פני יצחק חלק ב ריג

זו שהביאה כת"ר אנא דאמרי דאם היה רואה הרב הנזכר נר"ו תשו' הרב מ"מ ז"ל שדחה ראיית מהרמ"א ממ"ש הרמב"ם מקום מסוים וכו' בטוט"ו הא ודאי דהוה הדר ביה וכמ"ל על דבריו שבס' צ"ומ כנז"ל ופשוט: עו"כ ה"ה נר"ו וז"ל ואען ואומר וכו' וחזיתיה לרב רחומאי וכו' עכ"ל ואני אומר דודאי הדין עם הרב הגדול מהרח"פ ז"ל במ"ש דמרן ז"ל הוא מכת הסוברים כרשב"ם ז"ל וסייע עצמו מתשו' מהרימ"ט ח"א סי' קי"ד במ"ש הכין בד' מרן ז"ל ולדעתי ברור דכל חיליה דמהרימ"ט ז"ל ג"כ דכתב הכי הוא ממ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' הביאה מרן הב"י סי' קנ"ה שכ"כ וז"ל וכבר ראית שדעתי נוטה לד' ר"י שכל נזקין אלו שהם נזקי הגוף יכו"ל סבור הייתי לקבל וכו' מ"מ רוב חכמי ישר' וגם רבותי נ"ע לא הסכימו בכך ולפיכך למעשה אני אומר שאם כבר פתח וכו' אין מחייבין אותו לסתום ואם בא לפתוח אין מניחים אותו דומה למ"ש היכא דקיימא ארעא תיקום עכ"ל אשר מדברי הרשב"א הללו הוכיחו הרב פרמ"א וש"פ ז"ל דהרשב"א אזיל בשי' רשב"ם ז"ל וגם מהרימ"ט גופיה בח"מ סימן ע"ה כ"כ בסוד"ק בד"ה איברא וכו' יע"ש ועיין להגאון החק"ל ז"ל בח"ב ח"מ סי' ב"פ ופ"ג מר שדחו לזה יעש"ב עכ"פ מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' קי"ד הנז' שנתן טעם למרן ז"ל שתפס לעיקר סברת האומרים דיש חזקה להז"ר לסייע את המוחזק כמש' הלכתא כרבה בארעא דהיכא דקיימא ארעא תיקום כיעו"ש ודאי דחיליה דמר הוא מתשו' הרשב"א הנז' הגם שהוא ז"ל לא הזכיר שם לתשו' זו דהרשב"א סמך עמ"ש איהו גופיה בח"מ סי' ע"ה אלא דהתם בסי' ע"ה בתר הכי צידד גם לדעת הרשב"א דלא יליף הרשב"א מהא דרבה דארעא היכא דקיימא תיקום אלא לענין שבא בטענת מכר ונקט שטרא בידיה וכו' יע"ש אמנם באותה תשו' דח"א סי' קי"ד נקט בפשוט גם לעיקר דין חזקה להז"ר שבא בטענת סבלנות ובהא ודאי מיחלפא שיטתיה דמהרימ"ט לכאורה ולהכי הרב מהרח"ף ז"ל שם כשעלה בקב"ץ ס' רבוותא דקיימי כרשב"ם כתב בכללם דכן דעת מרן ז"ל סי' קנ"ד וציין תכף לתשו' מהרימ"ט דח"א סי' קי"ד הנז' ולא ההיא דסי' ע"ה הנז' דהוא המבין בדברי מהרימ"ט דבסי' קי"ד הנז' דעיקר טעמו בעד מרן הוא כמ"ש מהרימ"ט שם בריש דבריו דר"מ כדי לסייע את המוחזק כמ"ש הלכתא כרבה בארעא וכו' והא ממש כמ"ש הרשב"א בתשו' הנז"ל ומ"ש עוד מהרימ"ט ז"ל שם בתר הכי טעם המנהג אינו טעם אחר חדש רק באותו טעם המנהג בא לתרץ מאי דק"ל למר על טעמו הא' הנז' דהכי דייקי להדיא דברי מהרימ"ט ז"ל הנז' שכתב וז"ל ואעיק' דדינא דמוק' מלתא ביד המחזיק וכו' ע"כ מוכח להדיא מד"ק הללו דעיקר טעמו הוא כמ"ש בתחי' ד"ק דהט' דמוק' מלתא ביד המחזיק הוא משום דכיון דפלוגתא דרבוותא היא מוק' ארעא בידא דמאן דקאי השתא אלא דע"ז הוק"ל מד' מהריב"ל ז"ל דס"ל דבס"ס מפקי' מיד המוחזק וע"ז תי' דהכא לא חיישי' להא משום דכבר נהגו ב"ד לדון