פני יצחק חלק ב רא

בתשו' זאת דטוענין ללוקח בכה"ג ומאי דאייתי ראיה מרן מפ' לא יחפור הוא על עיקר דהאי דינא דקי"ל טוענין ללוקח וכו' ע"ז כתב כדאיתא בפ' לא יחפור ומיניה נפיק לנ"ד ובהכי א"ש דמרן ז"ל אתי כרוב הפוס' ז"ל דס"ל דלא טענינן ליורש וללוקח אלא מלתא דהוה מהימן המוכר או המוריש בטענתם בלתי עדים וראיה כנז"ל דלפי האמור גם מרן ז"ל הכי ס"ל ושאני הא דנ"ד דתרי לוקחים נינהו ובכה"ג ס"ל למרן דטענינן ללוקח המחזיק כנגד הלוקח המערער כיון שיש עדים שגם בעל ביתו הראשון היה עושה מלאכה זו בפני שכניו שהם בעלי ביתו של הלוקח המערער וה"ט כנ"ל והוא ממש כדס"ל להרב מהר"ש הלוי ז"ל דבלוקח גבי לוקח אפי' רשב"ם מודה וכנז"ל ובהכי א"ש הכל ול"ק תו עליה דמרן ז"ל ול"מ וכמבואר: ואתה תחזה להרב בני יצחק חנן ז"ל בתשו' ס"ד שעמד על נ"ד דהוו יורש לגבי יורש ולוקח לגבי לוקח אי טענינן לראובן המחזיק שבעל החורבה לקח תשמישים אלו ממוריש שמעון כיון שהחזיק שני חזקה או לא ותחי' כתב שלכאורה האי דינא במח' שנוי בין הרב העיטור והראב"ד ז"ל שהביא הטור בסי' ק"ח ושוב כתב וז"ל אמנם נלע"ד דבנ"ד כ"ע מודו דטענינן ואפי' בע"הע יודה דע"כ לק' בע"הע ז"ל אלא התם דאלימא כחא דשטרא וחזקה דלא פרע משום שטרך בידי מ"ב וכו' אמנם בנ"ד דבעל החורבה החזיק כבר בתשמישים אלו א"כ גדולה חזקה וטענינן דודאי קנאם בעל החורבה מדלא מוחה בו מוריש שמעון ובזה ניחא וכו' וא"כ בנד"ן דהחזקה אשר החזיק בעל החורבה מסייע לראובן ודאי דכ"ע מודו דטע"ל אף שהוא לחוב ליורשי אחריני וכו' עכ"ל יעש"ב וה"ה והוא הטעם בנ"ד דמרן ז"ל בתשו' הנז' דגם בעל ביתו הראשון היה משתמש במלאכה זו הגם דמיירי בקוטרא דלית ביה חזקה עכ"פ השימוש עצמו שהיה משתמש בעל ביתו של ראובן במלאכה זו מסייע ליה לראובן הלוקח בכה"ג ס"ל למרן ז"ל דטענינן ליה כנגד הלוקח שכנגדו וה"ה וכמובן והדברים ברורים: עוד כתבו וז"ל ואעיקרא בנ"ד מאחר דהיורשים ולוקחים עומדים בחוץ ממש וכו' ע"כ והרואה יראה דל"ד הא דנ"ד למ"ש הכנ"הג בסי' קמ"ו שהביאו הם יצ"ו כלל דהתם הבא מבחוץ רוצה להחזיק בביתו של חבירו לגמרי בטענה שהוא שלו שקנאו מפ' בזה ודאי ל"מ טענתיה כלל לכ"ע. . לא כן בנ"ד שאלו העומדים בחוץ הבאים בטענת חזקה אינם רוצים להחזיק בבית ובחצר לגמרי ולהוציאם ממנו רק רצונם לישאר ולהניחם בחזקת' לשאוב מים מאצלם כמנהגם מאז ומקדם והול"מ ובכי הא לאו להוציא מיקרי כלל אלא לאוקומי ממש הוי דמה באו להוציא הלא הם רוצים לישאר ולעמוד בחזקתם לשאוב מים דוקא והא ודאי כה"ג לאו להוציא הוי כלל : ובזה ממילא נדחה נמי מ"ש עוד הם יצ"ו וז"ל וגם דברי מרן וכו' נוכל לומר וכו' ע"כ וע"פי האמור ליתא כלל דהאמת יורה דרכו דהא דנ"ד ל"מ להוציא כצל רק לאוקומי הוי דוקא וכאמור והכין חזינא להרב בני יצחק חנן ז"ל בסי' ד' הנז' שכ"כ לנ"ד דלאוקומי מיקרי