פני יצחק חלק ב רג

דמיירי מהרא"ק ז"ל דסמך ע"ד הרא"ש ז"ל מיירי באופן שידוע שקרקע זו היא של המערער אף בחיי אביו וכדאוקים לסברת הרא"ש הנ"ל מהרימ"ט בח"מ סי' ל"א דמשו"ה הצריך הרא"ש ל ליורש לטעון אבי אמר לי שלקחה ממך יע"ש והביאו הכנ"הג ז"ל שם דמ"מ ק"ט איך סמך ע"ד הרא"ש הנז"ל אחר שכל הפוס' דחאוה מהלכה כנ"ל והסכימו דהבא מחמת ירושה א"צ כלל ואפי' שבועה לא בעי כלל רק ח"ס דשמא אביהם קנה ואינם יודעים בבירור שאביהם לא קנה וכמ"ש הרב ידי דוד בסי' ו' ובסי' ל"ד ובמט"ש שם אות י"ג יע"ש: וחזינא להטור ומרן ז"ל בסי' קמ"ו סיו"ד בלישנייהו וכתבו וז"ל הבא מחמת ירושה שטוען אני ירשתי ממורישי א"צ טענה אחרת ע"כ הנה מבואר מדקדוק ד"ק הללו דבעי' עכ"פ שיטעון היורש אני ירשתי ממורישי והכוונה לומר ששמע מאביו שיש לו בה דין ירושה מחמת שלוקחה היתה בידו ואם אינו טוען טענה זאת דאני ירשתי ממורישי רק טוען אבי החזיק ג"ש ואינו יודע אם קנאה אבי או לא ל"מ טענתיה אפי' שהוא מוחזק בה וכ"ש דאין לט' ליורש תו מידי כיון דאיהו גופיה בא בטענת חזקה וא"כ אפשר דבהכי מיירי נמי מהרא"ק ז"ל דהיורשים באו בטענת חזקה לבד ובשמא לקוחה היא ביד אביהם להכי כתב דל"מ ומפקי' לה מנייהו אכן אכתי ק' דא"כ לא היה ללמוד זה מתשו' הרא"ש ז"ל הנז"ל כיון דההיא דהרא"ש נדחה קרו לה כל הפוס' ז"ל כנז"ל והו"ל לדקדק כן מד' הטור ומרן ז"ל הנז"ל וכמדובר: וע"פי מ"ש בעניותי מדקדוק דברי מרן והטור ז"ל הנ"ל מינח ניחא לי דברי הרב חוקי משפט הבי"ד הרב בני חיי ז"ל בסי' קמ"ו ממה שהק' עליו הרב מים שאל ז"ל בד"ן ע"א והוא דהרב ח"מ הנז' נשאל ברו"ש ולוי שירשו מקום מאביהם ולוי הק' עשו עמו ט"ה והניחוהו לישב על המקום ההוא כמה שנים בחינם ומת לוי וקודם מותו הודה בפ"ע וכו' וע"ז השיבו רש"ל והר"ב ז"ל שהדין עם האחים שחזקה שאע"ט היא וכל זמן שלא טען מכרתם לי וכו' הוי כלא החזיקו בה וכו' ע"כ ותמה עליהם הרב מ"ש ז"ל שם דכיון דאשת לוי באה לטעון שבעלה החזיק וכו' מ"מ מצד שתקרא חזקה שאע"ט לא מצ"ל שהרי קי"ל הלכה ברורה שפ' מרן בסי' קמ"ו דבא מחי' אצט' וכתב מור"ם שם דלוקח ובע"ח כדין יורש וכו' ע"כ יע"ש שהניחו בצ"ע ועפי"ה נלע"ד דלק"מ כיון דמלשון מרן גופיה מבואר דהא דיורש אצט' הי"ד כשטוען אני ירשתי ממורישי דמורה שהמקום ההוא היה של מורישו וראוי להורישו הא אם טען שמורישו החזיק בה ולא מיחו בו אינו זוכה היורש בטענה זו דחיישי' שמא מורישו ברשות ירד לה וחזקתו למ"מ דלהכי פי' ז"ל סגנון טענתו דאומר אני ירשתי ממורישי כנז' וזה מדוקדק יותר מאומרם א"צ טענה אחרת דוק בתיבת אחרת ותשכח דעכ"פ טענת ירושה מיהא בעי דמורה ובא דשל אביו היתה והורישה לבני או לזולתו ולא כמו שהעתיק הוא ז"ל לשון מרן בלתי תיבת אחרת ודייק מניה. דאפי' טענת ירושה לא בעי כלל. ומה גם