסי' מ"ב וסי' קמ"ו דאייתי לן הרב המפ"ה יצ"ו ל"מ מידי דשאני התם דלא תליא פלוגתייהו דתובע ונתבע בספקא דדינא דפלוגתא דרבוותא כלל רק הם מכחישים זא"ז בטענותם דוקא ולהכי בעינן מגו משא"כ בס' דדין התלוי במח' הפוס' ז"ל מצ"ל דס"ל למרן דמוקמינן ארעא בחזקת מאן דקאי בה השתא דוקא והוא פשוט: ואני תמיה טובא עליה דמל ועליה דהרב מהרמ"פ נר"ו איך נעלם מהם תשו' מרן ז"ל באבק"ר סי' קכ"ו דפסק להדיא כס' רשב"ם ז"ל במח' פוס' דאשתכח כנ"ד וז"ל ועוד אני אומר וכו' ועוד שהרי ראובן דר בבית ומוחזק בו ואתה בא להוציאו מביתו הוא יכו"ל קי"ל כר"ת וארעא היכא דקיימא תיקום וכו' עכ"ל הרי להדיא מפורש יוצא דעת עליון מרן ז"ל דס"ל כרשב"ם דגם בספיקא דדינא בפלוגתא דרבוותא אמרי' ארעא היכא דקיימ' תיקום וכנז"ל וכן ראיתי להרב נוכח השולחן ז"ל בח"מ סי' ט' המ"א ע"ג שכן הוכיח במישור מתשו' מרן ז"ל הנ"ל דס"ל כרשב"ם יע"ש והוא ברור: ולא עוד אלא רואה אנכי שדעת מרן בתשו' זו דס"ל דהגם דחזקת מ"ק היא ברור לעין כל וכגוונא דנדון דמרן ז"ל דחיקת שמעון ברורה בשטר השכירות שביד האפו"ט שצו ועכ"ז פסק מרן ז"ל דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ארעא היכא דקיימא השתא תיקום וכנז"ל וזה דלא כמו שהעלו הגאון החק"ל ז"ל ומר בריה הרב מהרא"ח ז"ל בחק"ל ח"מ ח"ב סי' פ"ב ופ"ג דהיכא דחזקת מ"ק ברורה כ"ע מודו דאזלי'. בתר חמ"ק יעש"ב ומתשו' מרן הלזו מתבאר להדיא דס"ל למר דגם בדאיכא חמ"ק ברורה פליגי רשב"ם ור"י וקי"ל כרשב"ם כנז"ל שו"ר להגאון מהר"א חזן ז"ל גופיה בספרו אורח משפט סי' כ"ה בכללי הקי"ל סוף אות פ"ז שחזר בו ממ"ש בחק"ל סי' פ"ג הנז' וכתב שגם בחמ"ק ברורה במח' היא שנויה והוא מדין זה עצמו דקאי ביה מרן ז"ל בתשו' הנ"ל יע"ש: איך שיהיה לדאתן עלה הנה נתבאר שפיר דדעת מרן ז"ל כרשב"ם ז"ל ואנן בדידן אתכא דמרן ז"ל סמכינן דקבלנו הוראותיו ז"ל גם בתשו' וכנ"ל וא"כ לית לן למיזל בתר רוב דעות כלל דאין לנו אלא דעת מרן ז"ל דפסק כרשב"ם וממילא נפק"ל לדידן דהמחזיק הוא המוחזק וכמ"ש מהר"ש יפה ז"ל והיינו משום דאתי עלה מס' רשב"ם ז"ל וכמ"ש מהרי"ך ז"ל בפ"ז דשכירות הב' והגאון החק"ל בסי' פ"ב והמט"ש ז"ל בסי' ק"ס כנז"ל וכיון דחזינן למרן ז"ל בתשו' דס"ל כרשב"ם ז"ל כנ"ל ודאי דנקטי' בפשוט כס' מהרש"י ז"ל דהמחזיק הוא המוחזק ולא חיישי' תו לרוב דעות וכמדובר ובפרט . שכבר כתבנו דגם רוב דעות בנ"ד הכי ס"ל דמהניא חזקה למחזיק הגם