פני יצחק חלק ב רה

הם יצ"ו לבטל הוכחה הברורה כשמש ממה שהיו פורעים עמהם בהוצאה חלק כחלק וכדכתיבנא בעניותין וזהו האמו"ץ לכל ישר הולך ושופט בצדק והאריכות בזה עוד הוא יגיעת בשר ואך למותר: עוד כתבו וז"ל עו"כ וכו' הנה אנן י"ע וכו' עד לא קאי עכ"ל הנה מ"ש הם יצ"ו דכל לגבי דידהו טענה זאת לא נשמעה מפיהם וכו' אנא דאמרי אם לפניהם לא נשמעה הנה אמת דלפני כן טענו האלמנה והא פו"ט של היתו' בפה מלא ויסמכו אדידי ואיהמנותין דתיתי לי שכן טענו לפני בפי' אתמר ותו אפי' לדידהו דלא שמעו טענה זאת מהם ודאי דאנן טענינן להו הכי דמה שדחו לזה הם יצ"ו והם אמרו דלא טענינן להו רק להחזיק ולא להוציא כבר הוכחתי במישור אחת למעלה דגם בנ"ד הוי להחזיק ולא להוציא וגם דהאיכא פוס' ז"ל דס"ל דאפי' להוציא טענינן להו וככל מש"ל אין צורך לכפול הדברים: ומ"ש עוד דהגם דקי"ל טענינן וכו' הי"ד טענה שהיא מצויה וכו' ע"כ הנה מלבד דהאפו"ט של היתו' יכול לטעון אפי' מלתא דל"ש ואפי' טענת שקר ממש וכמ"ש המט"ש ז"ל משם הפוס' ז"ל בסי' ק"ח הגב"י אות כ"ו יע"ש גם הרב מהר"א ששון ז"ל הב"ד הכנ"הג בסי' ק"ח הגב"י אות ט"ו כתב דטענינן ליתמי גם מידי שאין הדעת סובלתו יע"ש ועמ"ש עליו הגאון החק"ל ז"ל בח"מ ח"א סי' קכ"ו יע"ש וע"ע להרב שם חדש ז"ל בח"א בתשו' הרמתה שבראש ספרו הנז' הבהיר מ"ש בזה בענין שטע"ס היוצא על היתומים ואסף איש טהור שם סברות הפוס' ז"ל בזה יעש"ב עוד בה דהאמת יורה דרכו דהאי טענה בנ"ד יותר קרוב אל הדעת והשכל גוזר ומחייב שכן הוא באמת כטענתם הנז' הבאה לפני כיון דהאמת הוא דמיום שנתייסדו הבתים והחצרות הנז' מיום הווסדה הארץ וע"ע זה דרכם תמיד כל השנים שזה החצר שואב מים מהחצר הגדו' הנ"ל א"כ לא נפלאת היא ולא רחוקה הסברא והטענה הנז' לומר שכן היה תנאי מפורש ביניהם לשאול מים זמ"ז ע"י שקנו זמ"ז חלק במים ההם ושטר ראיה הי"ל ואבד א"נ אינו רחוק לומר ששני החצרות הנ"ל הגדו' והקטנה הללו הם היו לאיש אחד ושוב מכר החצר הקטנה לאיש זר והניח לו זכות וחלק במים הנ"ל ומאן מוכח ומאן לימא לן דלא הוה הכי עובדא דנ"ד וקרוב לודאי דהכי הוה כיון דעין רואה ואוזן שומעת דמיום שנבנו הבתים והחצרות הנז' היו שואבים מים ז"מז כנ"ל א"כ אין לך הוכחה ברורה גדולה מזו בלתי ס' כלל ובזה ה'ן נסתר הוכחתם שכתבו דשני בני אדם וכו' אבל שני בעלי חצרות וכו' לא ראינו ולא שמענו וכו' ע"כ דאפי' נודה להם בזה מ"מ אכתי טענינן להו דשמא שני החצרות הנז' היו לאיש אחד דוקא וכדי שלא ירבה בהוצאות להביא המים ג"כ לחצרו הקטן היה מסתפק ממים הניגרי' הנ"ל שיש בחצרו הגדו' ושוב הוצרך למכור הקטנה לאיש זר ומכרה ללוקח והניח לו זכות וחלק במים ההם וכן כתב לו בשטר המקנה ללוקח הראשון ואבד כעת ושוב ברוב הימים הלוקח הראשון הנז' מכר הוא או יורשיו לזולתו וגם בעל החצר הגדו' שנשארה לו ברוב הימים מכר הוא