כיון דבנדון הרבנים ז"ל הנז"ל האלמנה דנ"ד טענה בפי' טענה גרועה שפיר קאמרי ז"ל דלא זכתה האלמנה בטענתה דאפי' דיהיבנא ליה כ"ד דכל הבא מחמת ירושה לא בעי' דלימא ירשתי מ"מ הא מיהא ליכא מאן דפליג שאם היורש טוען בבר יא חובה לעצמו אין לב"ד עוד לטעון זכות בעדו וכמ"ש מרן ז"ל באבק"ר ס"סי ק"ך הנ"ל וז"ל שלא אמרו טוענין וכו' אלא כשטוענין שמא אבל אם הם טוענין בריא בענין עפי"ד אין להם זכות לא נטעון בשבילם לומר שמא לא היה כך כדי לזכותם כמ"ש הרשב"א בתשו' עכ"ל וכ"כ הכנ"הג ז"ל בסי' ק"ח הגהט"ו אות מ"ה מהרשב"א יע"ש וכבר פסק' מור"ם ז"ל בסי' ר"ץ ססי"ב א"כ כיון שהאלמנה דנ"ד דהרבנים הנז' טענה טענת חזקה שבעלה החזיק ולא מיחו בידו שהיא טענה גרועה שפיר פסקו ז"ל שלא זכתה האלמנה בטענה זו משום דהויא חזקה שאע"ט שאין מקום לב"ד לתקן דבריה כלל וכנז"ל וא"כ נהי דכשם דקי"ל טוענין ליורש ה"נ טענינן ללוקח ולבע"ח והאשה היא בע"ח בכתו' מ"מ הי"ד כשהיא טוענת טענה סתומה שאינה מחייבת עצמה בטענתה או שטוענת לזכות' כטענת מכר ומתנה ברם כשטוענת בריא שהמקום ההוא של בעלה. הוא מפני שישב עליו שני חזקה ולא מיחו בו ולא הזכירה בלשונה טענת מו"מ ה"ז ודאי חזקה שאע"ט דל"מ ואין לב"ד לטעון בעד עוד כלל ותמהני מהרב מים שאל ומהגאון הרב מהרי"ט ז"ל שר המסכים עמו שם שלא נתעוררו בזה: שוב אינה ה' לידי ס' זכות אבות בהשאלה וראיתי מ"ש מהרא"ק ז"ל בס"סי א"ך הנ"ל דברים ככתבם ממש ונפלאתי עליו מאד איך סמך ע"ד הרא"ש הנז' כיון דיחידאה הוא בזה אכן עוד ראיתי לו ז"ל שם סי' כ"ג אות ח' שהביא לשון הרא"ש הנז' וגם דקדק מד' הטור ומרן ז"ל כמ"ש אני עני ועלז לבי שכיוונתי לדעתו בזה אמנם אכתי ק' עליה שלא ראה לכל הפוס' ז"ל שלא סמכו ע"ד הרא"ש הנ"ל כלל וכמש"ל: איך שיהיה לדאתן עלה הדבר פשוט דמה שרצו ללמוד מד' הרב זכות אבות ומהרא"ק ז"ל הנ"ל אינו אמת כלל כיון דבנ"ד בני חצר הקט' לא באו בטענת חזקה לחוד כי אם גם בטענת מכר ומחילה ולא בטענת שמא כי אם גם בבריא אומרים כן ושטר הי"ל ואבד וכנז"ל ודברי הרבנים ז"ל הנ"ל אינם ענין לנ"ד כלל וכמו שנתבאר והדברים פשוטים הם עד מאד: כתבו עוד וז"ל ומה גם בנ"ד בענין שאיבת מים וכו' לא קפדי אינשי בהכי כלל וכו' ועיניך תראינה להב"ח והב"ד וכו' והוי דומה ממש למ"ש מרן סי' קל"ג וכו' עכ"ל ולדידי כ"ז אינו אמת כלל דהגם דנימא דלא קפדי הוא דוקא אך אם יום או יומים פעם או פעמים ברם להיותם שואבים תמיד כל הימים זה שנים רבות מאד שהם נכנסים לשאוב כרצונם עשרה פעמים ויותר בכל יום תמיד מימות עולם ומשנים קדמוניות וגם בלילה אפי בחצי הלילה הם פותחים להם לשאוב מים ויש להם הז"ר ומתרבה עליהם הדרך מהנכנסים ויוצאים ועכ"ז נאמר דלא קפדי הא ודאי לא ניתן ליאמר כלל ואין הדעת מקבלתו כלל ועיין במ"ש הסמ"ע בסי'