דשניהם משתמשים יחד וככל האמור ומדובר מ"ל ודלא כמ"ש ה"ה נר"ו והדברים ברורים: עו"כ ה"ה נר"ו וז"ל ונוסף גם הוא וכו' עכ"ל הנה הרואה יראה בדברי אני עני בקונט' הא' כי אני אני הוא שכתבתי כן לחלק מנ"ד למ"ש הרב מהרש"י ז"ל וזה לשוני שם הן אמת דמצ"ל דל"ד כל כה"ג דנ"ד למ"ש מהרש"י ז"ל וכו' יע"ש נמצא דכבר אנא עניא פקחתי עיני ע"ז וידעתי בינ"י ידעתי החילוק הנז' ואולם הדרי בי התם מהחי' הנז' בראותי להרב משר"ר ז"ל שהביא דברי מהרש"י ז"ל לדון מיניה לנ"ד הגם דלא היה המחזיק קאי בגוויה דההוא דוכתא דאחזיק ביה להשלכת זבלו מוכח מזה דלא ס"ל לחלק בהכי כלל דאל"כ לא הו"ל לאתויי הא דמהרש"י כלל כי אם דברי הכנה"ג שבסי' ק"ם הגב"י אות ח"י שכתב אהך עובדא דשכוני גוואי דהמחזיק הוא המוחזק ולא מ"ק כנז"ל דזה שייך טפי לנד"ן וכמובן: ומ"ש הוא נר"ו וז"ל ומה שרצה ה"ה ללמוד הפך זה וכו' כאשר השיבוהו וכו' ע"כ אנא דאמרי דאדרבא מ"ש אני עני הם האמו"ץ וניתנו ליאמר וליכתב וכבר השבתי על דבריהם וראיתי להם שאין דבריהם נכונים גם בזה כלל והמעיין ביושר בלתי שום פניה ישפוט בצדק כל אמרי פי: ומה שהביא להם כת"ר נר"ו סייעתא רבתי מדברי ד' גאוני עולם ז"ל שכ' דכיון דהמוחזק דקאי השתא איהו ניהו מ"ק ליכא ספיקא וכו' ע"כ תמהני טובא דמי לא ידע בכל אלה דזה פשוט מאד דאי מ"ק הוא ג"כ מוחזק דקאי בגווה דארעיה ודאי דלא יאות משפט הקי"ל בלתי ס' כלל ואולם הדבר ברור דשניא הא דנ"ד דהמחזיקים דנ"ד אינם באים לזכות בגוף החצר של זולתם אשר בו המים כלל כדי לומר דכיון דבני חצר הגדו' אינהו מ"ק וקיימי בגווה הם הזוכים בט' קי"ל דתרתי איתנהו בהו ולא יזכו הבאים בטענת חזקה כיון שהם עומדים בחוץ שזהו נדון הד' גאוני עולם ז"ל דאייתי מני"ר נר"ו רק אנן עסקינן בנד"א בנ"ד דבני חצר הקטנה באים בטענת מכר וחזקה בשאיבת המים מחצר הגדו' ולא בגוף הקרקע ובטענת חזקתם פליגי בה הפוס' ז"ל אי מהניא או לא ע"ז הבאתי בעניותי דברי הכנה"ג שבהגב"י אות ח"י דס"ל דהמחזיק הוא המוחזק שזהו שייך לנ"ד לבטל טענת בני חצר הגדו' שבאו לבטל חזקתם של בני חצר הקט' מכח פי' רשב"ם ודעימיה ע"ז כתב הכנה"ג דהמחזיק הוא המוחזק והסכימו עמו הרב בני יצחק חנן ועולת שמואל ז"ל ומהרש"פ ז"ל כנז"ל ומשם באר"ה דגם בכה"ג דנ"ד דהמחזיק הוא עומד בחוץ ורוצה להחזיק בתשמישי חצר חבירו או בז בדריסת רגל בחצר חבירו אמרי' גם בכה"ג דהמחזיק הוא המוחזק יע"ש וגם מהרש"פ ז"ל נסתייע מד' מהרש"י