פני יצחק חלק ב רב

גאון ז"ל ס"ל דלא הויא חזקה למקום הכותל והאבנים וכתב הריב"ש ז"ל שם דלפי"ד הגאון והרי"ף ז"ל הנז' א"כ בנד"ו אינו יכול לסמוך ולהוסיף כיון שאין לו חלק בגוף הכותל וכו' יע"ש ועכ"י ס"ל להרב נד"ל ז"ל דכיון דלד' הרמב"ן ור"י ז"ל שהביא הריב"ש בתר הכי דפליגי על הגאון חשיב ראובן הוא המוחזק ומשו"ה הוא דס"ל להריב"ש ז"ל דט"ל להחזיק ולא הוי להוציא כמבואר כ"ז בד"ק הנז' א"כ איפה ה"ה והוא הט' בנ"ד כיון דלדעת רבני האח' ז"ל דאפי' דמשתמשים יחד הבע"הב עם המחזיק עכ"ז מהניא חזקת המחזיק להרי"פ ודעימיה א"כ לדידהו הויא חזקת בני החצר הקט' חזקה גמורה הוי א"כ טענינן להו להחזיקם בחזקתם דוקא הגם דלדעת מהרמ"א ומהרש"ך ודעימייהו לא מהניא חזקתם לכ"ע עכ"ז חשיבי מוחזקים לד' רבני האח' ז"ל החולקים דומיא ממש למ"ש הרב נד"ל ז"ל בדעת הריב"ש ז"ל ואין הפרש ביניהם אפי' כמלא נימא כלל כמובן ונמצא דבין לדעת הפוס' ז"ל דס"ל דהריב"ש ומהרי"א ז"ל ס"ל דטענינן ליורש וללוקח גם להוציא כנ"ל מ"מ א"ש תשו' מרן ז"ל ונ"ד דמצ"ל דגם מרן הכי ס"ל וכנז"ל ובין לדעת עליון הרב נד"ל ז"ל דסובר דגם הריב"ש ומהרי"א ז"ל כרוב הפוס' ז"ל דלא טענינן להו להוציא כלל ואין גם אחד מהפוס' ז"ל דס"ל דטענינן להוציא כיעו"ש עכ"ז א"ש הא דנ"ד חשיב נמי להחזיק ולא להוציא וככל מ"ש הוא ז"ל ע"ד מהרי"א והריב"ש ז"ל וככל האמור ומדובר והדברים ברורים: ומלבד כל האמור לעיל בדעת מרן ז"ל אנכי הרואה עתה הפעם שאין אנו צריכים לזה כלל בנ"ד כפי מ"ש בשאלה שסדורה מהם יצ"ו הארוכה שלא יכולתי להעתיקה מרוב אורכה והם אמרו שכן טען בפי' בעל החצר הקט' הקונה בפי' אתמר ואין אנו צריכים לטעון בעדו כלל ומוצלים. אנחנו מכל השקי"ט הנ"ל בדעת מרן ז"ל והכי איתא בשאלתם וז"ל ועוד בה שאני זוכר שבשטר מתנת החצר הקטנה שקנה מר אבי מבעלים הראשונים של בני החצר הקט' כתוב בו שיש לנו חלק במים של בריכת מים הניגרים הנ"ל והשטר ההוא הוא אבוד ואני אומר שמ"ש בשטר ההוא כך שי"ל חלק במים וכו' היינו הכוונה שי"ל חלק במים מתורת מכר וכו' עכ"ל הרי מפורש דיורש הלוקח הראשון עצמו טוען כך בפה מלא ששטר מכר הי"ל בחלק אחד במים הללו ואבד ממנו ועיין להכנ"הג ז"ל בסי' קמ"ו הגהט"ו אות רי"ש וז"ל יורש שמכר ללוקח וכתב לו שטר על המכירה שמכר לפ' זכות חצירו זה הוראה שהי"ל זכות זה שמכר ללוקח דאי לא לא חציף איניש למכור זכות שאינו שלו מהר"ש הלוי סי' נ"ד יע"ש ואם אמת הדבר בנ"ד שכך היה כתוב בשטר המקנה שלהם כטענת ראובן הנ"ל ודאי דכוונת אומרו שי"ל חלק במים שהוא בתורת מכר כטענת ראובן דאם לא היה להם באמת חלק במים בתו' מכר לא הוה חציף למכור המוכר להם מה שאינו שלו וכדברי מהר"ש הלוי הנז' והגם כי כעת מפיו אנו חיין ולא נראה בעליל השטר הנז' מ"מ כיון שטוען כן בבריא ולא צרכינן אנן לטעון בעדו כלל ודאי דמהימנינן ליה בנו ענתיה וכמ"ש מרן ז"ל בתשו' הנז' רק