פני יצחק חלק ב רד

קע"ט ס"א והבי"ד הרב באה"ט שם סק"ב מ"ש בזה יע"ש והגם דנימא דגם בכה"ג כתבו כן הב"ח והב"ד ז"ל מ"מ רבו כמו רבו החולקים עליהם וס"ל דאפי' משתמשים יחד בחצר הבעלים עם המחזיק עכ"ז מהניא חזקתיה דמחזיק וכמש"ל וכבר כתבתי בעניותי דל"ד כלל הא דנ"ד וכיוצא בו לדברים העשויין להשאיל ולהשכיר כלל וסברת הפוס' ז"ל החולקים על מהרש"ך ומהרמ"א ודעימיהו בדין הנ"ל תוכיח במישור דל"ד אההדי כלל דהחי' פשוט דדוקא במטלטלין הוא דנאמר האי דינא דסי' קל"ג לא בתשמישי חצר דדינייהו כקרקע גמור וזה פשוט וברור: ותו דאפי' למטונייהו דתפסו עיקר דברי הרב"ח ז"ל שבתשו' הנז' דמחלק בין בית לחצר דבבית רגילי אינשי לאושולי או לאוגוריה ולא קפדי אינשי וכו' אבל חצר קפדי וכו'. יע"ש עכ"פ הרי דהוא ז"ל גופיה מודה דבחצר קפדי ושאיבת מים דנ"ד הנה היא עומדת בחצר וקפדי ועוד אתה תחזה להרב צדק ומשפט נר"ו בסי' קמ"ו דע"ד ע"ד שדחה חי' הב"ח ז"ל הנז"ל וראייתו מהתוס' ז"ל וכתב עליו דאינה ראיה כלל דהתם כתבו לחלק בין חצר לשדה דבשדה לא קפדי ובחצר קפדי אבל בבית כ"ש דקפדי טפי וכו' יע"ש נמ"ל דבחצר לכ"ע קפדי. ובבית לדעת הרב צדק ומשפט נר"ו כ"ש דקפדי טפי וכנז"ל: עוד מה שרצו לדמות ענין שאיבת מים דנ"ד עפי"ד הב"ח הנז' והב"ד ז"ל לדברים העשויים להשאיל וכו' כנ"ל עיניהם יחזו להרב ב"ח ז"ל גופיה בסי' קל"ג סי"ג שתי' לקו' הטור ז"ל ע"ד הרמב"ם דס"ל דמי שהיו בידו דברים העשויין להשאיל ולהשכיר אעפי' שמודה ואומר אני יודע שהיו שלך אבל פ' מכרם או נתנם לי אין מוציאין מידו אפי' הביא זה עדים שהיו ידועים אצלו שאדם עשוי למכור את כליו טען זה ואמר אני השאלתים או השכרתים לך מ"מ ע"ב והלן' עליו הראב"ד והטור ז"ל דמה יועיל שיאמר פ' מכרם או נתנם לי אפ' אם היה אותו פ' לפנינו והיה טוען כן לא היה נאמן וכו' והה"מ ז"ל אוקים לד' הרמב"ם דמיירי בטוען המערער טענת גניבה ולא יצא לו שם גניבה בעיר והב"ח ז"ל דחה ד"ק דודאי הרמב"ם ז"ל קאמר אפי' כשהמערער טוען השאלתיו או השכרתיו לאותו פ' אלא דאפי"ה נראה דהדין ד"א כמ"ש הרמב"ם והט' דהמחזיק טוען אלו היה אותו פ' לפנינו היה מעמיד עדים בפני ב"ד שאתה מכרתו או נתתו לו במתנה ומספק אין לב"ד להוציאו מיד המחזיק דשמא י"ל עדים שמכר לו שאדם עשוי למכור כליו ולק' מס"פ המק' דרבא אפיק זוגא דסרבלא וכו' ול"ט ליתמי אלו היה אביהם חי וכו' התם ודאי בירושה דממילא וכו' משא"כ בזה דטוען דלקחם מפ' טענינן דילמא אותו פ' לקחם מן המערער וכו' עכ"ל יעש"ב ועמ"ש עליו הרב שע"המ ז"ל בסוף הל' טוען ומ"ש עליו הרב משנת ר' אליעזר בבס"י צ"ב יע"ש הא קמן דאפי' הב"ח ז"ל גופיה אזיל ומודה גם בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר דאם טען המחזיק בהם פ' מכרם או נתנם לי וכו' לא מפקי' מניה דטענינן ליה אנן דשמא אותו פ' לקחם