או יורשיו גם חצירו הגדולה הנז' ונשארו שני הלוקחים לשתי החצרות הנז' במקום בעליו הראשונים לשאוב מים ז"מז ומי יגלה עפר מעיני בעלים הראשוני' להגיד לנו דלאו הכי הוה עובדא ועוד ראיה גדולה לזה שבכותל הדרומי של המבוי הנז' היה שם חצר קטן ופתחו פתוח בכותל הדרומי הנז' סמוך לחצר הקט' הנז' שברוח מזרחית של המבוי הנז' ולעוד היום נקרא בפי הכל זה החצר שבכותל דרומי הנז' בית ישועה אל אקרע שהוא הוא בעל החצר הגדולה הנז' עצמו עם שמן החצר הגדו' הנז' לחצר זה שבכותל דרומי יש שני חצרות מפסיקים כעת והם לבעלים אחרים כידוע אלא שכעת זה החצר שבדרום הנז' כבר נלקח ונכנס לפנים ונסתם הפתח שבמבוי הנז' לגמרי כידוע אמנם יש זקנים בדור שמכירים שהוא בית של ישועה אקרע כנ"ל שהוא היה בעל החצר הגדולה הנז' א"כ אינו רחוק לומר שגם החצר הקטנה שבצד מזרח המבוי הנז' היה ג"כ לישועה אקרע הנ"ל עצמו וכנז"ל: ומ"ש עוד וז"ל ובפרט דבר. כזה בנ"ד וכו' ע"כ הנה מ"ש הם יצ"ו שהחצר הקטנה היא בסוף המבוי הנז' ממש וכו' הן אמת שכן הוא שהחצר הקטנה היא בסוף המבוי הנז' מ"מ אינה באותו צד עצמו של החצר הגדו' דהיינו בצד מערב של המבוי רק היא ברוח מזרח המבוי ורוחב המבוי. הוא צר מאד ובני החצר הקטנה יוצאים מפתח ביתם שבתוך המבוי הנז' ומשם הולכים תוך המבוי להחצר הגדו' הנז' לשאוב מים משם אפי' נאמר שי"ל מהלך ן' אמה באורך עד שיגיעו לחצר הגדו' הנז' מ"מ מאי אכפת ומאי אית להו למעבד כיון דחלקם במים הניגרים הוא עומד שם בחצר הגדו' הנז' ושם יש להם זכות לשאוב ולא ממ"א וזה ראיה גדו' להם שכיון שאינם נכנסים לשאוב מים כי אם מחצר הגדו' הנז' ואינם נכנסים לשאר החצרות הנז' שבתוך המבוי הנז' ש"מ שבחצר זה יש להם זכות לשאוב ולא ממ"א כנ"ל: ומ"ש עוד וז"ל וגם יש ביניהם ב' וג' חצרות וכו' לשון זה מורה שכולם בצד אחד וגם זה החצר הקטן ויש בינו ובין החצר הגדו' הנז' ב' וג' חצרות ואין כן האמת כלל רק שהחצרות הנז' כולם בצד מערב זולת החצר הקטנה הנז' היא בצד מזרח המבוי הנז' וא"כ אפי' שכשיוצאים בני החצר הקטנה מפתח ביתם למבוי הנז' ללכת לחצר הגדו' לשאוב עוברים על פתחי החצירות הנז' שהם אחר חצר הגדו' הנז' מאי אכפת ומאי הוי אדרבא מדעוברים עליהם ואינם שואבים מים מהם להקל הטורח מעליהם כיון שיותר הם קרובים להם ועכ"ז אינם שואבים מהם כי אם מחצר הגדולה הנז' הא ודאי משום דבמים שבחצר הגדו' הנז' יש להם זכות גדול וחלק יפה באותם המים על חצר הגדולה הנז"ל וא"כ אדרבא. היא הנותנת לומר דצדקו בטענתם בני חצר הקטנה ואנן נמי טענינן להו דהכי הוא בודאי כיון שהם עוברים על ב' וג' חצרות בדרך המבוי הנז' קודם הגעתם לחצר הגדו' הנז' ועכ"ז אינם שואבים מים כי אם מחצר הגד הנז' א"כ אין לך ראיה גדו' מזו כי הדין עמהם וצדקו בדבריהם בני חצר הקט' שיש להם חלק וזכות גדול במים שבחצר הגדו' ואנן נמי טענינן להו