שיהי"ל חזקה וכו' וחזר המנהג להיות דין מוסכם שתהיה להם חזקה לאלתר ולזה תפס הרב מהרי"ק ז"ל סברא זו בסתם וכו' ושוב כתב עוד וז"ל וכ"ז כתבתי לרווחא דמלתא לפמ"ש מהריב"ל וכו' עכ"ל יעש"ב הרי להדיא דכל מ"ש פה הוא לתרץ מאי דק"ל עפי"ד מהריב"ל ז"ל ואינו טעם אחר חדש ק לחזק מ"ש בתחי' דלא תק"ל מד' מהריב"ל ז"ל כמבואר וכן הבין בפשי' גמור בדע' מהרימ"ט ז"ל הרב בני דוד פ'אלקון ז"ל בדע"ז ע"ג יע"ש וזהו האמו"ץ וכנז"ל: ובהכי אזדא לה תמיהת הרב מהרמ"ף נר"ו ע"ד הרב מהרח"ף ז"ל באו' שלא ראה דברי מהרימ"ט בתשו' הנ"ל ומאי דק"ל למר הרב מהרמ"ף נר"ו דמנ"ל למהרימ"ט לומר כן בד' מרן והלא דברי מרן כדרכו לפסוק כתרי מיגו תלת עמ"ה וגם כי תפס לשון הרמב"ם וכו' כבר קדמי בזה הרב בני דוד פ'אלקון ז"ל בהל' שכנים דע"ז ע"ג שתמה כן ע"ד מהרימ"ט הנז' יע"ש ונלע"ד דמה שהכריחו למהרימ"ט לו' כן בד' מרן הוא משום דק"ל דכיון דדין זה הוא פלוגתא דרבוותא דקמאי א"כ הו"ל למרן למיהדר ולמיסמך אכללא דקי"ל בפלוגת' דרבו דרבוותא אמרי' אוקי ארעא בחמ"ק ואיך הכא מרן תפס עיקר הפך זה הכלל לזה נט"ל מהרימ"ט ז"ל דמה שתפס מרן לעיקר לסייע את המוחזק הוא כמ"ש הלכתא כוותיה דרבה בארעא וכו' וכנ"ל ור"ל דס"ל למרן כרשב"ם דגם בפלוגתא דרבו דרבוותא דהוי ספיקא דדינא לא אזלינן בתר חזקת מ"ק אלא בתר מאן דקאי השתא בגווה: אמנם האמת יורה דרכו דעיקר טעמו דמרן ז"ל הוא כמ"ש הרב מהרמ"פ נר"ו דהיינו משום דלשיטתיה אזיל לפסוק כתרי מגו תלת עמ"ה וגם דאזיל תמיד בשיטת הרמב"ם ז"ל ודבר ה' בפיהו אמת שכ"כ להדיא מרן ז"ל בתשו' אבק"ר סי' ק"ך הנז' וז"ל שדעת הרמב"ם ז"ל שיש חזקה להז"ר וכו' שהרי כתב וכו' וכד' רבו הריב"מ וכד' הרא"ש וכיון שהרמב"ם הוא רב מובהק ומפיו אנו חיים בכל הגלילות האלה עבדי' עובדא כוותיה וכ"ש במקום שהריב"מ והרא"ש מסכימים לדבריו עכ"ל יע"ש הרי להדיא דמרן ז"ל ביאר לנו במ"ש כהרמב"ם דהט' משום דהוא רב מובהק ומארי דאתרין וגם דרבו והרא"ש מסכימים לדבריו כנז"ל והיינו ממש כמ"ש מהרמ"ף נר"ו ותשו' זו דמרן ז"ל היא תנא דמסייע ליה כמבואר אכן למהרימ"ט דלא נגלו לו תשו' מרן הללו כלל משו"ה חתר למצא טעם כעיקר למרן למאי דלא אזיל בתר חמ"ק כדאמרי' בעלמא בדיני טובא לזה הוכרח לומר דר"מ דס"ל כרשב"ם ז"ל דקי"ל כרבה בארעא היכא דקימ' תיקום וכנז"ל ועם שגם בזה דס"ל למהרימ"ט דמרן אזיל בשיטת רשב"ם ז"ל יפה כיוון ויפה דן דהכי אשכחן להדיא למרן ז"ל בתשו' אחרת דהכי ס"ל להדיא ודבר ה' בפיהו אמת וכדבעי' מימר קמן בס"ד מ"מ בדין זה דס"ל דיש חזקה להז"ר כהרמב"ם אין אנו צריכים לזה מאחר שכבר מרן גופיה גילה לנו טעמו בתשו' זו דסי' ק"ך אמאי דס"ל כהרמב"ם וכנז"ל ותשו' מרן זו דסי' ק"ך היא נעלמה מהרב מהרח"ף ז"ל ומהרב מהרמ"ף נר"ו מדלא הזכירוה כלל דהויא תיובתיה דמהרח"פ ז"ל וסייעתיה דמהרמ"פ נר"ו וכמבואר מעתה אין