מהמערער כנז"ל וא"כ ה"ה והוא הט' בנד"ן דהלוקח דאיתיה קמן טוען בפי' שבשטר המקנה שלו כשקנאו מזולתו נכתב בפי' שמכר לו גם חלק. במים הניגרים של אותו חצר הגדו' מחמת שי"ל חלק במים ההם א"כ הוי ממש דומה בדומה לדין הרמב"ם הנז' דס"ל דאין מוציאין מידו ויהיב טעמא הב"ח ז"ל גופיה משום דאנן טענינן ליה דשמא אלו היה חי אותו פ' היה מביא עדים או שטר שמכרו או נתנו לו כנ"ל וה"ה ה"נ בנ"ד דכוותיה ממש וכמבואר כ"ז הוא לדעתיה דמר הרב"ח ז"ל ולסברתייהו יצ"ו דקא מדמו הני תשמישי דבית וחצר לדברים העשו' להשאיל ולהשכיר כן נראה לי אכן בקושטא דל"ד כלל אהדדי דדין דברים העשו' וכו' לא נאמר כי אם במטלטלין ולא. בקרקע וכמדובר ופשוט: כתבו עוד וז"ל עוד כתב וכו' לזאת נשיב דמלבד וכו' עכ"ל יצ"ו לזאת אשיב אני ג"כ דכן שמעתי מפי מגידי אמת וגם מאחד בעלי החצר הגדו' עצמה שבכל פעם שיצטרכו להוצאות על המים הניגרי' הנז' היו לוקחים מבני החצר הקט' הנז' עפי' חשבון השכנים כולם וחלק העולה עליהם הוא חלק שמינית ממש חלק כחלק דהיינו הדרים בחצר הגדו' שבעה חלקים ובני זה החצר הקט' חלק שמיני בחש' מכוון הדק היטב ומעולם לא נתנו בני החצר הגדו' יותר על חלקם כלל וזה ברור מפי המגידים דאיתנהו קמן ולישליינהו אינון ונמצא דמ"ש הם יצ"ו דהיו פורעים כמעט חלק אחד משמינית וכו' אנה"נ שזה אמת ויציב אמנם לא שהיו חייבים לפרוע יותר מזה ולא פרעו אלא שזהו העולה עליהם בהוצאות כפי החשבון וא"כ הוא ראיה גדולה שי"ל חלק וזכות עמהם במים בלתי ס' כלל ופשוט: עוד כתבו ז"ל עוד בה דהגם וכו' וכשהיו מערערים וכו' עד וכנ"ל עכ"ל הנה כל זה הוא עפי' מונח שהניחו בשאלתם שהיו מערערים תמיד בני חצר הגדו' על בני החצר הקט' וכו' ככתוב בשאלה שהציגו הם יצ"ו בתחי' ד"ק אשר לרוב אורכה לא יכולתי להעתיקה כנז"ל אמנם האמת יורה דרכו כי מעולם לא ערערו בני חצר הגדו' על בני החצר הק' על שאיבת המים כלל זולת זו בלבד פעם אחת רצו בני החצר הק' לעשות בריכת מים המכונסים בחצרם ולמלאתה ממים הניגרים הנ"ל ע"ז הוגד לי מפי מגידי אמת שעמדו בדין פ"א עד"ז ומנעום מלעשות הבריכה הנ"ל ותל"מ ותו אפי' לדבריהם יצ"ו שכתבו שהיו תמיד מערערים עליהם והיו משיבים להם בני החצר הק' שי"ל שטר כדין שי"ל חלק במים וכו' ככתוב בשאלתם הדבר תמה מאד דמה זו שתיקה מהם ואמאי לא אמרו להם אחוו שטרייכו בב"ד ומה שייך בזה מחלוקת שרצו למעט במח' כדכתבו הם יצ"ו אטו מאן דא"ל לחבריה אחווי שטרך בב"ד יעשה עמו מחלוקת ולמה יסמכו על דבריהם וישתקו להם כ"כ זמן רב כיון שיש דין למטה ותלי"ת יש אלקי"ם שופטים בארץ הול"ל חותו לדינא עמנו ואחוו שטרייכו לב"ד אלא ודאי האמת במה שהוא אמת שכל המונח הזה המסודר בשאלתם הכל הוא שקר גמור ולהד"מ כלל כי מעולם לא ערערו כלל ע"ז וכל באי יושבי עירנו יע"א יעידון יגידון ע"ז ובכן אין מקום לכל מ"ש