פני יצחק חלק ב ר

כקוטרא וב"ה דאע"ג דאין חזקתם עולה מ"מ טענינן ללוקח דשמא בעלים הראשונים מכרו או נתנו בערים וקנין כמ"ש מהרשד"ם ומהרש"ך ח"ב סי' קפ"ג וכו' אלמא דאפי' בנזקין גדולים כל שנשתקע שם בעלים והמה באו לרשות אחרת טענינן ללוקח מכר ומתנה בעדים וקנין לצאת ידי כל הדעות וכו' עכ"ל יע"ש הרי להדיא דהביא בפשיטות ממהרשד"ם ומהרש"ך דהכי ס"ל ובודאי דאף הוא היה מתכוין לתשו' מהרשד"ם דסי' רנ"ט הנז' ופסק כוותייהו הוא ז"ל כנז"ל וא"כ לא נפלאת היא ולא רחוקה הסברא לומר דמרן נמי אזיל בשיטת מהרשד"ם ומהרש"ך הנז"ל ועינינו הרואות דמהרש"ך ז"ל עם שעיניו ראו למהריב"ל ז"ל שהביא ראיה מסוגיא זאת דלא יחפור ועכ"ז לא חש לה מר וכתב שזהו דין מחודש כנז"ל א"כ מוכרח דס"ל למר דליכא ראיה מסוגיא זאת דלא יחפור ויש לו לדחותה ולא חש לו' הדחייה מרוב פשיטותה אצלו וכבר ראיתי להרב משנת ר' אליעזר די טולידו ז"ל בח"א סי' צ"ב דקכ"ב ע"א שדחה שפיר לראיית מהריב"ל הלזו מהאי סוגיא ד"פ לא יחפור דליכא דאיה כלל ותמה ע"ד מהריב"ל הנז' שהביא הראייה הנז' וגם תמה ע"ד מהרמ"ט שהק' ע"ד מהרש"ך הנז' יעש"ב וטעמו ונמוקו עמו מדין יעש"ב והכי חזינא להסמ"ע ז"ל בסי' קנ"ה סקנ"ו עמ"ש מרן שם שטוענין ללוקח לומר ראשון עשאו ברשות כתב ע"ז וז"ל בפרישה כתבתי דה"ה בגורן ובורסקי וכל הני דלעיל אלא משום דהאי דינא דמתני' שם וכו' מ"ה כתבו הטור וצמ"ח ג"כ אהאי דינא עכ"ל יע"ש והביאו הכנ"הג סי' הנז' הגהט"ו אות כ"ט בסתם בלתי חולק כלל יע"ש הרי דס"ל להסמ"ע נמי דגם נזקי דגופא דלית בהו חזקה עכ"ז טוענין ללוקח ודגם הטור ומרן ז"ל ס"ל הכי נמי כמבואר בד"ק וכנז"ל והגם דחזינא להרב ט"ז ז"ל שם דחלק על הסמ"ע בדין זה ותמה עליו מסוגיית לא יחפור הנז' יע"ש מ"מ ברור דהרב ט"ז אזיל בשיטת מהריב"ל ומהרימ"ט ז"ל ודעימייהו והסמ"ע אזיל בשיטת מהרשד"ם ומהרש"ך וכעימייהו דס"ל דטוענין ליורש ולוקח אפי' שהיו צריכים המוריש והמוכר ראיה בעדים לדבריהם והגם דנימא דמהרשד"ם ומהרש"ך ז"ל חברו לגזיזייהו בתשו' אחרות דהתם אזלי בשיטת מהריב"ל ז"ל וכמ"ש הרב נד"ל ז"ל שם יע"ש מ"מ מאי חזית דסמכת אשאר תשו' ולא אהני תשו' הנז' והא קא חזינן להרב מ"מ ז"ל דסמך אהני תשו' דמהרשד"ם ומהרש"ך הנז' דוקא וכנז"ל וא"כ אנכי לא ידעתי מה כל החרדה הזאת אשר החרידו הם יצ"ו על מרן ז"ל ומלאם לבם לומר עליו שדבריו הם נגד השס' דלא יחפור ח"ו כיון דמצינו לו חבירים מקשיבים לקולו דס"ל כוותיה דטוענין ליורש וללוקח אפי' דהיה צריך מורישו והמוכר לעדים וראיה כנ"ל ואם מפני שהוק' להם מהראיה דאייתי הרב מהריב"ל ז"ל מסו' דלא יחפור כנז' אתמהא טובא דהלא הם עצמם כתבו לעיל מזה דלא מפני שיש קו' ע"ד איזה פסק נדחה דבריו וסברתו דכל קו' י"ל תירוץ וכו' כיעו"ש ואיך עתה אינהו גופייהו דחו דברי מרן ז"ל שבתשו' הנ"ל מכח הקו' הנז' והוא פלא ונעלם מהם ג"כ דברי הרב משנת