פני יצחק חלק ב רו

הכי ולא הוא מילתא דלא שכיחא כלל דבאמת שכיחא ושכיחא וכנז"ל ואין לדחות ולומר דמשום דבשאר חצי רות אין בהם מים הניגרים כלל רק מי מעין באר מ"ח ולא יניחום בעלי החצרות ההם לשאוב מאצלם דמטי להו פסידא בחבל ובדלי שלהם משו"ה הם טורחים והולכים לשאוב מחצר הגדו' הנז' דהא ודאי לאו מלתא היא דהא היו יכולים להשתתף עמהם בהוצאת החבל והדלי או לעשות להם לעצמם חבל ודלי דבכה"ג ודאי לא היו מונעים אותם מלשאוב מבארם כיון דלא מטי להו פסידא תו מידי דבמים עצמם אין להם חסרון כלל דהא יותר יוצא מים מהבאר כשממלאים ממנו כנודע אל"ו דהנו' שאינם שואבים מהם משום דאין להם חלק ונחלה אצלם בבארות הנז' וכסיפא להו מלתא טובא להכנס אצלם לשאוב בתו' צדקה כמאן דלאו דיליה דבהית וכו' וגם בעלי החצרות הנז' קפדי עלייהו טובא להיות נכנסים ויוצאים אצלם אשר לא כן בחצר הגדולה הנז' אלולי דברור להם דיש להם זכות וחלק במים הניגרים הנז' לא היו נכנסי' לשם לשאוב מים תדיר ימים גם לילות זה שנים רבות מיום הווסדי הבתים והחצרות הנז' וגם הוו קפדי עלייהו בעלי החצר הגדו' הקודמים לאלו המערערים כעת וכדבר האמור והדברים ברורים: עו"כ וז"ל ומה שנסתייע לדבריו מד' הדב"מ וכו' ע"כ הנה הרואה יראה כי פה שלא מצאו מענה לדחות את דברי המצודקי' והמיוסדים על אדני פז לענ"ד תפסו עיקר לדחייתי שדחיתי אני עצמי בדרך אין לומר הם עשאוה קרן קיימת ביש לומר והסכימו כן דדוקא בהכי איירי הרב דב"מ ז"ל דהיינו במעבר וכיוצא וכו' ועל מ"ש אני עני דהא איתא דמהראיות שהביא וכו' לא חשו להשיב ע"ז כלל ואנכי לא ידעתי מה יענו לזה דהא באמת כל הבקיאיות שהביא שם מוכחי להדיא דלאו ו במעבר וכיוצא דוקא הוא דאמרי' הכי אלא אפי' בעיקר הבית או השדה אמרי' הכי דומיא דההיא דשכוני גוואי דבבית או בשדה איירי התם בשס' דאמרי' בה דאי ליכא סהדי דהאי ארעא דמערער הוה כ"ע לא פליגי דא"צ הלוקח להביא ראיה יע"ש וא"כ מוכרח לומר דלאו במעבר וכיוצא הוא דאמרה הרב ז"ל וזה פשוט מעצמו: ומ"ש עוד וז"ל דאי לפי"ד הו"ל להרב"ע וכו' ע"כ תמהני אם יצאו דברים אלו מפיהם ומפי כתבם דהא ודאי התשו' לזה פשוטה מאליה דמשום דנראה ברור דהרב"ע ז"ל כי אתשיל מקמיה להכי אתשיל על נדון מעבר שהוא כנגד בתי שמעון ומחזיק בו גם ראובן לעבור דרך שם וכו' להכי כתב הרב ז"ל מציאות כזאת דקאי על נ"ד ועליה הוא דן ולהכי הביא לנו תחי' דיבר דברי מהרח"ש וכו' ולאהבת הקיצור לא הביא בתחי' צורת השאלה דנדונו הנז' כי מתוך התשו' יובן השאלה ומאי מקשו הם יצ"ו דלמ"ל להרב ז"ל לו' משל חדש וכו' ע"כ אתמהא טובא דהא זהו הנדון דאתשיל מקמיה ותו דאי הוה אמר מר כדבריהם יצ"ו דליפלוג וכו' הוה מקשינן עליה טובא דמה בא ללמדנו הוא ז"ל דהא הם הם דברי הרי"ף ז"ל בשם איכא מ"ד והבי"ד מרן בב"י והרב"ע עצמו בסוד"ק הנז' ומאי אתא לאשמועי' הוא