ולא להוציא כיון שכבר החזיק בתשמישי החצר הוא ובעל ביתו שנים רבות א"כ מוק' להו אחזקתייהו וכו' ובהכי תריץ יתיב תשו' הרשב"א כתי' שהביא הוא ז"ל יע"ש ונד"ן דכוותייהו ממש כיון דבעלים הראשוני' ממש של זה החצר הק' וכל הלוקחי' הבאים אחריהם עד היום הזה הוחזקו לשאוב מים מזה החצר הגדו' א"כ מוק' להו אחזקתייהו ולא הוי להוציא כלל וכמדובר וזה ברור: ועוד דאפי' יהיבנא להו כל דיצייהו דנ"ד מיקרי להוציא ממש משא"כ האמת לענ"ד וכנז"ל מ"מ עכצ"ל למרן ז"ל בתשו' זו דטענינן ליורש ולוקח אפי' להוציא שהרי קי"ל כל היזק מבורר להוציא מיקרי והניזק הוא המוחזק וכמ"ש הרב בנ"י חנן ז"ל שם ומרן החבי"ב ז"ל בתשו' בע"ח ת"מ סי' צ"ח האריך בזה וכ"כ שאר הפוס' ז"ל ע"ע הלא בס' וא"כ היכי ס"ל למרן ז"ל בתשו' זו דאין הניזק יכול למונעו משום דטוענין וכו' אם לא שנאמר דס"ל למרן דטוענין להו אף להוציא וכדס"ל להריב"ש בסי' רי"א כמ"ש בשמו מהרשד"ם בח"מ סי' רס"א והכנ"הג בסי' ק"ח אות מ"ד ובסי' קמ"ו אות מ"ג והכי ס"ל נמי למהר"י אדרבי ז"ל בסי' שכ"ח ה"ד הכנ"הג סי' ה"ח שם וא"כ אינו רחוק הדבר לו' דה"נ ס"ל למרן ז"ל בתשו' זו וכמובן והכי נקיט בפשוט בד' הריב"ש ז"ל מר בריה דמהר"ש יונה ז"ל בביאורו לסי' קנ"ג יע"ש ועיין להרב ידי דוד קראסו ז"ל קכ"ו דקנ"ו ודקנ"ז מה שהאריך בזה יעש"ב ואפי' למ"ש הרב הגדול ר"ל מהרד"ח ז"ל בנדיב לב סי' ז"ך דמ"ח ע"ד דמהרשד"ם ומהרי"א ז"ל לא פליגי בהכי כלל ולכ"ע ס"ל דלא טענינן להו להוציא ושאני התם דפלוגתייהו הוי דצמר עביד לשוכר הוא המוחזק והו"ל טענינן להחזיק ולמר דמשכיר הוא המוחזק ולא טעני' ליתו' השוכר להוציא וה"ט דמהרי"א ז"ל דס"ל דיתום השוכר חשיב מוחזק ה"ט הוא משום כח השטר שבידו דאית ביה נאמנות משו"ה חשיב מוחזק ומכח זה תמה הוא ז"ל שם על הכנ"הג ז"ל דמשוי פלוגתא בין מהרי"א עם מהרשד"ם יעש"ב הנה גם בנ"ד דמרן ודדידן נמי חזקת השימוש דידהו מסייעת להו למחזיקים בה להחשיבם מוחזקים וכמש"ל משם הרב ב"ע חנן ז"ל שהסכים כן בנ"ד בין לדעת העיטור ובין ל"ד הראב"ד ז"ל וכמש"ל. וגם א"ש עובדא דנ"ד להחשיבם מוחזקים להבאים בטענת חזקה וטענינן להו ולא הוי להוציא כלל אפי' לדעת עליון הרב נד"ל ז"ל כפי מ"ש הוא ז"ל שם דמ"ט ע"ב בדעת הריב"ש ז"ל דסי' היא והכי אמר מר דבקושטא ליכא למשמע מדברי הריב"ש דסובר דאפ' להוציא טענינן ליורש אלא דוקא משום דהוא להחזיק כיון דהחזיק ג"ש בסמיכת קורה בכותל והוי חזקה גמורה לד' הרמב"ן ור"י ז"ל הרי שפיר טענינן ליורש וכו' הה"נ הכא בנ"ד הריב"ש כיון דהחזקה שהוק' אנן ט"ל מאי דמצי אבוהון למטען שקנה הכותל כולו ואיך תיסק אדעתין לומר דזה מיקרי להוציא שאינו כי אם להחזיק וכו' אתד"ק עש"ב הנה מתבאר מד"ק דחשיב לחזקה דנדון הריב"ש ז"ל דהויא חזקה גמורה משום דהכי ס"ל להרמב"ן ור"י ז"ל הגם דלדעת הר"י ברצלוני בשם