ר' אליעזר ז"ל דבסי' צ"כ הנז' שכבר דחה שפיר הראיה הנז' בטוט"ו כיעו"ש וכנז"ל ומה גם דאפי' הגאון הרב מהרד"ח ז"ל בנדיב לב סי' ז"ך שנסתייעו הם יצ"ו מד"ק שם חז נא ליה איהו גופיה שם בסי' ט"ו דז"ך ע"כ שעמד שם ע"ד הרב פרמ"א ז"ל בח"א סי' ס"ט שהק' כזאת ע"ד מהרשד"ם ז"ל שבסי' רכ"ז דס"ל התם למהרשד"ם דטענינן ליורש וללוקח אפי' דאם היה לוי המוכר קיים הצריכו להביא עדים וראיה ותמה עליו הרב פרמ"א ז"ל דאם לוי לא היה נאמן אם לא בעדים וראיה שוב לא טענינן גם לב"ך וכמ"ש הפוס' וכו' וע"ז כתב עליו הרב נד"ל ז"ל שם וז"ל אחהמ"ר לא אירייא דמהריב"ל שכ"כ לא כתב הכי אלא בחזקת קוטרא ובה' דל"מ בהו חזקה בטענה אם לא בעדים לא לענין טענת מכר בכ"מ ונרגש וכו' הנה מבואר מד' מהריב"ל דקאי בד' הג"א בהא דאפי' מאי דבעי לברורי המוכר בעדים טענינן ללוקח וכן מתבאר מד' מהרש"ך ח"א סי' ל"ז וגם בח"כ סי' קפ"ג כתב ע"ד מהריב"ל דהוא דין מחודש גם מדברי מהרימ"ט וכו' עכ"ל יע"ש הרי דהרב נד"ל ז"ל גופיה הסכימה דעתו הרחבה פה בסי' ט"ו דמהרש"ך ומהרימ"ט בכמה תשו' ס"ל דלא כמהריב"ל ז"ל וכנז"ל איברא דמה שיצא לחלק בד' מהריב"ל ז"ל דדוקא בקוטרא וב"ה הוא דס"ל הכי אבל בעלמא ס"ל דטענינן ליורש וללוקח אפי' שלא היה נאמן המוכר או המוריש אם לא בעדים וראיה כנז"ל לענ"ד לא זכיתי להבינו כלל דכל היכא דה. וכר או המוריש לא היה נאמן בטענה לבד אם לא בעדים וראיה א"כ הו"ל כקוטרא וב"ה ולא טענינן ליורש וללוקח כיון שאביהם לא היה נאמן בלתי עדים וראיה ומה בין ז"לז ומה שהוכיח מסו"ד מהריב"ל דקאי בד' ההג"א בהא דאפי' מה דבעי לברורי המוכר בעדים טענינן ללוקח אנכי לא ידעתי מה הבין בדברי מהריב"ל שכתב ע"ד הג"א וז"ל דהמעיין יראה דאינו ענין לנ"ד ואינו חולק עכ"ל דדבריו אלו באו כט' החתום וכמה דיות נשתפכו בד' הפוס' ז"ל להבין כוונת ד"ק הנז"ל וכל אחד לדרכו פנה כמ"שיר המעיין הלא בספרתם ולקמן בס"ד אבאר מה שנלע"ד בכוונת ד"ק ומשם באר"ה איך שיהיה עכ"פ נקוט מיהא דס"ל למר הכא בפשיטות דדעת מהרש"ך ומהרימ"ט הוא דלא כמהריב"ל ז"ל ובזה ניחא ליה נמי תשו' מהרשד"ם דסי' רכ"ז הנ"ל וכמבואר א"כ אינו רחוק הדבר לומר דמרן ז"ל נמי הכי ס"ל למר דטענינן ליורש וללוקח אפי' דהוה בעי המוכר או המוריש עדים והאיה אפי' בקוטרא כנ"ד מרן ז"ל ודלא כמהריב"ל ודעימיה וכמדובר: ובפרט למש"ל דמרן ז"ל מיירי בנ"ד דשני השכנים לוקחים הוו ובהא הוא דס"ל למר"ן ז"ל דטוענין ללוקח הבא בכח חזקה כיון שיש עדים שגם ביתו הראשון היה עושה מלאכה זו בחצר ולא. מיחו בידו השכנים ואח"כ קנה הוא או ירש ועשה מלאכה זו עצמה אנן טענינן ליה שמא בעל ביתו הראשון קנה מיד שכניו שמחלו לו כיון שהלוקח שכנגדו הבא למונעו עכשיו אינו יכול לטעון עליו טענת בריא שלא קנה בעל ביתו הראשון של שכנו מיד שכניו שמחלו לו כיון דאינו יודע בבירור אם היה כן או לא משו"ה ס"ל למרן