ז"ל ולא חידש דבר מעתה אל"ו משום דהוא ז"ל נשאל בנ"ד על מעבר להכי נחית לאשמועי' עיקר דינו דאתשיל עליה וזה ברור וע"ע במפתחות תשו' הדב"מ ז"ל על סי' הנז"ל: ומה. שדחו עוד הראיה שהבאתי בעניותי מד' מהרימ"ט דסי' כ"ט והם אמרו דשאני התם שידוע בבירור שהיו שות' יחד וכו' לדידי לא שמיע לי כלו' לא ס"ל הכי דודאי דלאו בדוקא כ"כ מהרימ"ט ז"ל דמשום שהיה ידוע שהיו שות' יחד וכו' הוא שכ"כ דהא ודאי אפי' דליכא סהדי דהאי ארעא דמערער היא סגי בהכי דתו א"צ הלוקח להביא ראיה כמ"ש הרי"פ ז"ל וכנז"ל וא"כ איך יכתוב מהרימ"ט דדוקא בנ"ד שהיה ידוע שהיו שות' יחד וכו' הוא דאמרי' הכי דהא באמת אפי' שאינו ידוע שהיו שות' יחד כל דליכא סהדי למערער דדידיה היא סגי בהכי לאוקומיה בידיה דמחזיק אלא ודאי דלאו בדוקא כ"כ מהרימ"ט ז"ל אלא דמשום דהכי הוה עובדא בנ"ד ולרווחא דמילתא הוא הכ"כ והכי מוכח להדיא מדברי הרב עולת שמואל ז"ל סי' כ"ד דב"ן ע"א דאייתי ראיה לנ"ד מד' מהרימ"ט הנז"ל יעש"ב אשר גם מדבריו ז"ל נפק"ל לנ"ד לזכות בני החצר הקט' וכמ"ש לקמן בס"ד ומשם באר"ה: עוד כתבו וז"ל גם כתב וכו' גם בזה עהס"ר וכו' ע"כ ושיחתם בזה איני מכיר כלל דכל ישר הולך ושופט בצדק דן ידין דנ"ד דמי ממש לנדון הרב נחב"ך ז"ל בלתי ס' כלל ואין הפרש ביניהם רק זו בלבד שניהם מזיקין זא"ז משא"כ בנ"ד ותו ל"מ כלל דכי היכי דהתם המזיק הוא עומד במקומו ומחזיק בפתח ההוא ליכנס ולצאת ובני החצר התחתונה הם באים לסתום בפניו את הפתח ההוא כדי למנוע ההזק כמו כן ממש בנד"ן בני החצר הקטנה הם במקומם עומדים ומחזיקים בפתח החצר הגדו' ליכנס לשאוב מים ובני החצר הגדו' הם באים כעת למונעם וכי היכי דהתם אסיק הרב ז"ל דלדעת רובא דרבוותא המזיק הוא המוחזק וכו' הה"נ בנד"ן דכוותה ממש ומה הל' אומרת שכתבו וז"ל וזה אינו דומה לנ"ד וכו' ע"כ דמי יתן וידעתי מה באו להוציא מידו המזיק מהניזק הלא אינו בא אלא לעמוד בחזקתו לשאוב מים כמנהגו ותל"מ באופן דלא ראיתי מקום חלות' לדבריהם בדחייתם זאת כלל ועהס"ר שלא כיוונו יפה גם בזאת ומזה הוברר דבתר דידי קאזלי לדחות ולסתור דברי כאשר יהוה האופן והא ליתא כי האמת יורה דרכו וקושטא קאי: ומ"ש עוד וז"ל ובלאו"ה כבר תבריה וכו' ע"כ גם בזה אני תמיה עליהם טובא איך ידחו האמת ויכפו עליו פסכתר ויכסו השמש בכברה כאלו המעיין שכנגדם אינו יודע להשיבם כהוגן והוא פלא עצום עליהם יצ"ו לכתוב ידם כזאת מאחר דהרב ז"ל קרי בחייל דכל טעמו שחזר בו מלזכות את הק"ק בטענתם עם דרובא דרבוותא ס"ל שהם המוחזקים הט' משום מ"ש הוא ז"ל שם בדס"ו ראש ע"ד וז"ל אכן אחר וכו' וא"כ בנ"ד שכבר הוכחנו לעיל דכיון שהיו מזיקין זא"ז אין להם דין חזקה דמי לנזקין גדו' וכו' עכ"ל יעש"ב א"כ הרי מפורש יוצא מד"ק הללו דע"כ לא ס"ל להני רובא דרבוותא דהמזיק הוא המוחזק אלא דוקא היכא דמספק"ל אי