צריך לקבל עליו ח"ס שכן הוא באמת ומוק' להו אחזקתייהו עפי' טענתו הנ"ל וכמדובר: ומ"ש עוד הם יצ"ו על תשו' מרן ז"ל דעדין יכו"ל המוחזק קי"ל נגד מ"ש מרן בתשו' כיון דבמח' היא שנויה וכו' ע"כ הנה אמת שכן כתבתי גם אני עני בספרי הקטן פני יצחק ח"א בכמה תשו' ובהשמטותי שם וכ"כ עוד בתשו' אחרת שבכת"י אצלי עדין כדבריהם יצ"ו ברם אני אומר בפה מלא הדרי בי מזה עתה הפעם בהיות כי רואה אנכי כי מזה יותר מ"ג דורות כל רבני הדור מארי דאתרין ז"ל קיימו וקבלו עליהם לדון הלכה למעשה כמרן ז"ל גם במ"ש בתשו' אפי' להוציא כמבואר בתשו' אפי' להוציא כמבואר בתשו' הרב מהרמ"ג ז"ל בבירך משה וכן ראיתי כעת כתוב מכתיה"ק הרב המופלא מארי דאתרין כמהר"י ענתיבי ז"ל וכן היה דן אחריו הרב המופלא מ"ד כמהרא"י ז"ל וא"כ כיון דחזינן שנהגו לדון כן דור אחר דור יותר מ"ג דורות כנ"ל נעשה מנהג קבוע מדייני העיר ז"ל עצמם ואין לומר עוד קי"ל דלא כמרן בתשו' נגד המנהג הזה ודלא כמ"ש אני עני בהשמטות ספרי זוטא הנז' והבאתי ראיה ממ"ש הרב ידי דוד ז"ל בסי' קמ"ב יע"ש דליתא להא בכה"ג כיון שהרבנים עצמם שבכל דור ודור הם עצמם נהגו ודנו כמרן גם בתשו' היכי מצ"ל תו קי"ל נגד מ"ש מרן בתשו' ועיין להר הגדול מהרח"פ ז"ל בס' הנד"מ חוקות החיים סי' טו"ב שכ"כ להדיא דכל שנהגו לדון בפלוגתא דרבוותא כחד מה מהפוס' דור אחר דור עד ג' דורות הוי מנהג קבוע ואין לו' עוד קי"ל נגד המנהג הנז' יע"ש ובסי' מ"ח האריך קצת יותר בזה יע"ש וכ"כ עוד בס' הבהיר גנזי חיים הנד"מ דקל"א ריש ע"ב יעש"ב ובכן אוף אנן נמי חיובא רמי עלן לילך בעקבותהם של הרבנים ז"ל הקודמים לנו מארי דאתרין לדון דוקא כמרן ז"ל גם בתשו' אפי' להוציא כיון שכבר נהגו ודנו כן דור אחר דור כנ"ל ואין אנו וכו' עוד ל"ו קי"ל כמ"ד שלא קבלנו הוראות מרן בתשו' כלל ודלא כמ"ש אני עני בכל תשו' הנז' וגם דלא כמ"ש הם ג"כ יצ"ו וברור: וראיתי עוד מ"ש משם הרב זכות אבות ז"ל שכתב משם מהרא"ק ז"ל דס"ל למר דאף אם היה במציאות שגם היורשים היו מוחזקים כיון שאינם יודעים האמת אם קנויה היתה ביד אביהם אם לאו רק שבאים בט' שמא בכח החזקה מפקינן לה מנייהו ומו"ק לה ביד הק"ק וב"ך שהם הבעלים ה"א וכמפורש בתשו' הרא"ש כלל ל"ט יע"ש ובודאי שכוונתם יצ"ו בהעתיקם דבריו הללו הוא ודאי למילף מניה לנ"ד במכ"ש ובק"ו וכמובן והנה ס' זכות אבות הנז' לא נמצא אצלי כעת לראות הדברים בשורשם ואם הדברים ככתבן לכאורה נראין דברי מהרא"ק ז"ל הללו הפך משנה ערוכה בפ' חזקת דתנן התם והבא מחמת ירושה א"צ טענה ופסקוה כל הפוס' ז"ל ומכללם הטור ומרן ז"ל בסי' קמ"ו יע"ש ואיך הסכים הוא ז"ל לדון בהפך דמפקי' לה מנייהו ומ"ש הוא ז"ל כמפורש בתשו' הרא"ש וכו' אנכי הרואה לכמה וכמה מגדו' הפוס' ז"ל דדחו דברי הרא"ש ז"ל הנ"ל מהלכה לגמרי דלא קי"ל כהרא"ש ז"ל בהא וכמ"ש בשמם הכנה"ג ז"ל בסי' קמ"ו הגהט"ו אות כ"ה יע"ש ודוחק לומר